עו"ד שני אלוני מנהלת המרכז לנפגעות תקיפה מינית בחיפה והצפון, בראיון מיוחד לחי פה המסכם את פעילות המרכז והנתונים לשנת 2018.
ישנה עלייה של 8% במספר התלונות ביחס לשנת 2017, וכי בשנים האחרונות ישנה עלייה הדרגתית של מספר הפניות בכל שנה. מספר הפניות היום גבוה ביותר מ- 50% ממספר הפניות לפני 5 שנים.
כ- 1,500 מקרים חדשים של תקיפה מינית שליש מתוכם מהעיר חיפה התקבלו במרכז לנפגעות תקיפה מינית ב-2018
כמה פניות התקבלו על תקיפה מינית במרכז לנפגעות תקיפה מינית בחיפה והצפון בשנת 2018 ?
כ- 1,500 מקרים חדשים דווחו לנו (מכל אזור הצפון) בערך שליש מתוכם מהעיר חיפה.
האם יש עלייה בהשוואה לשנה החולפת?
זוהי עלייה של 8% ביחס לשנת 2017. בשנים האחרונות ראינו עלייה הדרגתית של מספר הפניות בכל שנה. מספר הפניות היום גבוה ביותר מ- 50% ממספר הפניות לפני 5 שנים.
חשוב לי להבהיר שהעלייה במספר הפניות אלינו לא מעידה בהכרח על עלייה במספר הפגיעות המיניות שמתרחשות בחברה שלנו. בשנים האחרונות קמפיין MeToo והשנה למה_לא_התלוננתי, הביאו איתם גידול במודעות החברתית לתופעה ולחשיבות הפנייה לקבלת עזרה. חלק גדול מהפניות אלינו מספרות על פגיעה מינית שקרתה לפני יותר משנה (לפעמים אפילו יותר מעשר שנים). התמיכה הציבורית בנושא מעודדת נפגעות ונפגעים לפנות לעזרה בתהליך ההחלמה.
75% מהפניות מדווחות על תקיפה פיזית, אונס וניסיון אונס
מה הן סוגי התקיפה שמתקבלות יותר? תקיפה מילולית או פיזית?
75% מהפניות אלינו מדווחות על תקיפה פיזית, אונס וניסיון אונס. בערך 20% הן הטרדות מיניות מילוליות וכמה אחוזים בודדים אלו הפגיעות ה'טכנולוגיות' למשל חשיפה של מישהי לפורנוגרפיה בניגוד לרצונה או פרסום תמונות מיניות שלא בהסכמה.
91% מהפונות אלינו הן נשים, 8% הם גברים
האם הפונים הן רק נשים או שיש גם גברים?
91% מהפונות אלינו הן נשים, 8% הם גברים וכ- 1% הן והם טרנסג'נדרים. יחד עם זאת חשוב לי להדגיש שיש קו תמיכה ייעודי לגברים שפועל בנפרד מאיתנו. הנתונים הארציים מצביעים על כ- 11% מהפניות לעזרה שמגיעות מגברים שנפגעו מעצמם. קשה להעריך עד כמה הנתונים האלו משקפים נכונה את המציאות. שכן לצערנו גברים עדיין מרגישים הרבה יותר קושי לחשוף את הפגיעה שלהם ולקבל עזרה לכן אני מאמינה שאחוז הגברים שנפגעים ולא פונים לקבלת עזרה קצת יותר גבוה.
אני חייבת לציין שבשנים האחרונות אנחנו רואות הרבה יותר גברים שמתקשרים אלינו כמלווים לנפגעות ופונים כדי להתייעץ. זה מרגש לראות שזה כבר לא רק "סוד של נשים" שמלוות אחת את השנייה במעגל ההחלמה, אלא גם גברים כחברים, בני זוג, אבות ואחים לוקחים יותר ויותר חלק בתהליך ההחלמה של הנפגעות.
מה טווח הגילאים של המתלוננות/ מתלוננים?
יש פער גדול בין הגיל שבו אירעה הפגיעה לבין הגיל שבו פונים אלינו לעזרה. כפי שכבר ציינתי במקרים רבים הפנייה לעזרה מגיעה אלינו שנים אחרי שהפגיעה עצמה קרתה.
