בונים בית •  אם אין ממון לקניית בית אז בונים אותו

רעיון שקרם עור וגידים לאחר השחרור מהצבא היה נסיעה לחו"ל ללימודי מוסיקה. דוד אורחה, חבר קרוב שהיה אפסנאי בג'למי גדוד תותחנים 402 בו אירעו מיטב הרפתקאותיי, ניגן סקסופון אף הוא ותכננו לנסוע וללמוד יחדיו. הכל נראה כל-כך קרוב עד שהכרתי את חנה. דחיתי את הנסיעה ועוד קצת. הקפאתי את התוכנית וכשאורחה נסע בלעדיי ביטלתי אותה לחלוטין.

מערכת היחסים שלי עם חנה התקדמה במהירות עד להחלטה על חתונה. אחת השאלות שהטרידה אותנו הייתה הדיור ומה יהיה הסכום שיעמוד לרשותנו. הראשון אליו פנינו היה אונקליזו. הדוד שגידל את חנה כאב. מששמע את השאלה פרש את שתי ידיו כשהוא מצביע על המרחבים ואמר לנו:
"קניתי שטח של תשעה דונם לבנייה במעלה וואדי-רושמייה כדי שנהיה כל המשפחה יחד".

כל אשר עלינו לעשות זה לבחור את המיקום ולבנות. לא עירייה, לא רישיון. נראה פשוט. גייסנו סך הכל כשלושת אלפים לירות ובכסף זה התכוננו להתחיל בבניה. השנה 1962.

אבי המליץ על אדריכל שיתכנן לנו את בית חלומותינו. האדריכל היה נחמד אלינו והבטיח מחיר מיוחד, הן בגלל היכרותו את אבי והן בשל היותנו זוג צעיר בתחילת דרכו. התעריף המוזל עמד על ארבעת אלפים לירות. בחשבון זריז שעשיתי הבנתי שזמן רב יעבור עד שאשלם את חובי לאדריכל ומאיזה כסף אבנה?

כך התיישבתי בביטחון רב לתכנון בית בעצמי, נעזר בדף משובץ. בניתי איזשהו קנה מידה פרימיטיבי ומישלא הספיק הדף, הדבקתי נוספים וכך לאחר עבודת תכנון מאומצת יצא בניין בצורת שני משולשים שזורים אחד בתוך השני, כמאתיים מטרים מרובעים. התכנון כולו התבצע במינימום ידע ומקסימום הגיון. אני בטוח שאם היה לי קצת ידע, לא הייתי מעז לגשת למבצע כזה בעצמי.

החלו החיפושים אחר קבלן שיבצע את המשורטט על דפי המשבצות הדבוקים יחדיו. תוכנית אחת והעתק אחד. ההצעה לבניית היסודות הסתכמה בכששת אלפים לירות. ושוב חזר החישוב שזמן רב ייקח לנו לשלם את יסודות, אז מתי נבנה בית?

17 למרץ 1963 התפרץ הר הגעש בבאלי. נהרות הלבה הדביקו את התושבים הנסים ואחד-עשר אלף בני אדם מתו בעקבות התפרצות זו. האסון שאירע הרחק ממחוזותינו, לא מנע ממני להתחיל בעבודה לבדי.

סימנתי את הבניין על השטח. מלאכה לא קלה למוסיקאי שהתמחה בנגינה ולא במדידות שטח. בעזרת זוויתן קטן, שנשאר לפליטה מימי בית-הספר, הצלחתי להעביר את כל הזוויות מן הניר המשובץ אל השטח המיועד. כלי עבודה לא חסרו בחווה כך שהתחלתי מיד במלאכת החפירה. היבלות בידיים צצו כפטריות לאחר הגשם ועם המשך העבודה הפכו לפצעים מכוערים. משחה, חבישה וממשיכים בעבודה.

גייסתי את אריה אח של חנה בתשלום לעזור בחפירה ואחר-כך צרפתי גם שני פועלים. בסוף יום העבודה התברר לי שההספק שלי היה גדול משלהם ועלי לשמור על הכסף לבניין עצמו. פיטרתי את כולם ומצאתי את עצמי חופר לבד. כל הבית, כולל קירות פנימיים נחפר בתעלה ברוחב מטר לעומק עד צלע ההר. משמע שבצד אחד עמדתי בתוך תעלה בעומק שני מטרים וקצת ובקצה השני מחצית המטר בלבד. ברגע שהרגשתי את סלע ההר בתחתית נשמתי לרווחה שעוד קטע מהחפירה הושלם.

