הליכת ג’יין בחיפה • על העצים בהדר עליון • דנה הרצברג

עתידים – עמותה – רחב

עצים בהדר עליון – טבע עירוני • דנה הרצברג

ברחוב מסדה, בהדר חיפה, עומדים שני עצי פיקוס גדולים המטילים צל נדיב ומושכים אליהם עטלפים. עצי הפיקוס, ביניהם פיקוס השדרות, הובאו ארצה על ידי הבריטים בשנות ה-20 וכיום הם חלק אינטגרלי מהאווירה הייחודית של רחובות ידועים, כמו שדרות ח”ן בתל אביב ושדרות ירושלים ביפו. לפני מספר חודשים התאהבתי בעץ הפיקוס שבפינת מסדה ומדרגות שמואל.

שוש קולין לימוד אנגלית מונפש 750 על 90

שורשי האוויר של עץ הפיקוס, תלויים כמו חוטי וילון מקרמה. אפשר לעמוד מתחתיו, להביט מעלה ולתת לשורשים ללטף את הראש, לפני שפוסעים אל עבר ענן הסיגריות המרחף בבתי הקפה בהמשך המדרכה. כמו לקבל ברכה לדרך.

פיקוס השדרות ברחוב מסדה פינת מדרגות שמואל בחיפה. (צילום: אורה גזית)
פיקוס השדרות ברחוב מסדה פינת מדרגות שמואל בחיפה. (צילום: אורה גזית)

הביטוי “טבע עירוני” מצביע על ניגוד בשל היותו טבע מתוכנן. כיצד הגיעו עצים אלו לכאן? עצי הפיקוס אינם מקומיים והם בעייתיים: הם מלכלכים ואף חודרים לצינורות הביוב ודרך הבלטות. רציתי לעורר שיחה סביב הנושא של טבע מקומי-לא מקומי. בעיקר רציתי שא/נשים יתרגשו מהעץ הזה. התחלתי לחקור את העצים בשכונה: מי נטע אותם? ולמה דווקא את העצים הללו?

סיור עצים במסגרת הליכות ג’יין:
סיור העצים בהדר עליון, שהובלתי במסגרת הליכות ג’יין חיפה, נוצר כהזמנה להתבונן ביחס בין עצים למרחב העירוני. שכונת הדר תוכננה כ”עיר גנים” בתפיסה אירופאית של מקום הטבול בירוק עם איכות החיים הנגזרת מכך. מתחילת שנות ה-20, וַעַד הדר הכרמל עסק בנטיעת עצים ושימורם ואף בשאלות אקולוגיות כגון: כיצד ניתן לעודד את בעלי הבתים לנטוע עצים במקום פרחים, הדורשים יותר השקיה? היצירתיות והנכונות של הועד מעורר השראה אצל תושבי הדר היום. לדוגמה, במאי 1930, בישיבה של ועד הדר הכרמל, עלה רעיון ליצור תחרות שנתית בל”ג בעומר כדי להכריז על “הגינה הכי יפה”, כמו כן לארגן סיור שבועי עם גנן שיסייע לתושבים בגינותיהם.

הליכת העצים בהדר שילבה התבוננות חווייתית עם עיון במסמכים ארכיוניים, נוקדניים לכאורה, שרִיננו את ליבי:
רשימות עצים לנטיעה, מקומיים ולא-מקומיים– זיתים ברח’ בלפור, חרובים ברח’ ירושלים וגרבילאה ברח’ הרצל (הגרבילאה מוצאה מאוסטרליה); שרטוט של מגיני עצים מברזל מטעם הטכניון; ומכתב המבקש לאסוף את הזיתים שבָּשְלוּ בגן בנימין פן יידרסו אותם המבקרים. תושב הדר לשעבר שהשתתף בסיור סיפר שבימיה המוקדמים של השכונה, נהוג היה לנטוע ברושים כגבול טבעי שסימן את חלקות הבתים, ואכן חלפנו ליד שורה של ברושים ששרדה באחת החצרות בירידה של מדרגות שמואל.

רשימת עצים לנטיעה בהדר הכרמל, משנת 1927. עץ גרבילאה ברחוב ירושלים בחיפה. (צילום: אתי גנור בריטברד).
רשימת עצים לנטיעה בהדר הכרמל, משנת 1927. עץ גרבילאה ברחוב ירושלים בחיפה. (צילום: אתי גנור בריטברד).