60% מהפגיעות שמגיעות אלינו התרחשו בגיל הילדות (0-18 שנים). ועוד כמעט 20% בגיל הבגרות הצעיר (18-25 שנים). לצערנו רוב הפניות (60%) מגיעות אלינו כבר בגיל הבגרות כאשר הנפגעת או הנפגע הם מבוגרים. זהו נתון מוכר בפניות אלינו שחוזר על עצמו מדי שנה אבל הוא בכל זאת מצער מאוד. המשמעות היא שהנפגעת חיה במשך שנים עם הטראומה שחוותה ולא קיבלה עזרה מקצועית. לאחר שנים ההשלכות של הטראומה קשות יותר וגם תהליך הטיפול עלול להיות ארוך יותר.
89% מהפגיעות מתרחשות על ידי אדם מוכר מאוד
(כמו הורה, דוד או אח גדול)
מהפעילות שלכם בתחום מה הדברים שמונעים מהמותקפים להתלונן או להתלונן אחרי תקופה מאירוע התקיפה עצמו?
קודם כל הגיל שבו קרתה הפגיעה. ככל הפגיעה מתרחשת בגיל צעיר יותר כך קשה לנפגעת לפנות לעזרה. בחלק מהמקרים עוברות שנים לפני שהיא מבינה מה קרה. דבר שני זה הקשר לפוגע. 89% מהפגיעות מתרחשות על ידי אדם מוכר מאוד (כמו הורה, דוד או אח גדול). ככל שהפוגע קרוב יותר כך הקושי לספר גדול יותר. דווקא במקרים שבהם הפוגע היה זר או מישהו שההכרות איתו היתה 'שיטחית' קל יותר לספר.
כמובן שגם הרקע התרבותי של הנפגעת משפיע. חשוב לי לציין שפגיעות מיניות מתרחשות בכל החברות בישראל. אבל ככל שהנפגעת גרה בחברה קטנה יותר (יישוב קטן, קהילה קטנה) או בחברה מסורתית יותר כך קשה לה יותר לבקש עזרה מחשש שהקהילה תגיב בצורה קשה כלפיה.
דבר אחרון שחוצה תרבויות וגילאים זאת הבנה איטית של ההשלכות שהיו לפגיעה על חייה של הנפגעת. במקרים רבים עוברים חודשים ואפילו שנים עד שהנפגעת מכירה בכך שהיא במצוקה נפשית כתוצאה ממה שקרה לה ורק אז היא פונה לעזרה. אם יש מסר שחשוב לי להעביר זה שההשפעות של פגיעה מינית סמויות מן העין וקשה מאוד במקרים רבים ללא עזרה מקצועית להבין אותן. לכן חשובה כל כך הפנייה לקבלת עזרה, כדי למנוע השפעות ארוכות טווח על חייך לאחר הפגיעה.
35% מהפגיעות מתרחשות בבית – 10% מהפגיעות מתרחשות בחוץ
היכן מתרחשות יותר תקיפות או באיזה מסגרת, בבית, בעבודה או בלימודים?
פגיעות מיניות מתרחשות לצערנו במקומות המוכרים ביותר וה"בטוחים" ביותר. 35% מהפגיעות מתרחשות בבית של הנפגעת או של הפוגע. חלק נוסף במקום חינוכי, במקום עבודה או במקום קבלת טיפול. רק 10% מהפגיעות מתרחשות בחוץ, בגן ציבורי או ברחוב.
זאת אולי אחת העובדות הקשות ביותר להבנה. כהורים אנחנו רגילים להזהיר את הילדים שלנו לא להסתובב בחוץ, במקומות חשוכים או במקומות לא מוכרים. אבל לצערנו המציאות מראה שדווקא המקומות שנחשבים בעינינו כ"בטוחים" הם המקומות המסוכנים עבור הילדים שלנו.
לכן חשוב להבין שהאתגר הוא לעודד את הילדים שלנו לשתף אותנו במקרה שהם במצוקה או זקוקים לעזרה. במקום להפחיד את הילדים שלנו מפני זרים או מקומות זרים, חשוב דווקא לעודד אותם להיעזר בנו בכל עת.
היום נכנס גם כל נושא הסחיטה והתקיפה המינית דרך הרשתות החברתיות שלא היו קיימות קודם לכן. האם מתקבלות במרכז פניות מסוג זה? וכיצד מתמודדים עם התופעה הזו?
חלק קטן מהפניות אלינו עוסקות בנושא הזה. השנה נפתח מוקד 105 של המשטרה שאמור לעסוק בנושא ואני מקווה שזה יוביל לעלייה במודעות וגם לפניות נוספות בנושא.
