זהירות, מדינת הלכה לפניך! • פרק 1 • איך להפיל דמוקרטיה

לסדרת מאמרים זאת שאבתי מידע והשראה ממחקר ברשת, מסדרת הסרטונים "תסביך משיח" שהוביל עו"ד נהוראי בהפקת ערוץ DemocratTV, ומסיפרו "המהפכה השלישית" בו הוא מפרט ומנתח את התופעה.

הערה טכנית:

בכתבה הפניות רבות לקטעי וידיאו שמופיעים ברשת. חשוב לצפות בהם, משום שאחרת קשה לפעמים להאמין שדברים מעין אלה אכן נאמרו.

במקרים רבים, ההפנייה תוציא אתכם להרצאות ושיעורים של רבנים. במקרים אחרים הקטע יוצג בתוך הכתבה.
ליד ההפנייה ציינתי בד"כ מתי אפשר להסתפק במה שנאמר עד כה ולחזור לכתבה. אפשר, כמובן, לצפות גם בכל הקטע כדי לשמוע דברי חוכמה נוספים.

כדי לחזור לכתבה בכל רגע: אם אתם מחוץ לכתבה, פשוט לחצו על צלמית (אייקון) החזרה או סגרו את החלון במחשב או בטבלט. אם קטע הוידיאו מוצג בתוך הכתבה, פשוט עצרו אותו והמשיכו.

הקדמה

בסדרת המאמרים הזאת נבחן את הטענה כי ה"רפורמה המשפטית" איננה סתם מאבק על איזונים, בלמים וכוח. הטענה היא שאת ה"רפורמה" ניתן לראות כשלב בתוכנית ארוכת טווח להפיכת ישראל מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיית רוב משיחית, ובהמשך – לתיאוקרטיה דתית המונהגת על פי פרשנותם של חסידי הרב קוק.

החזון הזה נדחף על ידי תוכנית פעולה שהחלה להתגלגל מתחת לרדאר לפני כ-40 שנה.

החזון מדבר על הכתרת התורה כחוקת המדינה, כיבוש כל שטחי ארץ ישראל המובטחת, "טיפול" באוכלוסיה הלא יהודית ודחיקת כל הערכים הליברליים-חילוניים. לצורך זה נבנתה תוכנית סדורה שנמצאת כבר בתהליכי ביצוע.

אנשים רבים חונכו על התוכנית הזאת. חלקם מפוזרים כבר בצה"ל, בשב"כ, במוסד ובעמדות מפתח בחברה הישראלית.

תיאוריית קונספירציה?

מתוך דברי הרב יהושע שפירא:

"זה לא כל כך קשה.
הכנסת יכולה להחליט מי זו הוועדה למינוי שופטים…
היא יכולה להחליט מי קובע מי יהיה הנשיא הבא…
נחליף נשיא נחליף זה…
חוק התגברות…
הכל מוכן עד הסעיף הקטן האחרון, הכל מוכן…"

צפו בווידאו בדברים בפי אומרם: הרב יהושע שפירא • "הכול מוכן עד הסעיף האחרון" • ישיבת ניר, קרית ארבע (2/3/2020) • מומלץ לצפייה עד 22:30

להרצאה המלאה.

שלוש שנים לפני הופעת ה"רפורמה המשפטית"

הטקסט שציינתי נשמע מוכר למדי. הרב הנכבד מתאר בדיוק רב את ה"רפורמה המשפטית" שנתנה את האות לפרק חדש בחיינו כאן.

אך כאן מגיע החלק המפתיע – מדובר בשלוש שנים לפני הופעת ה"רפורמה המשפטית" בחיינו, אבל הרב כבר מכיר את פירטי פרטיה. הוא אף יודע לספר לשומעיו כי התוכנית כבר מוכנה "עד הסעיף האחרון".

בהמשך, יסביר גם הרב הנכבד את מטרותיה של ה"רפורמה", אך נשאיר זאת לסוף הפרק.

כדי לאפשר דיון ברור ומושכל, נתחיל בהגדרת מושגים בסיסיים.

מהי "דמוקרטיה ליברלית"

הדמוקרטיה הליברלית, כפי שהיא מיושמת בישראל ובמדינות אחרות, מבוססת על שני עקרונות יסוד המקיימים ביניהם מתח פורה אך גם מאתגר:

1. עקרון שלטון הרוב – הכרעות פוליטיות מתקבלות באמצעות נציגים הנבחרים ברוב קולות האזרחים.
2. עקרון ההגנה על זכויות הפרט והמיעוט – קיום מגבלות חוקתיות או משפטיות המונעות מן הרוב לשלול זכויות יסוד של יחידים או קבוצות מיעוט.