טבע עירוני ויחסי יהודים – ערבים:
המחקר על הטבע העירוני בהדר חשף גם אוצרות לא צפויים אודות הדינמיקה בין המקומי ללא-מקומי במובן הרחב– על יחסים בין ערבים ויהודים בחיפה. לדוגמא: ב-1929, שנת המאורעות בארץ, שלחה הקרן הקיימת לישראל מכתב נוזף לוועד הדר הכרמל לגבי העסקת פועלים לא-יהודיים בקטיף הפירות מהעצים.
שנה לפני כן, בקיץ 1928, נסגר גן בנימין בשעות הערב המוקדמות בשל בעיות בטחוניות. ההחלטה עוררה ההתנגדות בקרב התושבים היהודים שביקשו “לבלות את ערבי הקיץ באוויר החופשי”, במקום “להישאר כלואים בדירה המחניקה”. המסמכים דורשים קריאה בין השורות ובעיקר מעלים שאלות לחקירה נוספת בנוגע ללחצים פוליטיים והשפעתם על היחסים החברתיים בין יהודים וערבים וגם בנוגע לדינמיקות בתוך כל חברה בפני עצמה.

שרטוט רשת ברזל להגנת עצים בהדר ע"י ביה"ס למלאכה, הטכניון חיפה.
שרטוט רשת ברזל להגנת עצים בהדר ע”י ביה”ס למלאכה, הטכניון חיפה.

דרך הזית החיפאית:
בהמשך הסיור ירדנו לפינת הרחובות בן יהודה וקסל, שם הזכרתי את “דרך הזית החיפאית”, אשר הושקה בעקבות ההכרזה על  “דרך הזית הישראלית” ב-2008, וזאת בהשראת אונסק”ו. דרך הזית החיפאית עוברת גם ברחוב עמק הזיתים, שבעבר היה חלק מכרם של עצי זית עתיקים. הזית נמנה עם עצי החורש הים תיכוני, שהוא צורת הצומח האופיינית לרכס הכרמל. באתר העירייה כתוב: “מטרת סימון דרך הזית היא להדגיש את מסר השלום, הפיוס, דו-הקיום והדיאלוג הבין תרבותי בין המגזרים השונים במדינה.” וגם “…יותר מכל היא ממחישה את הרוח החיפאית המיוחדת, רוח של סובלנות, חיים משותפים, כבוד הדדי, אחווה ושלום בין כל תושבי העיר…”

באותה צומת הראיתי גלויה עם צילום של עץ זית, שהופיעה בתערוכת ‘1948’ במוזיאון העיר בחיפה. כסמל של זהות פלסטינית שורשית, עץ הזית מקבל דימוי אחר בצילומיה של האומנית החיפאית ג’פרא אבו זולוף: גלויותיה, ארבע במספר, כל אחת שונה במקצת, מציגות אותו כעציץ מיניטורי שנרכש מאיקאה – שורשיו החשופים אינם נטועים באדמה. בצידן השני של הגלויות, במקום בו נהוג להופיע תיאור התמונה, נמצא טקסט המתאר מנקודת מבטה של אישה פלסטינית זיכרון של סבַתה, זיכרון המרמז ישירות או בעקיפין על הקרע שיצרה הנכבה. הצומת הזו בסיור, שבה השקפנו על רחוב עמק הזיתים, אשר נרכש על ידי העסקן הציוני יצחק ליב גולדברג בשנות ה-20, מעלה שאלות נוספות אודות הגבול בין הדר הכרמל לשכונות אחרות ואודות המוכנות לגעת בנרטיבים שונים ולבחון את הרוח החיפאית בליבנו – כי לבבותינו, כמו המסמכים, טומנים זיכרונות שונים וסותרים.

גלויה ע"י האומנית החיפאית ג'פרא אבו זולוף מתערוכת '1948' במוזיאון העיר  חיפה. עץ זית מחוץ לגן הטכניון
(המדעטק) צילום: אתי גנור בריטברד
גלויה ע”י האומנית החיפאית ג’פרא אבו זולוף                     עץ זית מחוץ לגן הטכניון (המדעטק)
מתערוכת ‘1948’ במוזיאון העיר חיפה                                 צילום: אתי גנור בריטברד

העצים בגן הטכניון:
המשכנו בהליכה לגן הטכניון (המדעטק), שם הדינמיקה בין המקומי ללא-מקומי באה לידי ביטוי בקשר בין העצים לאדריכלות. המבנה המרשים של הטכניון, שתוכנן על ידי האדריכל היהודי-גרמני אלקסנדר בארוולד ושבנייתו הסתיימה ב-1924, משלב מוטיבים מקומיים ואירופיים – קשתות ועיטור משונן על הגג, המזכיר את שער שכם בעיר העתיקה בירושלים, ביחד עם הסגנון ה’בינלאומי’ של שנות ה-30, הניכר בחלונות העגולים הקטנים מעל לחלונות המלבניים הגבוהים בבניין הסימטרי והרחב.

