פרטי הסיור מבוססים על רישום של חברנו אברהם סט.
שכונת בת-גלים בחיפה תוכננה בידי האדריכל ריכרד קאופמן בשנת 1921, ייחודה הוא בכך שהיא השכונה היחידה בחיפה, ואחת הבודדות בישראל, שבתיה נושקים לחוף הים. חופי השכונה אהודים במיוחד על חובבי הספורט הימי. כיוון שהם מתאימים במיוחד לגלישת גלים.
בשנים שלאחר הקמתה הייתה השכונה מטופחת ומבוקשת והתגוררו בה משפחות מפורסמות כמו הסופר שי עגנון, משפחת כספי, רוזנפלד, מרגולין ועוד. כיום נראית השכונה מוזנחת מעט ומאכלסת הרבה עולים חדשים שאינם יודעים על העבר המפואר של השכונה בימים בהם פעלו בריכת-השחייה, הקזינו, בתי-הקפה והמסעדות ושאר מקומות הבילוי בשכונה.
הסיור של קבוצת 'שורש' החל מול מבנה הקזינו ומשם טיילנו לאורך שני צדי הטיילת, תחילה עד למחנה חיל-הים ואחר-כך לצד השני עד לתחנת העלייה לרכבל המוביל לכרמל הצרפתי, לאורך רציף פנחס מרגולין, שהיה ממייסדי השכונה ורציף רוזנפלד שהיה מחלוצי הספנות בארץ.
הקזינו למרות השלד המוזנח מהווה עדיין את מרכז השכונה והסמל שלה. הוא הוקם בשנת 1934 והיה חלק ממכלול שלם שכלל מסעדה, אולם נשפים, בריכת-שחייה אולימפית וחוף-ים מוסדר. המבנה כלל עמודים שהוקמו בתוך הים וחלק ממרצפת המבנה היה עשוי זכוכית שדרכה ניתן היה להבחין בגלי-הים המכים בחוף מתחתיה. קומת הקרקע שימשה כמלתחה לאורחי המסעדה וחדרי עזר לבריכה. המבנה כלל רחבת אירועים וריקודים ומרפסות שצפו אל הים. המקום נחשב ליוקרתי במיוחד אירח את נציגי השלטון הבריטי, תיירים מחו"ל, נציגי מוסדות שונים, רבי-חובלים ומשפחות עשירות בדרך כלל. הקזינו עבר מאז גלגולים ובעלים רבים והיום הוא שלד נטוש שנקווה שיזכה לימים טובים יותר.
הרחק בצד הימני של התמונה אפשר להבחין במגדל הקפיצות לבריכה בן שלוש הקומות
משם המשכנו לכיוון חיל-הים תוך שאנו מתעכבים ליד בתים בעלי ניחוח היסטורי שידעו ימים טובים יותר. ליד חוף הרחצה ישבנו ושמענו על פרשת אניית המעפילים 'חיים ארלוזורוב'. שמה המקורי היה 'אולואה' והיא הייתה במקורה ספינת-משמר חופים אמריקנית מיושנת.
בקיץ 1946 היא נרכשה ע"י חברת-קש של 'המוסד לעליה ב' ובמשך שלושה חודשים הוכנה ואוישה בנמל בולטימור ע"י 27 אנשי צוות, רובם יהודים מתנדבים ובראשם שני קציני-ים ארץ-ישראלים. רב-החובל גד הילב והמכונאי הראשי אפרים צוק. במסעה הארוך היא אספה ניצולי שואה משוודיה ואיטליה ובמהלך הפלגתה היא זוהתה ע"י מטוס סיור בריטי ולמחרת בבוקר התפתח קרב קשה בין צוותי השתלטות בריטים והמעפילים. הקרב נמשך שלוש שעות.
במבואות מפרץ-חיפה הצליח הצוות לתמרן את האנייה ו'לעלות על החוף'. מאחר והיה זה הישר מול הבסיס הבריטי הגדול שבבת-גלים, כמה מעפילים שקפצו למים ושחו לחוף נתפסו מיד. כל המעפילים גורשו לקפריסין. על ספינה זו היה לובה אליאב, שבמהלך אותה הפלגה הכיר את אשתו לעתיד טניה.
תוך כדי הצפייה בגלי-הים, נתן לנו סיני גרוסמן, חברנו, הרצאה מדעית על בעיית בלית החופים הנגרמת על ידי תנועת גלי-ים, על ידי פעילות של גאות ושפל, זרמי ים או ניקוז, דבר שמביא לסחיפה חופית ועל כל האמצעים שנוסו כדי להילחם בתופעה זו. רותקנו.
ישראל קוט, מומחה בינלאומי לסיפורי עמים ומְשלים, חבר יקר אף הוא, הוסיף וסיפר סיפור מדעי כיצד התמודד ג'וחא עם משימה, חשובה, של ספירת גלי-הים שהוטלה עליו.
כיצד נולדה המשימה והאם בוצעה כהלכה? אז יום אחד הגיע ג'וחא לשפת הים, חלץ סנדליו והחל להשתובב עם גלי החוף שליחכו את רגליו. חבורת פרחחים שעברה במקום ניגשה אליו ובטון לעגני, הבטיחו שתי מטבעות נחושת אם יצליח עד הערב לספור את גלי הים. קמטי מחשבה כיסו את מצחו של ג'וחא שהשתוקק מאד להרוויח את שתי המטבעות המובטחות.
לעת ערב חזרו הפוחזים מצפים לתשובה שתאפשר להם ללעוג ולקלס את ג'וחא, אך פניו הרצינו וכך אמר להם: "הגלים דומים מאד לצרותיו של האדם, באים יותר מהולכים".
מנקודה זו המשכנו עד לקצה השני של הטיילת שלאורכה נפרשת ההיסטוריה של השכונה, עברנו בתים ישנים, עתיקים ואין שניים דומים. בתים בסגנון ערבי, בתים בסגנון הטמפלרים ואף שיכונים מראשית הקמת המדינה.
בין היתר ראינו גם את ביתו של קפטן סטיב הרננדורנה, שהיה ספרדי שסייע להעפלה. בבית זה נפש בתקופות מסוימות גם הסופר שי עגנון. לקראת סוף הטיילת הראה לנו ישראל תמרי את עמוד הבטון שנותר מניסיון לבנות גשר כניסה נוסף לשכונה, שהיה אמור לעבור מעל הרכבת, הפרויקט הופסק בלחץ של עמותות להגנת הסביבה, עקב קרבתו למים ורק חלק של המחלף נפתח לתנועה.
אין מקום מתאים יותר לשמוע את שירם של נערי-החוף השח על גלישה, מאשר בחוף הפתוח של בת-גלים בו נוהגים לגלוש על הגלים.
את הסיור סיימנו כרגיל בארוחת חומוס ועוד קצת אצל אבו-יוסוף.