אתמול (28/5/2019) השתתפתי במעגל שיח של אחת מתנועות הנוער בחיפה, ״אוהל הידברות״. מטרת האירוע הייתה לקיים שיח לגבי הרמדאן ונושאים שונים בחברה הישראלית
כמו: בחירות, גיל רישיון הנהיגה, בריונות ברשת וכו…
הבעיה העיקרית והחשובה ששמתי לב אליה שעלתה במהלך הדיון היא שבמעגל שלי הייתה בעיית תקשורת רצינית בין חברי הקבוצה.
היה זה אבסורד בעיניי שאנו נמצאים במעגל שיח ובוא יושבים ומשתתפים בני נוער ערבים ויהודים, שלא מסוגלים לנהל שיחה ללא מתורגמן שמתרגם לשתי השפות.
איך זה יכול להיות שבחיפה, עיר מעורבת, ילדים ובני נוער בגילי (17,18) לא מסוגלים להבין עברית ואני לא מסוגלת להבין מילה בערבית?!
כאשר דיברנו על זה קצת, הבנו באמת שהבעיה היא במשרד החינוך.
המגזר הערבי לא לומד עברית בצורה שמתאימה לו. הם לומדים ערבית מכיתה א׳ ולפי דבריהם בגלל חוסר בתרגול ושימוש בשפה לאורך השנים, חלקם לא מסוגלים לסיים משפט.
באותה המידה, אני מאמינה שגם המגזר היהודי צריך ללמוד ערבית באופן מתאים יותר.
כיום תלמידי בית ספר לומדים ערבית ספרותית שהיא לא קרובה לערבית המדוברת.
השפה לא מועברת בצורה מעניינת המאפשרת לנו להבין את השפה ולקיים שיח הדדי.
לסיכום
אני חושבת שקיימת בעיה רצינית בחברה. חוסר היכולת הבסיסית של שני המגזרים לקיים שיח משותף ללא צורך בתרגום שוטף של כל הנאמר, זו בעיה ובעיה רצינית בעיניי.
אני מאמינה שתחילה של הבנה בכל נושא היא מתחילה של הבנת האחד את האחר.
נכון שי, זו בעיה רצינית והיא קיימת וידועה כבר שנים וכלום לא נעשה, כנראה שמבחינת משרד החינוך לימוד השפה הערבית המדוברת בניב המקומי לא נחשב מטרה ראויה.
אני מתפלא לשמוע שישנם בני נוער ערבים שהתקשו להתבטא בעברית ייתכן שפשוט הרגישו יותר נח לדבר חופשי בערבית?