הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג בכל שבוע, פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח השבוע.
סַבְיוֹן מְזֻוָּת (מטפס)
סַבְיוֹן מְזֻוָּת הוא בן שיח מטפס, רב-שנתי, ירוק-עד וצהוב פרחים ממשפחת המורכבים. מוצאו מהאזור הסובטרופי של כף התקווה הטובה שבדרום אפריקה. הוא מתאפיין בכך שאינו קוצני ואינו צַמְרִי, אלא מטפס באמצעות כריכת והשתלשלות גבעוליו. הגבעולים קירחים וארוכים מאוד, לעיתים מגיעים לאורך של עד 2.2 מ' ואף יותר.
העלים: צורת העלה משולש ומכאן נגזר שם המין (משולש בעלי זוויות), העלים מסורגים ופשוטים, אורכם עד 6 ס"מ, עם אונות מעטות, קצרות ורחבות או דמויות שיניים. הם קירחים, חלקים, ירוקים רעננים, מבריקים בוהקים ובשרניים.
תפרחת: התפרחות הן קרקפות צהובות, מרובות ומפורדות (כל קרקפת על עוקץ נפרד). הקרקפת הצהובה מורכבת מ-5 פרחים לשוניים, מאורכים ונקביים הנגללים לאחור בלילה ובימי גשם. במרכז כ- 20 פרחים צינוריים דו-מיניים שכותרתם מאוחת עלים ובעלת 5 שיניים. הגביע חסר. מספר האבקנים 5, ניצבים לסירוגין עם אונות הכותרת. המאבקים מאוחים זה לזה ויוצרים צינור מסביב לעמוד השחלה. עמוד השחלה מחולק בראשו לשתי צלקות ארוכות.
פרי: הפרי הוא זירעון גלילי ארוך וצר, בעל 10-5 צלעות מחורצות, עטור בציצית עשויה שערות מרובות לבנות ועדינות. כאשר הקרקפת מבשילה, היא מתנפחת והופכת ל"כדור פוך" קטן.
תפוצה: בישראל, הוא משמש כצמח גינון, לרוב בתור גדר חיה. הצמח מותאם לתנאי אקלים ים-תיכוני, סובטרופי, טרופי או מדברי, וגדל במגוון קרקעות ברחבי הארץ, כולל אזורים מדבריים.

תעודת זהות
| משפחה: | מורכבים. |
| שורש: | שורש סיבי-מעוצה עמוק יחסית. |
| גובה: | 90-40 ס"מ. |
| עלים: | בעלי צורת משולש, שפה משוננת, התחתונים גדולים ורחבים, העליונים קטנים יותר. |
| גבעול: | זקוף, מסתעף רק בסמוך לתפרחת. |
| פריחה: | פורח בקיץ, סתיו ובחורף בחודשים יוני עד נובמבר. |
| פרחים: | הקרקפות צהובות, יושבות בקצה גבעול זקוף, פרחי ההיקף לשוניים צרים ומדוללים, פרחי המרכז צינוריים. |
| מבנה הפרח: | פרחי ההיקף נקביים, לשוניים, פרחי המרכז דו-מיניים, צינוריים. |
| הפרי: | זרעון ארוך וצר בצבע חום-כהה נושא ציצית לבנה המסייעת להפצתו ברוח. |
| ריח: | חסרי ריח משמעותי. |
| צוף: | מכיל צוף דל יחסית המושך חרקים קטנים-בעיקר זבובים ודבורי-בר. |
| שימושים: | בעיקר כצמח נוי כגדר חיה. |
| תפוצה בארץ: | נפוץ בעיקר ברום הביניים והעליון של החרמון. בשאר אזורי הארץ תורבת ומשמש כגדר חיה. |
מקום לפגוש את הצמח השבוע
רמת גולדה: מול בית מספר 13 ברח' יחזקאל קויפמן, חיפה – בצידו המערבי של הרחוב מאחורי הגדר למניעת מעבר חזירים.

אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על סַבְיוֹן מְזֻוָּת (מטפס).
אגדה על סַבְיוֹן מְזֻוָּת (מטפס)
בשולי היער, במקום שבו קרני השמש משחקות במחבואים בין הענפים, גדל לו צמח קטן וצנוע בשם סביון מזוות הוא היה שונה משאר הסביונים שהכירו כולם, הוא לא סתם עמד זקוף כמו מקל, אלא טיפס. כן ממש כך! לגבעולים שלו הייתה נטייה להתפתל, להיאחז ולהתרומם מעלה-מעלה.
אבל הסביון הקטן לא היה מרוצה.
“למה אני צריך לטפס?” הוא מלמל לעצמו. “הלוואי שהייתי פשוט עומד ישר כמו כולם.”
יום אחד הגיע ליער אורח חדש, שיח גבוה ושופע עלים. הוא נעצר ליד הסביון הקטן ויצר צל גדול ונעים… נעים מדי. הצל כיסה את כל קרני השמש שהסביון כל כך אהב.
“אוי לא!” קרא הסביון. “איך אגדל בלי מגע קרני השמש?”
הוא התפתל, ניסה להתמתח, ניסה לדחוף את עצמו קדימה… אבל שום דבר לא עזר או לפחות כך חשב.
ואז קרה דבר מופלא. הגבעולים שלו התחילו להתעקל, להישען על השיח החדש, לטפס לאט–לאט, כמעט בלי שהוא שם לב. כל יום עוד קצת, ועוד קצת.
השיח הגבוה צחק בקול רך: “אני חשבתי שאתה רק פרח עדין, אבל אתה ממש מטפס אמיץ!”
הסביון הסמיק בצהוב: “אני? אמיץ? אני רק רציתי לחוש שוב את קרני השמש.”
“לפעמים,” אמר השיח, “מי שמחפש אור, מוצא בתוכו כוחות שלא ידע שיש לו.”
בוקר אחד הגיע הרגע הגדול. הסביון הצליח להגביה את עצמו מעל צמרת השיח. השמש האירה עליו, ופרחיו הצהובים נפתחו רחבים ושמחים, כאילו הם צוחקים אל השמיים.
הדבורים נמשכו אל הצוף, הרוח ליטפה את עליו, והציפורים עצרו לרגע להתפעל: “איזו יצירה יפה! צמח מטפס בעל פרחים צהובים זוהרים!”
מאז, הסביון כבר לא רצה להיות כמו כולם.
הוא הבין שכושר הטיפוס שלו הוא מתנה, דרך להתגבר, לצמוח, ולמצוא אור וקרני שמש גם כשיש צל.
וכך, בין ענפי השיח, הוא המשיך לטפס, לא כי היה חייב, אלא כי ידע שזה מה שעושה אותו מיוחד.
והילדים שגרים בסביבת היער מספרים עד היום:
כשאתה מרגיש קטן או מוסתר, אל תוותר. לפעמים העלייה הקטנה ביותר היא ההתחלה של פריחה גדולה.

