שמואל גלבהרט בהסתייגות בדיון על החזית הימית של חיפה:
"חשמול מסילת הרכבת סותם את הגולל על חיבור אורבני אמתי בין חיפה לקו המים".
במהלך הדיון על החזית הימית של חיפה אמש אמר יו"ר סיעת "הירוקים של חיפה" כי חשמול הרכבת מהווה איום לעיר אך הזדמנות לחיבור העיר לים- משום שאף וועדה לא תוכל להתעלם מטעות קשה זו. "מרגע שהתפשרה העירייה על שיקוע המסילה רק בקטע קצר של פארק הכט, וחישמול "זמני" של התוואי הקיים – אין ספק כי הזמני יהפוך לסופי מבחינת הרכבת, וסופני מבחינת חיפה. מרכז העיר ישאר מנותק ומנוטרל עד קץ הימים והקדנציות, והעיר התחתית תישאר בתחתית העיר" כך טען גלבהרט במהלך הדיון והוסיף: "החישמול, ביחד עם הרחבת בז"ן, ישאירו את סיסמת "ברצלונה" במצגות העיריה, ואת המציאות בשטח"
הנה הדברים המלאים מהדיון:
…"בין חופים ובין בתים טסה הרכבת" [המחושמלת…]
עיקרי דברי בדיון על החזית הימית של חיפה
חיבור חיפה לחופיה, ובעיקר לחזית הים העירונית שלה, נתפס בצדק כמהלך מנצח,
שיגדיר מחדש את זהותה כעיר חוף מודרנית, וימנף בה את תעשיית התיירות והפנאי,
בלי לפגוע בתיפקודי הנמל שיתפתח מזרחה. גם ראש העיריה והנהלתה למדו לחזור
על מילת הקסם "ברצלונה", כאילו די בכך כדי שתגשים את עצמה.
תכנית פתיחת החזית הימית עשויה לקדם את הנושא, בתנאי שמתכנניה וחוקריה
יגדילו ראש, ויתייחסו גם לתכניות אחרות "המסתובבות בסביבה". בראשן תת"ל 18,
חישמול מסילת הרכבת בתוואי הקיים, הסותם את הגולל, עם או בלי החישמול, על
חיבור אורבני אמיתי בין חיפה לקו המים. מבחינה זו החישמול מהווה יותר הזדמנות
מאשר איום, מאחר והוא מחמיר את הפגיעה בחיפה עד כדי כך, שגם הועדה הכי
אדישה לחיפה והכי ממוקדת ברכבת, לא תוכל להתעלם ממנו.
היה זה מתפקידם של ראש העיריה והנהלתה להטיל מידית וטו מוחלט על חישמול
המסילה הקיימת, מתוקף החלטה שהעברתי בזמנו בועדה לשמירת הסביבה החופית,
והמחייבת תיאום התכנית עם עירית חיפה. אך מרגע שהתפשרה על שיקוע המסילה
רק בקטע קצר של פארק הכט, וחישמול "זמני" של התוואי הקיים – אין ספק כי הזמני
יהפוך לסופי מבחינת הרכבת, וסופני מבחינת חיפה. מרכז העיר ישאר מנותק ומנוטרל
עד קץ הימים והקדנציות, והעיר התחתית תישאר בתחתית העיר.
כאשר מפקיעים נושא רב-תחומי כה מורכב, ממוסדות התכנון הרגילים, בעלי הרכב
מקצועי וציבורי מאוזן, ומפקידים אותו בידי גוף בעל ראיה צרה ויכולת מקצועית מוגבלת
רק לצרכיו – אין פלא שנרמסים אינטרסים אחרים, לעיתים יותר חשובים. מתפקידה
של החוקרת לבחון את התכנית וההשגות עליה בראיה רחבה, שלא גילינו עד כה אצל
מקבלי ההחלטות בממשלה ובעיריה. שאיפתם לקצר הליכים הפכה להיות תרוץ נפלא,
"אליבי" קרא לזה היצ'קוק, לויתור על שלבים חיוניים, ובסופם של יום, שנה, או קדנציה,
מתברר כי ההליכים רק התמשכו (והתייקרו!) עוד יותר. בכך אנו נוכחים, ועל כך גם
משלמים, שוב ושוב, והלקח לא נלמד.
בות"ל נשאלנו מדוע למנהר את המסילה בחיפה, רק מפני שהיא "חזקה", ולדחות
בקשה דומה של רמלה ה"חלשה"? יש להוקיע נסיון זה לזרוע פרוד בין ערים "חלשות"
ל"מבוססות". אם גם בערים אחרות יגרום החישמול יותר נזק מתועלת, כמו בחיפה,
וכמו בדרך לירושלים, יש להענות גם לדרישותיהן. לא מן הנמנע שיצטרכו למנהר עוד
קטעים, גם אם לא נכללו בתכנית הפזיזה של מתכנני הרכבת, שראו לנגד עיניהם רק
קטרים קרונות וכבלים.
החוקרת הנכבדה נושאת עתה באחריות שאחרים התחמקו ממנה, בהיותה המיתרס
האחרון כמעט בפני חישמול הרכבת בתוואי הקיים. כביכול אינו במנדט שלה, אך בפועל
הוא הרלוונטי ביותר! החמצתו תעקר ותסרס את תכנית החזית הימית כולה. החישמול,
ביחד עם הרחבת בז"ן, ישאירו את סיסמת "ברצלונה" במצגות העיריה, ואת המציאות
של "פלויישטי" בשטח. מתחייבת אמירה ברורה של החוקרת ברוח זו. אנחנו כבר נמנף
את המסר, והוא יהדהד גם מחוץ לאולם, ומעבר לגבולות העיר, בואך ירושלים…