(חי פה) – בשנת תש"ח, בעיצומה של מלחמת העצמאות, מצאו עצמם ילדי קיבוץ שער הגולן נפרדים באחת מעולמם המוכר ונעים אל הלא‑נודע. מאחורי הפינוי הדרמטי לחיפה עמדו רגעים של פחד, אומץ, וילדות שנאלצה להתבגר מהר מדי.
ארבעים שנה לאחר מכן, בשנת היובל לקיבוץ, שבה מרים רות – צ'ורה, הגננת האהובה של אותם ילדים, אל הזיכרונות ההם וכתבה את היומן שהפך למסמך אנושי נדיר. בין דפי היומן, המלווים באיוריו של חיים ברקני ובתמיכת משפחת עברי לדורותיה, נחשפת תמונת חיים של קהילה קטנה שנאבקה לשמור על שגרה, על ילדות ועל תקווה בתוך מציאות של מלחמה.
כרמל עברי מספרת: "את החוברת עצמה כתבה מרים רות (סבתא שלי). סבתא כתבה את החוברת בשנת 1987 לרגל יובל ה-50 של שער הגולן. החוברת מביאה את סיפור הזכרונות שלה כמי שהייתה הגננת של מי שהיו אז ילדים בפינוי.
בשער הגולן סבתא נקראה צ'ורה, ולכן היא גם זו שחתומה על החוברת.
כעת, לראשונה, הדפים הללו יפורסמו כאן ויאפשרו הצצה אינטימית אל עולמם של הילדים שהפכו לסמל של חוסן, רעות ואהבת המקום.
קרדיטים:
- משפחת עברי לדורותיה.
- הוצאת קיבוץ שער הגולן.
- מכתבי זכרונות מרים רות.
- איורים חיים ברקני.
היומן בגלות בחיפה – ילדי שער הגולן 1948 נסרק ע"י- כרמל עברי, איורים חיים ברקני
האם הכתבה עניינה אותך?