המתח בין "שלטון הרוב" לזכויות המיעוט

יש הנוטים לחשוב שדמוקרטיה מתמצה ב"שלטון הרוב" בלבד. לפי גרסה זאת, אחת למספר שנים נערכות בחירות, הקואליציה המתגבשת מרכיבה ממשלה המייצגת את הרוב, ואז היא יכולה לעשות ככל העולה על רוחה עד הבחירות הבאות.

תפיסה זאת מכילה כשל מובנה, שכן ללא מגבלות על כוחה, הממשלה עלולה לשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים עצמם. היא יכולה להגביל את חופש הביטוי, לבטל בחירות או לפגוע בזכויות אדם.

לא מדובר במשהו תיאורטי. ישנן דוגמאות רבות לעליית משטרים אוטוריטריים דרך בחירות דמוקרטיות, מגרמניה הנאצית של המאה ה-20, ועד טורקיה, ונצואלה ורוסיה (רשימה חלקית) של ימינו.

תזכורת היסטורית: הדמוקרטיה הליברלית הראשונה

בשנים 1787-88 עשתה ארה"ב את צעדיה הראשונים כדמוקרטיה, בצילו של מאבק לאישור החוקה האמריקאית.
אחת הטענות נגד החוקה המוצעת הייתה שהיא לא התייחסה בפירוש לזכויות אדם.
מספר מדינות לא הסכימו לאשרר את החוקה עד שיוכנסו אליה סעיפים המתייחסים לזכויות אדם. הן זכרו שארה"ב השתחררה זה עתה מעולה של האימפריה הבריטית, שלא תמיד הקפידה לשמור על זכויות תושביה האמריקאים.
לבסוף, אושרה החוקה, אך רק תחת ההבנה שתתווסף לה בהמשך מגילת זכויות (Bill of Rights).
ב-1791, אושרו עשרת התיקונים הראשונים המהווים את הבסיס לזכויות האדם בחוקה האמריקאית.
בהמשך, נוספו תיקונים נוספים לחבילה.

האמריקאים הבינו שדמוקרטיה ליברלית חייבת להישען על שורה של זכויות יסוד מוסכמות.

 ואצלנו?

במגילת העצמאות נכתב:
מְדִינַת יִשְׂרָאֵל … תְּהֵא מֻשְׁתָּתָה עַל יְסוֹדוֹת הַחֵרוּת, הַצֶּדֶק וְהַשָּׁלוֹם לְאוֹר חֲזוֹנָם שֶׁל נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל;
תְּקַיֵּם שִׁוְיוֹן זְכֻיּוֹת חֶבְרָתִי וּמְדִינִי גָּמוּר לְכָל אֶזְרָחֶיהָ בְּלִי הֶבְדֵּל דָּת, גֶּזַע וּמִין;
תַּבְטִיחַ חֹפֶשׁ דָּת, מַצְפּוּן, לָשׁוֹן, חִנּוּךְ וְתַרְבּוּת;

דהיינו: ישראל תהיה דמוקרטיה ליברלית.

חוקה

הכנסת הראשונה נבחרה כאספה מכוננת, שהייתה אמורה לכונן חוקה למדינת ישראל. אלא שאז התפתח ויכוח האם הכנסת חייבת לחוקק חוקה ואם נכון בכלל לחוקק חוקה. 

המפלגות הדתיות התנגדו לחקיקת חוקה. מפלגת השלטון, מפא"י, העדיפה משיקולים פוליטיים צרים לראות בקואליציה את הדתיים מאשר את מפ"ם.

מפלגות האופוזיציה, בהובלת תנועת החירות, בראשות מנחם בגין, דרשו לחוקק חוקה לאלתר. 

בסופו של דבר החליטה הכנסת, ב-13 ביוני 1950 ברוב קולות שלא לכונן חוקה מיידית. הייתה זאת טעות קשה ובכייה לדורות. את המחיר היקר שלה אנחנו משלמים בימים אלה.

"המהפכה החוקתית" בישראל

בשנת 1992 עשתה ישראל צעד משמעותי לביסוסה כדמוקרטיה ליברלית מלאה, עם חקיקת שני חוקי יסוד:

• חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו נועד להגן על זכויות האדם הבסיסיות, שהם שמירה על חייו, כבודו, פרטיותו, חירותו וקניינו של כל אדם.
• חוק יסוד: חופש העיסוק נועד להגן על זכותו של אדם לעסוק בכל עיסוק, מקצוע או משלח יד. לחוק זה נוספה ב-1994, פיסקת התגברות מוגבלת המאפשרת לעקוף את הביקורת השיפוטית ברוב מיוחד.

