מה עושים שני ישראלים באתיופיה? מעלים חיוך!
שני רופאים ישראלים, דר' עמרי אמודי מרמב"ם ודר' צח שרוני, פלסטיקאי מחיפה, חזרו לאחרונה ממאדיס אבבה, בירת אתיופיה, אחרי שלקחו חלק במשלחת הומניטרית מטעם ארגון אופריישן סמייל (Operation Smile), ארגון בינלאומי וולונטארי.
26 חברי המשלחת, אשר הגיעו מארה"ב, שוודיה, אירלנד, פיליפינים, וכאמור-מישראל, שהו באתיופיה 11 ימים, ובמהלכם ניתחו עשרות ילדים ומבוגרים הסובלים משפה וחך שסועים, והעניקו למטופלים המקומיים תקווה לחיים איכותיים יותר, וחיוך.
הארגון פועל רבות במדינות עולם שלישי, ושם לו מטרה לסייע לאוכלוסיות קשות יום במדינות שבהן מומי פנים מולדים, כגון חך ושפה שסועים, הם תופעה שכיחה. השמועה על הגעת המשלחת לאתיופיה, עברה דרך עמותות סיוע הפועלות שם, ועשתה לה כנפיים. מאות תושבים פנו לבית החולים באדיס אבבה, בבקשה לסיוע, כאשר רובן המכריע של הפניות הגיע מהאזור הכפרי-מוסלמי שנמצא על גבול סומליה, מרחק של 900 ק"מ מהבירה.
חברי המשלחת פגשו בביה"ח המקומי כ-110 מטופלים, מתוכם 80 נותחו לבסוף. מגיל חצי שנה, ועד בני 60, הצוות הרפואי ביצע מרתון ניתוחים, מבוקר ועד ערב, בעשרות המטופלים אשר עשו מרחק רב עד לבית החולים, על מנת לשנות את חייהם. "זה היה פשוט מדהים לחזות בקבוצה הכל כך מגוונת של המטופלים שלנו", מספר אחד הרופאים הישראלים במשלחת, דר' עמרי אמודי, רופא בכיר במחלקה לכירורגית פה ולסתות ברמב"ם, ומומחה בעיוותי פנים בילדים, "בעבודה היומיומית שלי אני לא נתקל במטופלים מבוגרים, או מקרים מהסוג שבהם טיפלנו כמו אם ובת עם עיוותי פנים. אנו נוהגים לטפל במקרים המעטים שמגיעים אלינו, בשלבים מוקדמים יותר. זה נותן לך פרופורציה ונקודת מבט אחרת, לגבי המציאות שבה אנו חיים, דרך הרפואה".
גם בחדרי הניתוח, המציאות האפריקאית נכחה היטב. הצוות הרפואי, אשר מגיע ממדינות מערביות וחדרי ניתוח מתקדמים, נאלץ להתמודד עם לא מעט אתגרים תפעוליים, לעיתים במהלך הניתוחים עצמם: "מדובר בחדרי ניתוח ארכאיים, הנראים כאילו נלקחו מלפני עשרות שנים", משחזר דר' אמודי, "למרות שהמשלחת הגיעה עם ציוד רפואי משלה, עדיין התמודדנו עם מחסור בציוד, מכשור מקולקל וישן, הפסקות חשמל בלתי פוסקות ואפילו מחסור במים. איכשהו הצלחנו להתגבר על כל הקשיים, בכל פעם מחדש".
מפאת המרחק הגדול מביתם, עשרות המטופלים פשוט נותרו לישון בחדר ריק בביה"ח באדיס אבבה. על מזרונים שנפרשו שם על הרצפה, משפחות שלמות העבירו את הימים בבית החולים, וקשרו קשר עם הצוות הרפואי האורח.
לדבריו של דר' אמודי, מה שנגע ללב במיוחד היתה העובדה שרבים מהמטופלים היו למעשה מטופלות, נערות צעירות שהופעתן החיצונית חשובה מאוד לעתידן, שכן בחברה המסורתית שבה הן חיות, הן צריכות להשתדך בכדי להתכלכל ולשרוד. "הנערות שהגיעו אלינו לטיפול, נחשבות כיום לפגומות ובעצם לא מצליחות למצוא בעל. מבחינתן, המשמעות היא שהעתיד שלהן לא ברור והן מהוות נטל על המשפחה", מסביר דר' אמודי, "אחרי הניתוחים הראשונים, כאשר השינוי כבר היה ניכר לעין, היו אלו האבות שפרצו בבכי של התרגשות, כיוון שהבינו שיש לבנות שלהן סיכוי לעתיד טוב יותר".