נשים עושות שלום בארץ | והפעם בחיפה – סיור בואדי בחג של החגים

נשים יודעות להקשיב. זה מה שפותח דלתות.

נשים עושות שלום

ביום שישי ה 15/12/18 בשעה 12:30 התקיים בחיפה ביקור של חברות תנועת “נשים עושות שלום”, שהגיעו מכל רחבי הארץ לוואדי ניסנאס.

נשים עושות שלום
באדיבות נשים עושות שלום

“נשים עושות שלום” צעדו לאורך הוואדי עד בית הגפן.

הביקור, התחיל במפגש בכנסיה האורתודוקסית בכיכר אמיל חביבי והסתיים בבית הגפן בשיעור ערבית.  הצעידה נועדה לציין, לעודד ולפתח את הדו קיום שישנו בחיפה בין העדות והעמים. במהלך הצעידה עצרו הנשים בדוכנים השונים, דיברו עם העוברות ושבים ורכשו מאכלים טעימים.

נשים עושות שלום היא תנועה שמונה היום 40 אלף איש, כאשר 80% מהתנועה הן נשים. בתנועה זו חברות אשר מגיעות מכל קשת המפלגות – הימין, המרכז והשמאל.

נשים עושות שלום
באדיבות נשים עושות שלום

חתירה להסכם מדיני – נשים עושות שלום

התנועה הוקמה בעקבות מבצע צוק איתן, עם דרישה להגיע להסכם מדיני עם השכנים שלנו. בתנועה נשים עושות שלום טוענים כי בבחינת התוצאות של צוק איתן, כמו של כל מערכות הלוחמה, מאז מלחמת יום כיפור, התגלה שלא נבדקו, לפני היציאה למערכה הצבאית, חלופות מדיניות. לכן, הדרישה הנוספת של מנהיגות התנועה היא לחוקק חוק שקובע שבזמן שאין מלחמות ייבחנו כל האופציות המדיניות שיופעלו בעת מלחמה וימנעו יציאה לקרבות.

תמר וייל פעילה בנשים עושות שלום מסרה לחי פה: 

“נשים עושות שלום, נעשה בשפה שלנו, משכה את תשומת הלב שלי כי היא תנועה שמדברת מהגרון הנשי הדואג לשלום ילדינו.

וגם אני רוצה ששני הבנים שלי יחזרו הביתה בשלום.

אין בי ספק שבטחון במדינה שלנו הולך עם שלום – שקט בגבולות.
אני סומכת על כל מי שעומד בהנהגת המדינה לדאוג לביטחוננו האישי והציבורי מתוך ידיעה שבצד השני חיים אנשים שגם להם זכות לחיות חיים שקטים. לכן אני מתחברת לביטוי “הסכם מדיני.
היום הנושא הזה בליבת הסכסוך הישראלי הפנימי, אך לדעתי בעזרת חוק החלופות המדיניות ובעזרת מדינות אחרות, יש יותר ויותר קולות והבנה שלנשים הזכות הבסיסית להיות שותפות ביצירת השקט.

באו”ם נחקקה תקנה 1325 המקנה לנשים את הזכות הבסיסית להיות שותפות ואף מובילות בכל ועדה שתוקם ליצירת הסדר מדיני.
לשם אני מכוונת.

דו קיום עם אויבים הוא כבר ביטוי שגם אנשי צבא משתמשים בו.
הסכמים עושים עם מי שאיתו אנחנו לא מסכימים. גם מחוץ לגבולות וגם בתוכם.

לכן, ביום ושהלכנו בוואדי לא החזקנו שלטים אלא פנינו לאנשים שהיו סביבנו לנהל שיחה בנועם. לשמוע ולהישמע.

לכל אחד מאיתנו נקודה כואבת שמטרידה ברמה העקרונית אך כולנו תמימי דעים שכאן נולדנו וכאן ביתנו וכאן נישאר לחיות.”

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.