למדנו הרבה דברים חשובים על עצמנו ועל מערכת החינוך שלנו לאורך תקופת המשבר הנוכחית. למדנו למשל שברוב המקרים הלמידה מרחוק אינה שונה מהותית משיטות הלמידה הפרונטליות הרגילות. שוב פעם המורה בודק נוכחות, שוב פעם יושבים ומקשיבים ושוב פעם הולכים להכין שיעורים. רק שהכל נעשה בפורמט דיגיטלי ומרחוק. דרך אגב, גם השיעורים הפרטיים עברו לפורמט הזה. האם ככה נראית תחילתה של מהפכה חינוכית?
הלמידה מרחוק הצליחה להרחיק
האם הלמידה מרחוק נכשלה?
ממש לא. היא השיגה את היעדים שלה במלואם. תלמידים באמת למדו מרחוק. רחוק זה מזה, רחוק מהמורה שלהם ובעיקר רחוק מבית הספר. מדובר בהצלחה סוחפת שהובילה גם לשתי תובנות מרכזיות:
התובנה הראשונה היא שלכאורה אין כמעט שום ערך מוסף להתכנסות המכאנית של התלמידים בכיתות הפיזיות שלהם. מסתבר שבזום הם עושים בדיוק את אותם הדברים שהם עושים בכיתה. אז מה היתרון של לשבת בבית הספר בכלל?
התובנה השנייה היא שאין לנו מושג איך לנצל את התשתיות הטכנולוגיות המפוארות שבהן אנו מחזיקים לטובת שיפור החינוך. האם שורש המהפכה החינוכית הבאה כלל לא טמון במערכות הללו?
הבגרויות קודמות למגפה
חידוד לתובנות הללו התקבל בהודעה הדחופה שהוציא משרד החינוך לפני כמה ימים. מבין כל אוכלוסיות התלמידים היה חשוב מאוד למשרד החינוך להעדיף את הקדמת חזרתם של תלמידי כיתות י"א –י"ב. הסיבה להעדפת זו נעוצה בצורך לאפשר לתלמידים להתכונן טוב יותר לבגרויות.
אתם קולטים?
כל המערכות הטכנולוגיות "לא יכולות" להחליף את המורה העומד מול הכיתה ומכתיב לה את החומר מתוך חוברות המיקוד של משרד החינוך. חמור מכך, הנחת היסוד מאחורי ההחלטה הזו היא שכל התלמידים הבוגרים של מערכת החינוך לא מסוגלים להצליח בבחינות הבגרות ללא טקסי ההכתבה הפרונטליים.
מעמדם של בתי הספר הפיזיים
כל האמור לעיל מוכיח, לדעתי, שמעמדם של בתי הספר הפיזיים ממשיך להישחק. חלופות ממלכתיות אינן נראות באופק אבל השאלות הקשות עדיין חייבות להישאל:
מדוע אנחנו עדיין נאחזים באינסטינקט הדורש מאתנו לרכז את כל התלמידים והמורים במקום אחד?
ואם האינסטינקט הזה מוצדק, אז אולי כדאי לחשוב על סיבה טובה יותר לרכז את כולם במקום אחד. לאור זאת, ישנן למודל בית הספר המסורתי שתי ברירות: לחלוף מן העולם או לשנות את תפקידו במרחב.
לדעתי, זה יהיה חבל מאוד אם בית הספר הפיזי יעלם לחלוטין מהנוף. אין לי ספק שיש חשיבות גבוהה מאוד לנוכחות הפיזית וההשראתית של התלמידים ושל אנשי החינוך במקום אחד. הרי לא ניתן להחליף טפיחה על השכם בהקשה על מסך מגע. לאור זאת ראוי לחשוב ברצינות לאן הולכים מכאן.
והתשובה לכך פשוטה: לאן בא לכם?
עדיין בית של "הספר"?
בואו נחשוב לרגע על המונח "בית ספר"…
בעבר נהוג היה לחשוב שבמקום הפיזי הזה באמת שוכן הספר. כל שעלינו לעשות הוא להגיע למקום הזה, להעתיק את הספר למחברת שלנו והנה גם לנו יש את "הספר".
אולי הגיע הזמן שנחשוב הפוך?