יום אחד זכיתי לביקור של משלחת מומחים לבניה שבאו לבדוק את הפלא השמיני. אילן בונה בית לבד. אברהם ויינברג, משה כרסנתי ומשה כבירי, בעלי הטבעת המפורסמת של חמשת הכוכבים, התיישבו על ערמת העפר שנערמה בצדי התעלות והתבוננו בי חופר במלוא המרץ, כשידיי חבושות. נימת הלעג שלהם שהשתרבבה לשיחה נתנה לי חשק עז לסיים את הבניה מהר ויפה כמו שתכננתי במוחי.

מראה התעלות העמוקות בלבירינט לא ברור, נתן אכן הרגשה של יעד צבאי מבוצר יותר מאשר יסודות של בית. אף אחד מחבריי לא ביקש מקוש או טוריה על מנת לעזור, דבר שלא פגם בחברות האמיצה גם לאחר שנים רבות. באותם ימים הרגשתי שלצורך הבניה אני יחיד בעולם. מה שאספיק לבצע זה מה שיהיה.

שלב הכנת היסודות החל. כל התעלות מולאו באבנים גדולות מעורבות בבטון וכל זאת כאמור ברוחב של כמטר. שלושים הסנטימטרים האחרונים נוצקו בעזרת ברזל ובטון בתוך תבנית, בצורה מדויקת של כל קירות הבית. על החגורה הזו אמורים להיבנות הבלוקים. בפינות מבצבצים ברזלים שישמשו את העמודים. בסופו של דבר התמונה שנתגלתה היא חגורות בטון, שממבט על, מראות בדיוק את המשורטט על נייר המשבצות שלי, שסיים כאן את תפקידו. מכאן ואילך הכל התנהל בע"פ.

להמשך העבודה גייסתי קבלן ערבי מהכפר יאסיף שבגליל. אבו-מוסא שמו ויודע את השפה הערבית על בוריה וזהו. אני אמור לעבוד תחת שרביטו בעזרת פועל נוסף. הרבה מרורים אכלנו עד שהצלחנו להכניס לחווה בדרך לא דרך משאית ענק שהביאה כמות של לבני איטונג לבנות את הבית.

המשאית החליקה וכמעט הידרדרה לתהום. הנהג בקש לסגת ולהסתלק אך לא הייתה לו שום אפשרות לסובב את הרכב. בכעס ועצבים הגיע לחווה, פרק את הלבנים וגם כאן בקושי הסתובב ונסע לדרכו תוך שבועה שלא ישוב אלינו. 

עד לחתונה הצלחנו לבנות שלושה חדרים. את החלונות סימנתי במקום, יצקנו עמודים וגג. כך כל האורחים יכלו ליהנות ממשהו ממשי. לאחר המולת החתונה, נמשכה הבניה בקצב יותר איטי. הבניין עומד על תילו לתפארת. אמנם רק שלד אך בנין גדול, יפה ומעניין. פינה בסלון שבולטת החוצה מהבניין החלטתי לבנות מבקבוקים.

שלושת אחיה של אמי היו קבלנים בכירים בסולל-בונה. אחד מהם אף בנה את הכור בדימונה. הם הביעו את חוסר אמונם המוחלט לעמידתו האיתנה של הבית שנבנה ללא מהנדס. משוטטים בבניין ושואלים אותי שאלות מקצועיות שונות. סיפרתי להם על רעיון הבניה ועל שזירת הברזל שהכנו ליציקות. הם שינו את דעתם בקשר לנפילת הבניין ותקפו אותי על כך שבניתי מדי חזק וזאת בעלות גבוהה יותר.

ראשית נרגעתי מהחשש לקריסת המבנה והעלויות הנוספות, היו חלק מהביטחון שחפצתי לתת למבנה בגלל הבניה ללא איש מקצוע. מחקרים שערכתי בקשר לברזל ובטון יישמתי בתוספות וחיזוקים שלי.

לימים הגיע מהנדס העיר. בדק את המבנה וסבר שבכוונתי לבנות מספר קומות נוספות. לא הצלחתי לשכנע אותו שכל היסודות והחיזוקים מיועדים רק לדירה אחת. לאחר דבריו של מהנדס העיר שהגיע עם צוות ממחלקת הבינוי בעירייה, נרגעתי כליל בקשר לחששות שהעלו דודיי בחתונתי. הבית לאחר כמה עשרות שנים עומד לתפארת, פרוץ, אך על כנו.
לצערי הדודים שלי לא יוכלו לראות את הפלא כי כבר אינם איתנו מזה זמן רב.

