טעם של פעם • עונת הכדורגל 2020 – 2019 אוטוטו נפתחת וכמדיי פתיחת עונה עולים בי געגועים לכדורגל של פעם..

אייל ברקוביץ ואלון מזרחי (צילום: האתר הרשמי)

אומנם היום יש לנו מתקנים מפוארים כגון: סמי עופר, טדי, נתניה, המושבה, טרנר ובלומפילד אשר מתחדש ממש בימים אלה, אבל משהו חסר לי..

מה בדיוק?
הבה נצא למסע מרתק ומרגש…

שירים ושערים
מאז שאני זוכר את עצמי , רואה את עצמי יושב כל שבת ליד סבא מקס ז”ל ומאזין איתו למקלט הרדיו שמתוכו בוקעים רגעי קסם החל מ14:00 בצהריים.
שידור ארוך ומרתק שמלווה את כל מה שקורה במגרשים.
אין לי איך לתאר את מה שעבר לי בגוף כאשר האות של השער הגיע: בווום גוווללללללל
ואז מאיר איינשטיין ז”ל ,אבי רצון וז’וז’ו אבוטבול היו פונים לשדרן שהיה העיניים שלנו במגרש.
זוהיר בהלול, דני דבורין, משה פרימו, מוטי חביב, בני פייסיק היו האולסטאר הרדיופוני במיטבו!
ואין כמו לפתוח שבוע עם מעבר על טבלת הליגה בסוף המחזור והשידור.

אצטדיון קרית אליעזר
סבא אליעזר היה תאטרון שהציג בו הצגות עוצרות נשימה אשר חקוקות בראש של כל אוהד ירוק ואדום בחיפה.
כמו למשל:

  • 10-0 על מכבי תל אביב
  • 3-2 על פריז סאן ז’רמן
  • “משחק השרוכים” הידוע לשמצה
  • משחק האליפות של הפועל חיפה עם החוטיני שלא רוסו אשר למזלנו לא יצא לפועל…

שורת הכוכבים היא בלתי נגמרת, אבל רק בכדי לגרות לכם את הזיכרון אזרוק לאוויר שמות כמו: אבי רן ז”ל, ארמלי, ממן, עטר, ברקוביץ’, רביבו, מזרחי, בנין,בניון ואלה רק הקאסט הישראלי..

אייל ברקוביץ ואלון מזרחי שיחקו חכם ובסבלנות (צילום: האתר הרשמי)
אייל ברקוביץ ואלון מזרחי שיחקו חכם ובסבלנות (צילום: מכבי חיפה האתר הרשמי)


זרים? רוסו, פראליה, יעקובו, קנדאורוב, ז’וטא ופה אפסיק כדי לא לקבל כאבי בטן מרוב געגועים.

אין ספק שהיום יש את סמי עופר שהוא פאר היצירה ,אבל אין את האותנטיות של דוכני הנשנושים, מוכרי ציוד העידוד ו”הפרשנים” שיושבים במרכז המסחרי של קרית אליעזר.
מי אמר גרעינים ולא קיבל??

איך שלא תסתכלו על זה קרית אליעזר היה באמת מבצר של הקבוצות החיפאיות מה שלא קורה היום.

אם בא לכם להתגעגע ולהזיל דמעה תלכו לאזור הזה היום ובמקום דשא תראו שכונה חדשה ואם תרצו להשקיף מסטלה מאריס אז אין בעייה,אבל גולים לא תראו..

“הרחוב הספוריבי”: בקשתי מאבא כסף בכדי לנסוע להדר ולרכוש תמונות של מכבי חיפה מהחנות המיתולוגית של הצלם מימל .
אחרי נסיעה לא קצרה בקו 15, מקרית שפרינצק נוף ילדותי להדר הגעתי למחוז חפצי ורכשתי תמונה של ראובן עטר ואלון מזרחי.

ישששש!!

חלום שהתגשם!!!

פסעתי מאושר וטוב לכיוון תחנת האוטובוס ותוך כדי הליכה אני מגלה שחסר לי שקל אחד בכדי לרכוש כרטיס נסיעה. אף נהג ואף עובר אורח לא הסכים לוותר/לתת לי שקל, אז הלכתי ברגל מהדר ועד שפרינצק. זאת הליכה שלא מביישת מסע כומתה בכל יחידה קרבית בעולם!
הרגליים כאבו, הגב נתפס, הזיעה לא פסקה, עורי הלבן נשרף, אבל.. למי כל זה מפריע ואכפת?? עטר ומזרחי חזרו איתי את כל הדרך!!

  • אני מתגעגע לכך שכל יום בשעה 16:00 היינו נפגשים, משחקים כדורגל ובעצם מנסים לבצע מהלכים שקרו במשחק בשבת.
  • אני מתגעגע לכך שכל בית קפה הפך ל”יציע העיתונות”
  • אני מתגעגע לכך שמוסף הספורט של העיתון הפך לדבר הכי חשוב שהרחוב החיפאי קורא עוד לפני הכלכלה והחדשות.

מתגעגע!!!!!

לסיכום, אומרים שאסור לשכוח את העבר,בשביל שההווה והעתיד יהיו טובים יותר.
צודקים!
אני אוסיף, שכיף להתרפק על מה שהיה פעם , כדי שנדע למה להשוות

בטוחני שגם בעתיד, הבן שלי איתמר ייזכר בערגה במה שטוב היום תוך כדי השוואה למה שהוא מכיר בעתיד.

התפריט: סמי עופר, אתרי אינטרנט ותקצירים מצולמים בטלויזיה.

אני בטוח שביתי הקטנה יותר ליה, כבר תדבר על זכרונות אחרים לגמרי שיהיו משוכללים אף יותר!

זהו ילדים וילדות , הגענו לסוף המסע הנוסטלגי והקסום של “טעמי העבר”
עד כאן שעת סיפור.
לילה טוב וליל מנוחה (למקרה שתקראו זאת בלילה)

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.