הרי הספרים והידע האנושי נגישים היום בכל מקום. אם כך, אולי הגיע הזמן שהמקום הפיזי הזה לא יהיה עוד הסמכות הבלעדית על הספר הפיזי, אלא יעודד משהו אחר. אולי עדיף שנעודד במקום הפיזי הזה את הסקרנות והיכולת של כל ילד וילדה לכתוב את הספר של עצמם. או במלים אחרות, לטפח בהם את היכולת לגלות לאט לאט את מי שהם באמת. בשביל מטרה כזו בהחלט כדאי לכנס במקום אחד את האנשים שחפצים לסייע להתרחשותו של התהליך החשוב הזה.
עדיין "בית"?
אז מי נמצא בבית?
בדרך כלל נמצאים בבית הורה/הורים, ילדים וכל דבר נוסף שגורם לנו להרגיש שאנחנו בבית שלנו. האם אפשר לקרוא לכל בתי הספר הממלכתיים בעיר בית? ממש לא!
אם לשפוט לפי התנהלות מערכת החינוך החיפאית, הרי שההורים, למשל, אינם מהווים שום פונקציה במערכת הזו. הנהגת ההורים היישובית בחיפה לא שותפה, לטענתה, בתהליכי קבלת ההחלטות אשר עסקו בחזרת התלמידים אל בתי הספר. כנראה שההורים החיפאיים אינם מהווים שותפים טבעיים בתהליך חזרת ילדיהם לשגרה.
אם כך, הרי שבאיזה מן בית מדובר, בית בלי הורים?
עוד יש זמן לתקן
לעיר גדולה כמו חיפה אין סיבה לחכות למשרד החינוך. אנו בהחלט יכולים להפיק לקחים גם בעצמנו, ויש לנו די משאבים כדי להפוך את החינוך בחיפה לנכס אמיתי ואבן שואבת לרבים. צריך רק לשנות קצת את סדרי העדיפויות ולפתוח את הידיים כדי לחבק את כל השותפים האמיתיים לתהליך הזה.
ומה מחכה לנו בסוף התהליך? לא ברור עדיין, אבל "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס).
מאמר מערכת מעניין מאוד. ויש בו רעיון מתקדם שעשוי להצליח. כנראה שצריך לבדוק יותר לפני החלטה סופית. כל הכבוד על מאמר המעניק.
ברכות חמות לאלוף מיל חבר הכנסת יואב גלנט שמונה היום בתפקיד שר החינוך.איחוליים לבביים ממני רפי רפול – חסון.חורב חיפה.
ואני לתומי חשבתי שבתי הספר הוקמו תוך כדי המהפכה התעשייתית בעיקר בתור בייביסיטר לילדים כדי ששני ההורים יוכלו לצאת לעבוד, אה כן, וגם להכשיר פועלים במפעלים.
למידה מרחוק אולי עוזרת לנושא השני, אבל בכלל לא לנושא הראשון!
בנוסף – לא כותבים "שוב פעם" או רק "שוב" או "עוד פעם".
אומרים /כותבים שוב או עוד פעם. לא שוב פעם
לא מדויק, ראה באתר של האקדמיה ללשון עברית.
https://hebrew-academy.org.il/2013/02/28/%D7%A9%D7%95%D7%91-%D7%A4%D7%A2%D7%9D/
מדויק מאוד. אך על טעם ועל ריח אין להתווכח…
בתור תלמידה אני חייבת לומר שדווקא הרגשתי הבדל ענק בין הלימודים מרחוק לבין הלימודים הפרונטליים. בלימוד מרחוק קשה יותר להבין, למורה קשה יותר להבחין בדקויות שבין "כמעט הבנתי" ל"הבנתי לגמרי את החומר". שלא לדבר על הצורך החברתי שלנו כבני אדם, על התועלת שיש לעזרה הדדית בלימודים, ועל הדברים שעלינו ללמוד באופן כללי בחיים בנוגע לכיצד צריך להתנהל בחברה, שאותם לא ניתן ללמוד מבלי להיות חלק מחברה…
שלום תלמידה,
את ההבדל שחשת יש לתרגם להצעות לשיפור. אם הלמידה הפרונטלית עונה על כל ציפיותייך אז זכית. אם לא, אז ניתן לפנות בנדון לוועדת החינוך העירונית ולבקש דיון עקרוני בעניין זה ובחווית הלמידה שלך בכלל.