בניין הטכניון עם צל של פיקוס (צילום: אתי גנור בריטברד).
בניין הטכניון עם צל של פיקוס (צילום: אתי גנור בריטברד).

השילוב המקביל של צמחיה מקומית ולא-מקומית בגן הטכניון ניכר בעצי הברוש המקומיים ודִקְלי הוושינגטוניה המיובאים (מקורם בדרום-מערב ארה”ב) שניטעו כשדרה בתחילת יצירתו של הגן, שדרה שהפנתה את המבט בקו ישר אל הנמל.
המחשבה על דקלים כסמל המאפיין את המזרח התיכון (ביחד עם גמלים, למשל) נותרה כשריד אוריינטליסטי בגן הטכניון, ולצערנו, בשדרות מוכות שמש בערים שונות: דקלים אינם מקנים צל כשהם נתועים בשדרה. עיצוב הנוף על ידי עצים שמקורם ביבשת אחרת ושבטבע אינם גדלים ברווח אחד מהשני אלא בצפיפות בנאות מדבר מצביע על סוגיות תרבותיות ופוליטיות הגלומות בעיצובו של הטבע העירוני בחיפה.

גן הטכניון עבר שינויים רבים לאורך השנים. ב-1930, נבנה בית הקרנות על חלק ניכר מהגן, לאורך רחוב הרצל, וב-1954 נבנתה הקומה השנייה אשר חסמה את הנוף אל הים. בכל זאת, הוושינגטוניות שנטעו אלברט איינשטיין ואשתו אלזה בביקורם היחיד בארץ בשנת 1923 עוררו פליאה ושעשוע. גם זה חשוב: להתוודע לעושר הטבע העירוני בהקשרו ההיסטורי והחברתי. אינשטיין למעשה הגיע לארץ בעקבות מסע של מספר חודשים ביפן, שם נתן סבב של הרצאות על פיזיקה, בתקופה בה חש איום אנטישמי בגרמניה. מאוחר יותר, בשנות ה-30 היגר לארה”ב, מולדתה של הוושינגטוניה.

 שדרה של דקלי וושינגטוניה בגן הטכניון (צילום: אורה גזית).
שדרה של דקלי וושינגטוניה בגן הטכניון (צילום: אורה גזית).

אנרגיה טובה וויסות טמפרטורה ברחוב ירושלים:
ברחוב ירושלים שמנו לב לנעימות ההליכה ברחוב המוצל והצבעוני,הודות לבניינים היפים, לעצים ולפרחים של הגרבילאה, של ההיביסקוס ושל הבוגונביליות המטפסות על הברושים. האנרגיה הטובה של העצים נוכחת לאורך הרחוב כמו גם ויסות הטמפרטורה שהם מחוללים. לכן היה לי חשוב להתייחס לשימור ולהגנה על העצים.

פקודת היערות:
בחיפה נטועים עשרות אלפי עצים מסוגים שונים, כולם מוגנים לפי פקודת היערות. על פי חוק עזר עירוני (לחיפה, 1978), אסור לכרות או לעקור עצים ללא קבלת היתר מפקיד היערות, בשטחים עירוניים ופרטיים. האיום העיקרי על העצים הוא פיתוח עירוני. פעמים רבות, תושבים נתקלים בעץ שהושחת או שנכרת ללא ידיעה מוקדמת וללא אפשרות להתנגד, מפני שהודעות הכריתה וההעתקה מפורסמות אך ורק באתר הסבוך של משרד החקלאות ופיתוח הכפר בצורה לא נגישה ולא ידידותית. עיריית נהריה היא הראשונה בישראל לסמן בשטח עצים שעומדים בפני כריתה או העתקה כדי לאפשר התנגדות תושבים. במרץ 2019 העבירה עיריית נהריה נוהל שגובש ביחד עם העמותה הסביבתית אדם טבע ודין. מדובר לא רק ב”קפיצת מדרגה בהגנה על העצים, אלא גם בשיתוף הציבור בהגנה על סביבתו” (עו”ד אלי בן ארי, יועץ המשפטי של אט”ד). יש מקום לחולל שינוי גם פה בחיפה. בנוסף, נתקלתי בלא מעט מקרים מצערים של השחתה של עץ על ידי “גננים” לא מקצועיים שאינם יודעים כיצד לגזום כראוי ועושה רושם שלא אכפת להם. גם כאן יש צורך בלא מעט עבודת הסברה והעברת ידע.

