בני נוער מחיפה מדריכים ילדים יהודים בסנטה ברברה – יומן מסע | שי כרמי

משלחות של בני נוער בכל רחבי העולם זה דבר ידוע ושכיח בימינו. השנה החלטתי להצטרף למשלחת מסוג אחר. בית הספר ליאו באק בשיתוף של בית הכנסת אוהל אברהם שולחים מידי שנה שמונה תלמידים בזוגות להדרכת מחנות יהודיים ברחבי העולם.

ארבעה תלמידים בלונדון וארבעה תלמידים בסנטה ברברה, בשני סבבים כל מיקום (בזוגות).

המסע התחיל במיונים שבחנו את יכולת ההדרכה שלנו בנוסף לדיבור השותף באנגלית שדרושה לעבודה מסוג זה. לאחר מכן החלו ההכנות (בערך כשלושה חודשים מראש) לפגישות שבועיות עם הרב גבי שהסביר לנו קצת על היהדות שאנחנו הולכים לפגוש,שהיא קצת אחרת ממה שאנחנו מכירים, על הזרמים השונים ביהדות, על איך לענות במידה ומישהו מתקיל אותנו בשאלה כזאת או אחרת.
תוך כדי כתיבה של פעילות ומערכי שיעור לקאמפ עצמו. הכל כדי להיות כמה שיותר מוכנים לנסיעה.
בנוסף גם יצא לנו להיפגש עם מורה לאזרחות מבית הספר כדי לעשות סקירה אקטואלית קצרה על כל מה שקרה בזמן האחרון בארץ כדי באמת להיות כמה שיותר מוכנים לשאלות מכל סוג שאנחנו עלולים להיתקל ולדעת איך לענות בצורה הנכונה לפי דעתנו ואיך שאנחנו רואים את המצב, שאלות שיש להגיד שנתקלתי בהן מספר פעמים.
כל זה בניצוחה המדהים של האחת והיחידה פני אהרונסון שלאורך כל המסע ליוותה אותנו וניהלה את כל הפרוייקט הזה.

היום הגדול הגיע, יצאנו למסע, הנסיעות, הטיסות, החלפות הטיסות, עוד נסיעות, הכל בערך לקח לנו 23 שעות מרגע שיצאנו מהבית עד שהגענו לבית הראשון שאירח אותנו. בכל זאת נסענו לקליפורניה ששוכנת בצד השני של הכדור.
נסיעה ארוכה מאוד שבסופה אספה אותנו אלן ריידי, אלן היא זו שמנהלת את הפרויקט מהצד האמריקאי בהתנדבות מלאה, באה לאסוף איתנו משדה התעופה, אלן שבנה שירת בצה"ל חיפשה קשר ישיר לישראל ולישראלים ונכנסה לפרוייקט הזה. אספה אותנו בשעה מאוחרת משדה התעופה ופתחה את ביתה בפנינו, בבוקר אלן הסבירה לנו על מה שאנחנו הולכים לעבור בשבועיים הקרובים, והבהירה לנו שהיא האמא האמריקאית שלנו כל ובעיה יש לפנות אליה.

בבוקר אספו אותנו המשפחות המארחות שלנו כל אחד מאיתנו התארח במשפחה אחרת.
"המילרים", משפחה אמריקאית טיפוסית, קיבלו אותי בידיים פתוחות שהבת הגדולה (14) הייתה מדריכה מתלמדת בקאמפ מה שעזר לי מאוד בלהבין מה קורה שם.

קאמפ חברים, הוא אחת החוויות היותר בלתי נשכחות שכל יהודי בסנטה ברברה חווה,
הקהילה היהודית בסנטה ברברה היא יחסית קטנה (בערך 800 משפחות ) ולכן כולם מכירים את כולם.

הקאמפ הוא החיבור של הילדים ליהדות ולישראל וזה נעשה בצורה מדהימה.
הבוקר מתחיל בנקודת האיסוף מהפדרציה היהודית בעיר לאחר נסיעה ממושכת של בערך 20 דקות
עולים להרים ומגיעים לבית הספר קייט (cate school) שבו מתקיים הקאמפ.
ונפתח בחצי שעה של שירה, עם גיטרות וכארוגרפייה שכמובן כל הילדים מכירים, שירים קצביים למילים עבריות שכולנו מכירים.
זה בהחלט אחד הדברים היותר חמודים שראיתי מימיי, הילדים שרים בהתלהבות רבה בעברית ולאחר מכן את התרגום האנגלי למילים המוזרות והמשונות היטב.
לאחר מכן לנו המדריכים הישראלים היה זמן הכנה ופעילות בחדר שלנו (Beit Israel) שהיה מקושט בסממנים ישראלים ויהודיים כמו דגלי ישראל, תמונות של ארץ הקודש ואף כתובות בעברית.
את הפעילויות שהעברנו הכרנו והכנו כבר בארץ שלחנו מראש ושינינו לפי המנטליות האמריקאית כמה חודשים מראש.
אל החדר קיבלנו בכל יום קבוצה. הילדים יש לציין מחולקים לקבוצות שנקראות בשמות בעברית כמו: קשת, שמש, כוכבים וכו׳…