שמתי לב שבחצי השני של תגובתך התייחסת לעניין הצורך החברתי שלנו כבני אדם. לדעתי זה צריך להיות העניין הראשון של בית הספר ולא זה שבא אחרי הצורך להצליח בבגרויות. בנוסף לכך, ראוי שההתנהלות בין התלמידים לא תהיה רק לצורך למידה אלא גם לצורך רכישה ושיפור מיומנויות חברתיות, תמיכה רגשית ורכישת כישורי חיים כמו עבודת צוות, מודעות קהילתית והעצמה אישית. לזה בדיוק התכוונתי בסיום הטור. יש לגרום לכך שההתקבצות של התלמידים ואנשי ההוראה בבית הספר תשפר קודם כל את ארגז הכלים החברתי-רגשי של התלמיד.
למידה ביסודי, חטיבה ותיכון שונה לגמרי. ואתה כתבת בהכללה.
כמו כן, הכול תלוי במורה. יש מורים שעושים שיעורים פרונטליים עם שיח כיתתי ובכיתה הטרוגנית כל הכיתה נחשפת לרעיונות שונים, דרכי פתרון שונים.
ויש גם למידה לא פרונטלית שלא שווה כלום
אתה לא מקושר למציאות. חבל.
יריב, ישנם ילדים שמתחנכים בבתיהם ע״י הורים שמכתיבים להם כיצד לנהוג ולתפקד, ולהם דרושה מערכת חינוך מסורתית, כי הם לא יהיו מסוגלים ללמוד ללא הנחייה והדרכה מדויקת… לעומתם, ישנם ילדים, שניתנת להם האפשרות לבחור בעצמם, ליזום פעילויות, להציע הצעות והם זקוקים לסיפוק סקרנותם, לילדים אלה חייבת להיפתח האופציה של יינות ולמידה עצמאית… למידה שיכולה להתקיים בסביבות אלטרנטיביות, עם חברים, עם מבוגרים, עם יכולת לבצע ניסויים וכד׳. מניסיון העבר שלי בחינוך הפתוח, צריך לאפשר, והתוצרים שמביאים הלומדים מפתיעים ומעוררי התפעלות… אני מאמינה שאפשר!
צריך וחובה לחשוב מחוץ לקופסה, וזה יקרה…
בהחלט!!!
יריב היקר, איזה מין בית מדובר ולא איזה מן בית מדובר.
אתה מפחד ממין?……בצחוק כמובן.
הלוואי שמערכת החינוך היתה מקשיבה ולומדת …
בית הספר בתפקידו הישן לתת מיידע איבד את זה מזמן …ואם כבר להשתמש במבנים אילו אז צריך ואפשר לנצל אותם בצורה שונה לגמרי ….דווקא לפני הקטרונה הזמינו כמה הורים לחשיבה יחד עם מורים הנהלה ותלמידים על פני החינוך לאן …אבל זה נקטע …..שינויים יכולים לקרות כשיש הנהגה מובילה ודוחפת לשינוי…
אסור לאבד תקווה וחשוב להתמיד! רק באמצעות תהליכים כאלה ניתן לשפר באמת.
כנראה שאותו ד"ר שגיא לא היו חברים ואין לו מושג מה זה חברות אמיתית ולא וירטואלית.
כנראה גם שאין לו ילדים ואם כן אז הם לא יודעים מה זאת אהבה או ידידות.
גם אם יש ילדים- לא כל ד"ר יורה דעת….
אני מאד מתחברת למאמר שלך דר שגיא. חיפה יכולה להיות חלוצה בתחום. אנו צריכים להפיק את מלוא התועלת מהמשאבים הטכנולוגים שלנו. אבל מה בקשר לכישורים החברתיים שלנו שהולכים ונשחקים בעקבות הריחוק הטכנולוגי? הכישורים החברתיים הולכים ונשחקים בעקבות הפייסבוק, ווטסאפ, טוויטר…… ועכשיו יהיה זום?
יש דברים מבחינה טכנולוגית שבאמת הם נפתאים ולמדנו מהם עם זאת ילדים צריכים ילדים וכיון ש וא מאלה שלא נמצאים בבית ספר עם הילדים הוא מנותק כמו הרבה אחריםבתור יועצת מכל השיחות שהיו לי עם הורים ומילדים בפרט ילדים רוצים להיות ביחד ולא אפרט כי למרות שישבו בקפסולות ורחוק אחד מהשני והפסקות אחרות הםם היו מאושרים לחזור נראה שישיש להרבה אנשים מה להגיד חבל כי זה הבדל בייןתאורי למעשה והמבין יבין
שלום תמי, תודה על כך שאת מחזקת את דבריי. הלוואי שכולם היו רואים את בית הספר קודם כל כמקום מפגש….