כל אחד מוזמן לבדוק את תוכן החוקים הללו בקישורים שלמעלה. אלה הם חוקים בסיסיים שבאו להגן על זכויות האזרח הבסיסיות של כל אחד מאיתנו.

מדובר במקבילה צנועה ביותר בהשוואה למגילת זכויות האדם הכלולה בחוקה האמריקאית.

בסעיף 8 לחוק יסוד כבוד האדם קבע המחוקק מעמד מיוחד לחוק זה:

״אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו.״

גם סעיף 4 בחוק יסוד חופש העיסוק מנוסח באופן דומה.

כלומר, הכנסת העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד מיוחד ועדיפות על פני חוקים שייסתרו אותם.

אלה המאשימים היום את השופט אהרון ברק ב"הפיכה החוקתית" שוכחים שלא ברק הוא זה שחוקק את החוקים הללו ונתן להם מעמד מיוחד. מי שעשה זאת הייתה הכנסת.

מי שדחף את החוקים הללו היה יו"ר וועדת חוקה, חוק ומשפט – איש הליכוד אוריאל לין.
היום זה נראה משונה, אך באותם ימים, היה זה הליכוד שהוביל את דגל הליברליות.

חוקים אלה, לצד פסיקות בית המשפט העליון, כמו בג"ץ המזרחי (1995), הקנו לישראל מסגרת דמוית-חוקה, המאזנת בין שלטון הרוב להגנה על זכויות אדם.

הם נתנו גושפנקא להיותה של הדמוקרטיה הישראלית דמוקרטיה ליברלית ברוח מגילת העצמאות.

 מדוע זה קריטי?

בלי האיזון שמקנים שני עקרונות היסוד הללו, עלולה הדמוקרטיה להפוך ל"דיקטטורת הרוב". דמוקרטיה ליברלית אמיתית דורשת:

• בחירות חופשיות והוגנות – מנגנונים למניעת ניצול הכוח הפוליטי לפגיעה בעקרונות הדמוקרטיה.
• ביקורת שיפוטית – יכולת של בתי משפט לבטל חוקים הסותרים זכויות יסוד.
• שקיפות וחברה אזרחית חזקה – המאפשרת פיקוח ציבורי על השלטון.

הדמוקרטיה הליברלית אינה סתם "שלטון העם". בדמוקרטיה הליברלית שלטון העם כפוף לכללים המגנים על החירויות של כל אדם, כולל אלה החולקים על הרוב.

חשוב לזכור שמי שנמצא היום בשילטון (הרוב) יכול למצוא את עצמו מחר במיעוט, והחוקים הללו הם אלו שיגנו עליו.

כיצד מתמוטטת דמוקרטיה ליברלית

דמוקרטיה המסתמכת רק על "שלטון הרוב", ללא הגנה על זכויות מיעוטים, הפרדת רשויות ובלמים חוקתיים, עלולה להידרדר במהירות למשטר אוטוריטרי או אפילו דיקטטורי.

הנה המנגנון המסוכן:

1: ניצחון דמוקרטי ראשוני

• מפלגה או מנהיג זוכים בבחירות חופשיות, תוך ניצול תמיכה רחבה או משבר חברתי.
• הם מציגים עצמם כמייצגי "רצון העם" ומבטיחים רפורמות.

2: החלשת המגנים הדמוקרטיים

• צמצום עצמאות המשפט : פיטורי שופטים, מינוי נאמנים, הגבלת ביקורת שיפוטית.
• השתלטות על התקשורת: חקיקה מגבילה, רכישת כלי תקשורת בידי בעלי ברית, דה-לגיטימציה של עיתונאים.
• דחיקת האופוזיציה:  שימוש בחוק כדי להפליל מתנגדים, הגבלת מימון מפלגות יריבות.
• שינוי כללי המשחק: הארכת כהונות, ביטול הגבלות על סמכויות השלטון, החלשת פיקוח פרלמנטרי.

3: הנצחת הכוח

• השפעה על בחירות: שליטה בגופי הבחירות, הטחת האשמות ב"הונאת בחירות" נגד מתנגדים, הוצאת מתנגדים מחוץ לחוק (ראה ארדואן לאחרונה).
• דיכוי מחאות: הפעלת כוח מוגזם נגד מפגינים, עידוד אלימות מיליציונית.
• פגיעה במיעוטים: חקיקה מפלה בשם "ביטחון" או "ערכי הרוב".