לכל קבוצה יש כארבעה מדריכים על קבוצה של 8-13 ילדים. גם אנחנו המדריכים הישראלים היינו משובצים לקבוצות משלנו.
לאחר מכן היה בדרך כלל פעילות לכולם, בכל יום בסממן של היום, כמו יום זוחלים – הגיע איש שהביא איתו זוחלים שכולן ליטפו, יום מסביב לעולם – פעיליות ברחבי המתחם, בנוסף למפגש עם יהודים ממקומות שונים בעולם, וכו׳…
לאחר מכן זמן בריכה, כי חובה להתרענן קצת אחרי התרוצצות עם הילדים בחום של קליפורניה. ובסוף היום חלוקה של שלוקים ועלייה על האוטובוס בחזרה לפדרציה.
שיגרה מאוד כיפית, עם אנשים מדהימים, חניכים נהדרים והכל בניהולו של איציק בן ששון המדהים שמנהל את הקאמפ כבר מלא שנים…

ביום שישי לקחו אותנו המשפחות לבית הכנסת של הקהילה שלהם (קהילת בני ברית)
ליום הזה הכינו איתנו כבר בארץ מכיוון שהיה עלינו לשאת נאום בפני אנשי הקהילה
מה שנראה אולי זניח אך מלחיץ מאוד כאשר התבקשנו לעמוד מול עשרות אנשים ולדבר בשפה שהיא לא שפת האם שלנו, מה שהופך את החוויה להרבה יותר מלחיצה.
אז הלכנו לטמפל לבושים חגיגי בבגדי שישי, התפעלתי מכמות האנשים שמגיעים לבית הכנסת את הטקס שהועבר באפי מהמם בחוץ העביר החזן הראשי בשירים עם הגיטרה, עם לחן עכשיו וקליט לכתב ישן, במהלך הטקס הרב עבר נערי הקהילה ונתן להם להקריא חלק מהטקסט באנגלית.
הטקס היה מדהים ממש היה ניתן לראות את הקהילה, את המשפחתיות והחיבור המיוחד ליהדות ה״שונה״ הזאת.

אני באופן אישי מאוד התרגשתי מהטקס ואפילו יכולה להגיד שעברה בי צמרמורת, לשמוע את השירים המוכרים לי ששרים אותם עשרות בני קהילה בקולות ואחווה.
לאחר מכן היה תורנו, הרב הנוסף (דניאל) הציג אותנו ולאחר שנאמנו בפני כולם הרב דניאל שאל אותנו שאלות שכולם כנראה רצו לשאול כמו אם אנחנו מחכים לשירות צבאי, למה כדאי לאנשים לבוא לבקר בחיפה(לא יעד נפוץ במיוחד) , מקצועות שאנחנו מגבירים בבית הספר וכו…

על כל אלה כמובן שרבי דניאל עבר איתנו לפני שהתחיל הטקס כדי שנחשוב על מה אנחנו רוצים להגיד מראש.
בסוף הטקס התאספו כולם לארוחת שישי משותפת, שכמובן הייתה מגניבה במיוחד כי יצא לי לשבת עם אנשים שונים בשולחן ולדבר איתם על נושאים שונים.
כמובן שלאחר מכן הרב דניאל עשה לנו ״סיבוב״ בטמפל, הראה לנו את הבתי כנסת שנמצאים שם, אולם הכנסים ובית המדרש.
הוא גם סיפר לנו שאחד משמונת ספרי התורה שיש להם הוא שריד מקורי מהשואה, ספר תורה שהתגלה לאחר הפרעות שהיה לאורך שנים לא ״כשר״ אך לפני כמה שנים הביאו סופר סתם שישחזר אותו, ועכשיו הוא מוצא כאחד מספרי התורה שבבית הכנסת.
את חווית הקבלת שבת אני יכולה לסכם כמרתקת, חמה ואף מקרבת לבבות.
עוד דבר שמעניין מסתבר שרוב ילדי הקהילה בעצם גדלים בטמפל ובגני ילדים, בחוגים, שיעורי יהדות וכמובן בקאמפ.

בשבוע שלאחר מכן עברתי למשפחת "הווסרמנים" שהיו כל כך מדהימים , הבת הגדולה סרינה (19) עשתה לי את סיור הנוער שהכרתי את סנטה בצורה קצת אחרת מאיך שהתיירים הרגילים מכירים.
יש לציין שלאורך השבועיים האלה היינו יוצאים בערבים עם המדריכים הבוגרים של הקאמפ, והם הפכו לחברים שלנו לכל דבר.

אני חושבת שהחוויה הזאת מטורפת, מלאה בהפתעות, הכרתי אנשים מדהימים, למדתי להסתדר בכוחות עצבי ברחבי העולם והכי מדהים הכרתי יהדות חדשה, שונה ומרתקת, מודרנית כזאת שמקבלת כל אחד שמרגיש את היהדות בו, ונגישה לכולם.

---