מאמר מצוין, נותן הרבה חומר למחשבה. עכשיו אפשר ללמוד מהניסיון שהצטבר ולהמשיך ולשפר.
תאוריה מאוד מעניינת אבל לא ניתן להמשיך עם תהליך של סגר לאורך זמן ממושך זה משפיע על ההורים שלא יכולים לייצר הכנסה כספית זה משפיע על הילדים שהם נשארים בבית ומתבצרים מחשש רב כי משרד הבריאות דאג להפיץ פחד רב כן חייבים לחזור לשגרה לפי הנהלים ופיקוח בצורה נבונה אם לא הכלכלה תתרסק מצב התחלואה הוא כרגע בשליטה ואם חס וחלילה תהיה התפרצות אזי יש לבודד את המקומות בהם ישנה התפרצות ולא לסגור שוב את כל המדינה פשוטו כמשמעו.
זו ממש לא הייתה כוונתי.
"לעיר גדולה כמו חיפה אין סיבה לחכות למשרד החינוך… צריך רק לשנות קצת את סדרי העדיפויות ולפתוח את הידיים"
סיסמאות נחמדות, אבל מה זה אומר?
אתה מעביר ביקורת אבל אני לא מוצא שאתה מציג חלופה או הצעה פרקטית.
מה יכולים בתי הספר בחיפה לעשות בתוך מרחב התנועה המוגבל שמכתיב משרד החינוך?
אם בתי הספר היו חופשיים לקבוע לעצמם את אופן הלימוד, הם היו מתאימים את עצמם למצב. אין להם חופש כזה וזה שהם בחיפה לא משנה דבר.
שלום עמנואל,
מרחב התנועה של בתי הספר הוא אמנם מוגבל אבל יש כמה פרסונות שיכולות בקלות לשנות את "רוחו" של בית הספר הממלכתי ממפעל של ציונים לעוגן חינוכי משמעותי. זה תלוי רק באנשים. אם לאנשים יהיה מספיק אכפת אז הם יגלו מהר מאוד שיש לא מעט בתי ספר שבסיוע הרשות המקומית, הקהילה והצוות החינוכי עשו שינוי דרמטי בתפיסה החינוכית בישוב. רוב רובנו חווינו מערכת חינוך ממלכתית מאוד סטנדרטית, אבל יש עוד דרכים רבות לבנות את המערכות הללו.
יריב תותח , כתיבה מעניינת אשר מגרה את המוח.
אולי תסביר למה אסור למערכת החינוך בחיפה לחזור לשגרה
האדון קצת שוכח שכמו מערכת הבריאות, כך גם מערכת החינוך ריכוזית , הכל מוכתב מהשלטון המרכזי ולמנהלי בתי הספר אין הרבה שיקול דעת עצמאי.
שלום אורית,
זה לא מדויק. אמנם מערכת החינוך היא מערכת מאוד ריכוזית אך יש כמה וכמה אפשרויות ליצירת התאמות בין הצרכים המקומיים לבין הפורמט הממלכתי המחייב. חלק מהיכולות הללו תלויות במנהלים בבתי הספר עצמם וחלק תלויות במוטיבציה של ראש העיר. כשאין מוטיבציה כזאת אז הכי נוח להרים ידיים ביאוש ולהפנות אצבע מאשימה אל משרד החינוך.
כל זה עוד לפני שהעלינו על נס את התרומה הדרמטית שיכולה להיות לקהילה המקומית ולהנהגות ההורים הישוביות למען עיצוב מערכת החינוך המקומית. כמובן שהיכולת הזו תלויה בשני הצדדים, אבל שוב, אם לראש העיר מוטיבציה אז חבל על הזמן.
קראתי בעיון את הכתבה, התובנה שלי שחרף הכשרתו האקדמית הראויה לשבח של הכותב, ניסיונו כמורה ומחנך אינו רב. לתשומת לב – מערכת חינוך ראויה אינה עוסקת רק בהכנה לבחינות הבגרות, ויש משמעות רבה מאד גם לקשר היומיומי עם התלמיד, לא באמצעות הזום. הכתבה הינה בבחינת הגיגים ועצות של אנשים מחוץ למערכת, בבחינת – אני מציע ואת הצעתי לא הצליחה להתבצע, כנראה האשם אינו בי אלא במורים ובמנהלים. אין לי כוונה, חלילה, לסנגר על משרד החינוך, אלא להציע שיתנו לנו המנהלים לנהל את בתי הספר, אין לי ספק שנצליח בכך !!!