הורים רבים משוחחים עם ילדיהם על שעורי בית, סידור החדר, זמן מסך ויציאות עם חברים. הם דואגים לשלומם, מלווים אותם ומבקשים להגן עליהם מפני סכנות שונות. אך יש שיחה אחת שהורים רבים עדיין חוששים לקיים. שיחה שמלמדת ילדים לשמור על גופם ועל הגבולות שלהם.
יש החוששים שהילד צעיר מדי, אחרים חושבים שהנושא עלול לעורר שאלות שלא היו רוצים להתמודד איתן בשלב זה. ויש שפשוט אינם יודעים כיצד להתחיל.
אלא, שהימנעות אינה מגנה על הילדים.
להפך.
הרי איננו יכולים להיות לצד ילדינו בכל רגע. אנו משאירים אותם אצל חברים, בני משפחה, בחוגים, בקייטנות ובמסגרות שונות מתוך אמון מלא. ברוב המקרים האמון הזה מוצדק.
העולם אינו מקום רע. ורוב האנשים סביב ילדינו רוצים בטובתם.
ובכל זאת, חשוב שנעניק לילדינו:
את היכולת להבין מתי משהו אינו נעים לו.
שנים לימדו ילדים להיות מנומסים, לומר שלום, לכבד מבוגרים, להקשיב, לא להתחצף.
אך האם לימדנו אותם שגם להם מותר לומר " לא?"
שעליהם להתרחק ממגע שאינו נעים להם?
שעליהם לסרב גם אם מדובר באדם מוכר?
זו אולי הנקודה המורכבת ביותר עבור הורים. כי איש אינו רוצה לחשוב שהסכנה עלולה להגיע ממקום מוכר.
כולם מעדיפים להאמין שאם הילד נמצא אצל חבר, קרוב משפחה או מסגרת מוכרת – הכל בסדר. וברוב המקרים אכן כך.
אך המציאות מלמדת שבמקרים רבים, פגיעות בילדים אינן מגיעות דווקא מאדם זר. לעיתים מדובר באדם שהילד מכיר, אדם שהמשפחה סומכת עליו, ולעיתים אפילו אדם שהילד אוהב ומרגיש בנוח במחיצתו.
דווקא משום כך, חשוב שילדים יבינו שהגבולות שלהם אינם משתנים בהתאם לזהות האדם שמולם.
אם משהו גורם להם אי – נוחות, מבוכה או בלבול , מותר להם לומר " לא."
מותר להם להתרחק, ומותר להם לספר.
הורים רבים חוששים לנהל שיחה כזו, יש החושבים שהיא תפחיד את הילדים. יש הסבורים שהיא תחשוף אותם לנושאים שאינם מתאימים לגילם.
אך שיח מותאם גיל אינו גוזל מילדים את התמימות. הוא מעניק להם בטחון.
לא מדובר בשיחה אחת דרמטית סביב שולחן האוכל, אלא כשיחה אקראית בזמן שמתאים גם לילד וגם להורה.
אפשר לומר לילד בפשטות:
"אם מישהו עושה לך משהו שלא נעים לך, תמיד אפשר לספר לי."
"אם מישהו מבקש ממך לשמור סוד שמכביד עליך, אתה לא חייב לשמור אותו." ואם משהו מבלבל אותך או גורם לך להרגיש לא טוב, אני תמיד אקשיב."
חשוב בנוסף ללמד ילדים שלא כל הסודות דומים. יש סודות משמחים כמו מתנה ליום הולדת או מסיבת הפתעה. ויש סודות שגורמים לפחד, עצב או אי נוחות. את הסודות הללו לא שומרים.
עליהם מספרים למבוגר שאפשר לסמוך עליו.
ילדים צריכים לדעת שאם קרה משהו שמבלבל אותם, ואינם יודעים להסביר אותו במילים מדויקות, גם אם מדובר באדם מוכר – הם יכולים לבוא ולשתף, ללא פחד, ללא בושה וללא חשש שיאשימו אותם.
לפני שאנחנו בודקים מי מחזיר את הילדים, אצל מי הם יהיו וכמה שעות יישארו שם, אולי כדאי שנשאל את עצמינו שאלה אחרת:
האם ילדינו יודעים מה לעשות אם משהו יגרום להם אי – נוחות?
כי לפעמים, ההגנה הגדולה ביותר שנוכל להעניק לילדינו אינה רק לדעת היכן הם נמצאים. אלא לוודא שהם יודעים – שתמיד מותר להם לומר "לא", ותמיד מותר להם לספר.
גם אם מדובר באדם שהם מכירים.
גם אם מדובר באדם שההורים מכירים.
ואולי זו בדיוק השיחה שהורים רבים כל כך חוששים להתחיל – אך הילדים שלהם זקוקים לה.
הורים זכרו:
שיחה אחת נעימה , מעניקה לילד כלים שישמרו עליו גם כאשר אינכם לצידו.