נסעתי למועדון לילה 'חומות עכו' וביקשתי לקנות את בקבוקי האלכוהול הריקים. בעל המועדון צחק ואמר שהוא מוכן לשלם לי אם אפנה את ערמת הבקבוקים שהצטברה. כמות הבקבוקים שהבאתי לחווה עוררה גלי צחוק. הם העדיפו את אותם הבקבוקים אך מלאים. בניתי שבלונה ויצקתי לבנת בניה לדוגמה שמורכבת מבקבוקים בשכיבה וביניהם בטון. תחתיות הבקבוקים מופנות לתוך הבית, ודרך הפיות מבחוץ למלא מים צבעוניים ולפקוק אותם.

רעיון אחר שצץ במוחי זה לבנות משהו עם אבני בזלת גדולות. גייסתי את מגי שהיה כבר בעל רישיון נהיגה. שכרנו טנדר ונסענו לגליל לחפש אחר אבני בזלת שחורות. בכוחות משותפים העמסנו גושיי בזלת נבחרים. הארגז של הטנדר שכב כמעט על הכביש מהמשקל הרב. כך בנסיעה איטית כשתא הנהג כמעט התרומם באוויר הגענו לחווה פרקנו הכל ויצאנו ללא חשק רב להביא  ערימה נוספת.

כשרעיון צץ במוחי יכולתי להפוך עולמות על מנת ליישמו. הבעיה הייתה שהיו לי רעיונות רבים ולא ידעתי איזה עולמות להפוך קודם. בחוף הקישון חיפשתי סירת דייג קטנה שיצאה מכלל שימוש על מנת להפכה לספה מרתקת. תוכנית מפורטת הייתה לי לחניטת סוס מת אמיתי ולהפכו לבר כשכל תכולת הבטן תהיה בקבוקים וכוסות. אלטרנטיבה במקרה שסוס לא יתקבל בברכה על ידי המשפחה, זה פסנתר שיקבל כמה שינויים מעניינים ויהפוך לבר. עד היום לא יישמתי זאת אך גם היום פרטי הביצוע מסקרנים. ישנם עוד כמה רעיונות שלא אפרט מטעמים שונים שהעיקרי היא בושה. האם אין קוים אדומים לדמיוננו?

הבנייה נמשכה לאיטה. התחלתי לסמן ולחפור את הבור לבריכת השחייה. תכננתי לבנות בריכה בצורת גיטרה. גוף הגיטרה תהיה הבריכה, צוואר הגיטרה עליו מנגנים יהיה מעבר מים בגובה עשרים ס"מ. אזור מפתחות כוון המיתרים יהיה בריכת מים רדודים לילדים. הכל בקנה מידה מדויק כשהמטרה לגרות טייס הליקופטר שיבחין בה, לנגן בה.

הנגינה בערבים באצבעות פצועות וחבוטות היה מבצע לא קל. למזלי, נסתיימה הבניה העיקרית לפני תחילת עונת הנגינה. ועבודות הבניה הצטמצמו. בסוף שנת 1964 עברתי לעבודה בגוש דן. חוזה לשנת עבודה אחת עם להקה חדשה בשם מוזר: 'שלישית הגשש החיוור', השאיר אותי שם עד היום. במשך כשלוש שנים נוספות המשכתי את עבודות הבניה, כשאני גר במרכז ואפילו ריהוט מעניין לחדר השינה שביצע אבי אצלו בנגריה. מיטת ביצה שניצבת בפינת החדר עם גב מיטה מעוגל.

תחילת הקריירה האדריכלית שלי החלה עם בנית הבית הזה. רכשתי ידע והבנתי מעשית את תחומי הבניין כשחוויתי הכל על בשרי. ניסיון שלא נרכש בשום בית-ספר. חברים החלו להיעזר בידע שלי ולבקש עזרה בתכנון, שיפוץ או בריהוט. זו הייתה תחילת דרכי עד להקמת משרד:  'אורן אדריכלות ועיצוב פנים' הפעיל עד היום כשממשיכו הוא בני אורן, המנהלו ביד רמה.