הקושי עם פניות מהסוג הזה הוא קודם כל העובדה שמדובר על פגיעות שמתרחשות ברוב המקרים בין בני נוער שלא ממהרים לשתף מבוגרים במה שעובר עליהם. בעיה נוספת היא שבמקרים רבים הנפגעת "שיתפה פעולה" עם הפוגע למשל כאשר שלחה לו תמונה של עצמה וקשה לה מאוד לבקש עזרה מחשש שישפטו אותה על מעשיה.
בעיה נוספת היא הקלות הרבה שבה קל היום לשתף תמונות וסרטונים בלחיצת מסך מהירה, עד כדי כך שתחושת האשמה נעלמת ורוב מי שמשתפים בכלל לא מבינים את ההשלכות ההרסניות של המעשים שלהם.
גם כאן הלקח חייב להיות בתחום החינוכי. כהורים ומחנכים חשוב לדבר עם הילדים בגלוי על הרגישות של מידע כזה וכמה הנזק שנגרם לאדם שהופץ עליו מידע יכול להיות הרסני. כולנו מכירים סיפורים על ילדים שהסבל הזה גרם להם לתוצאות טרגיות. כהורים חשוב ללמד את ילדנו להיות רגישים לזולת ולהבין את האחריות המוסרית (והמשפטית) שיש על כל אדם שמפיץ תמונות כאלו.
המרכז לא מעודד הגשת תלונה במשטרה?
מה הפעילויות אותן עורך המרכז במהלך השנה להעלאת המודעות בנושא ובמיוחד חשיבות הגשת תלונה וקבלת עזרה?
מרכז הסיוע מקיים כ-1,700 סדנאות בשנה בקרב בני נוער למניעת אלימות מינית וחינוך להתנהגות מינית בריאה ומכבדת. הסדנאות מועברות בעיקר בחטיבות ביניים ותיכונים.
חשוב להדגיש שהמרכז שלנו לא מעודד הגשת תלונה במשטרה מכיוון שמדובר בתהליך קשה, ארוך שברוב המקרים, לצערנו, נסגר מחוסר ראיות. במקום זה העמותה מציעה ליווי בהליכים המשפטיים משלב ההתלבטות, דרך הגשת התלונה ולאורך כל התהליך. הפנייה הראשונית אלינו היא חסויה ולא מדווחת לאף גורם רשמי (משטרה או רווחה). לאחר מכן כל פונה מחליטה עבור עצמה האם היא רוצה להגיש תלונה ומשם אנחנו מלוות אותה.
איזה סוגי עזרה ניתנים לפונים ואיזה תמיכה?
בראש ובראשונה תמיכה נפשית בכל שעות היממה, 365 ימים בשנה בקו שמספרו 1202. ניתן ליצור איתנו קשר גם דרך הווטסאפ שמספרו 052-8361202.
כל הפניות חסויות והמידע לא מועבר הלאה לשום גורם רשמי (רווחה או משטרה).
בנוסף ניתן מידע על מקומות לקבלת טיפול נפשי, מידע משפטי לגבי זכויות, ליווי בהליכים משפטיים. בנוסף מופעלות קבוצות תמיכה לנפגעות טראומה מינית וגם להורים לילדים שנפגעו מינית (בכל גיל).
השנה לראשונה תפתח גם קבוצה לבני ובנות זוג לנפגעות ונפגעי שרוצים לקבל תמיכה וכלים לחיים עם הטראומה.
כל המידע על שירותי התמיכה שלנו נמצא במספר הטלפון 1202 (מכל טלפון)
או 04-8641262. נערים וגברים מוזמנים לפנות גם למספר 1203 שבו המענה ניתן על ידי גברים.
עו"ד שני אלוני מסכמת:
השנתיים האחרונות הביאו איתן גל, אולי אפילו צונאמי, של מודעות חברתית לתופעת האלימות המינית בחברה שלנו. הגידול במספר הפניות אלינו מראה בראש ובראשונה שהגיע הזמן להפסיק להתבייש, מותר לך לקבל עזרה!
אני מאוד מקווה שנראה השנה יותר פניות גם מגברים וגם מהקהילה הלהטב"קית, שתי אוכלוסיות שלצערי מתקשות עדיין לקבל תמיכה נפשית לטראומה שחוו.
התמיכה נעשית על ידי קבוצה מדהימה של 80 מתנדבות עם ניסיון רב שנים בהתנדבות אצלנו. הן זמינות עבורך בכל שעות היממה. אני מזמינה כל מי שרוצה להתייעץ, לקבל מידע או פשוט לבכות ביחד איתנו – להיעזר בנו!