החוויה המורכבת של גן ציבורי:
ההליכה שלנו הסתיימה בגן בנימין, שם ביקשתי להתייחס לחוויה המורכבת של גן ציבורי, היוצר מרחב משותף בו מתאפשרות הנאה ורווחה אך גם אי-שליטה ואיום. מתח זה בא לידי ביטוי במסמכי הארכיון של ועד הדר הכרמל. ב-1928, פנה הועד לתחנת המשטרה שבשכונה וטען (באנגלית) שגן בנימין הפך למקום מסתור עבור גנבים המתחילים את פעילותם המפוקפקת בחושך ומאיימים על העוברים והשבים, זאת בנוסף לכך, שהגן הנו מוקד פעילות של מוכרי סמים וגורמים אחרים חסרי ערכים המדרדרים לפשע.

הסיור הסתיים בגן בנימין (צילום: אתי גנור בריטברד).
הסיור הסתיים בגן בנימין (צילום: אתי גנור בריטברד).

התקנות ההיסטוריות לשוהים בגן בנימין:
בתגובה לחשש הביטחוני בגן בנימין, כתב ראש העיר חסן שוקרי למושל מחוז צפון אודות “גן הדר הכרמל” והצביע על הסכם סדר כללי חדש, בו שוטרי לילה מיוחדים יסיירו בגן, בנוסף לשומר מיוחד שועד הדר הכרמל ימציא בימי שישי, שבת וראשון. עוד הוסכם שהועד ימציא תקנות לגן. בגרסה מ-1946, כוללים ההוראות למבקרים איסור על עישון, צילום וסריגה בשבת ובימי חג.

בנוסף למסמכים אלו, קראתי באזני המטיילים מתוך הספר Haifa Before and After 1948, בעריכתם של מחמוד יזבק ויפעת ווייס (2011), תיאור כללי של אישה ערביה בשם ווידאד ריזק, שסיפרה על ביקוריה כילדה בגן עם סבתה וחברותיה בשנות ה-30. אז נהגו לשבת על הספסלים, היא וסבתה וחברתה שסיפרה סיפורים. התיאור הכללי של ווידאד ריזק על עולם הפנאי בגן בנימין העלה אצל כמה מן המטיילות בסיור זכרונות אישיים, בין היתר על איילה שהתגוררה בקצה הגן, במין פינת חי מבודדת. השהייה בגן, כמו הליכת העצים בהדר עליון, איפשר לנו מפגש עם מקומות, ישויות וחלקים שונים בעיר שמעשירים את תחושת ההוויה היום-יומית בה על ידי נגיעות בעבר.

הכנת ההליכה והמחקר היו מרתקים עבורי, כמו גם האינטראקציה עם ההולכות וההולכים, שחשו כמוני התרגשות לנוכח עץ הפיקוס. קריאת המסמכים גם הקנתה להם צבע וחיים. יצאתי מהסיור עם כמיהה לסיור נוסף, שאבקש להדריך בהמשך, על טבע עירוני ופוליטיקה חברתית בחיפה.

דנה הרצברג – תושבת הדר ומדריכה בחברה להגנת הטבע hercbergs@yahoo.com

הרב יהוד גינזבורג אתך המעגלי החיים – WB
4 תגובות
  1. רות אמר/ה

    אשמח להשתתף בסיורים כאלה גם לאורך השנה.לאו דווקא בחודש מאי.
    נ.ב-סיור בהדר לאורך עבודות קיר של אומנים שונים יהיה שנית השבוע.(המדריכה אורה).

  2. דליה אמר/ה

    כתבה מקיפה אשר נתנה אפשרות לחוות את הסיור.

  3. שושש אמר/ה

    “כי האדם עץ השדה” (דברים). סיור מעניין ומהנה. כאזרחית העיר מיום היוולדי – חייבת לציין בהערכה עבודת הכנתך לצעדת ג’ין זו. בשגרת היומיום אין משים לב לנוף ולטבע המוכר והכמעט מובן מאליו העוטף אותנו מקרוב. מי יתן וירבו סיורים שכאלה. כה לחי!

  4. אילת אמר/ה

    בכלל בהליכות ג’יין היו כל כך הרבה דברי םמעניינים ואי אפשר לעשות את הכל באותו סופשבוע. אכן חבל שלא מפורסמים לאורך כל השנה.

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.

ספורטן – כללי – רחב
מירית הנדסה – עתלית – רחב
הסטודיו – אירועי החודש
האקדמית גורדון – הרשמה – רחב
האקדמית גורדון – הרשמה – רחב
כללית  – מיון לייד הבית – רחב
הרב יהוד גינזבורג אתך המעגלי החיים – WB
האקדמית גורדון – הרשמה – רחב