  כמה דוגמאות היסטוריות (מתוך רבות)

• גרמניה הנאצית: היטלר עלה לשלטון באופן חוקי וביטל את הדמוקרטיה תוך חודשים ספורים באמצעות "חוק ההסמכה" (1933) שאיפשר העברת חוקים ישירות ע"י הממשלה.
• רוסיה וטורקיה: בחירות פורמליות מלוות בדיכוי אופוזיציה, תקשורת נאמנה ומשפט פוליטי.
• הונגריה: ויקטור אורבן שינה את החוקה, ריכז סמכויות ונטרל את בית המשפט החוקתי.
• ועוד ועוד…

איך מגינה דמוקרטיה ליברלית על עצמה?

הדמוקרטיה הליברלית מבוססת על מנגנוני בלימה ואיזון:

1. חוקה או חוקי יסוד מגבילים את כוח הרוב הפוליטי.
2. בית משפט עצמאי יכול לבטל חוקים הפוגעים בזכויות יסוד.
3. תקשורת חופשית וארגוני חברה אזרחית חושפים שחיתויות ומאתגרים את השלטון.
4. הפרדת רשויות מניעת ריכוז כוח בידי גוף אחד.

מתח מתמיד בין המנגנונים לבין השלטון הוא בריא וטבעי. פגיעה בהם היא פגיעה מהותית בדמוקרטיה, ומסכנת את קיומה לאורך זמן.

גוף שמעוניין להפוך דמוקרטיה לאוטוקרטיה, יפעל לפגוע במנגנוני הבלימה והאיזון. הוא ינסה להשתלט על הדמוקרטיה באמצעים דמוקרטיים, אחר כך ינצל את "שלטון הרוב" כדי לחסל כל אופוזיציה וביקורת, ולבסוף יהפוך את הדמוקרטיה לאוטוקרטיה.

סיכון ישראלי?

דמוקרטיה ללא ליברליזם היא דמוקרטיה שבירה ובלתי יציבה. כאשר "רצון הרוב" הופך לכלי בידי השלטון כדי לבטל את המגבלות על עצמו – הדרך לאוטוקרטיה קצרה.

בחירות אינן מספיקות כדי להפוך משטר לדמוקרטי במהותו, גם ברוסיה ואירן מתקיימות בחירות כסדרן – האם מישהו חושב עליהן ברצינות כדמוקרטיות?

השימור של דמוקרטיה ליברלית תלוי בערנות אזרחית, מוסדות חזקים ונכונות להגן על העקרונות גם כשהם לא משרתים את הרוב הפוליטי הרגעי. בישראל, היעדר חוקה מלאה מעצים את הסיכון.

"הרפורמה המשפטית"

בינואר 2023 הציג שר המשפטים יריב לוין תוכנית שקרא לה ה"רפורמה משפטית".
התכנית הוצגה כרפורמה במערכת המשפט, אך לפי דעתי, מטרת התוכנית, אשר על פי פרסומים רבים בכלי תקשורת רבים, גובשה יחד עם חברים מ"פורום קהלת", הייתה שינוי אופי המשטר על ידי קידום שליטה של הרשות המבצעת (הממשלה) ברשות השופטת.

יריב לוין, שר המשפטים:
אני משיק היום את השלב הראשון של רפורמת המשילות שתכליתה:
* חיזוק הדמוקרטיה,
* שיקום המשילות,
* השבת האמון במערכת המשפט,
* והשבת האיזון בין שלוש רשויות השלטון.

פרשנות: ה״רפורמה״

לדעתי, מטרת ה"רפורמה" שהובאה בשם ה"משילות" (כלומר, בשם ריכוז כל הכוח בידי הממשלה – הרשות המבצעת), הייתה לתת דגש מיוחד ל"שילטון הרוב", תוך החלשה קריטית של זכויות הפרט.

למעשה, במילים "חיזוק הדמוקרטיה, שיקום המשילות והשבת האיזון", התכוון לוין לדאוג לכך שהרשות המבצעת (הממשלה) שכבר השלימה השתלטות מלאה על הכנסת והחלטותיה, תעשה זאת גם לרשות השופטת…

השימוש ההפוך הזה בשפה מזכיר לכל מי שקרא את "1984" של אורוול את ה"שיחדש" – שיבוש שפה שבא לשבש מציאות.

ובנוגע להשבת האמון – לדעתי, הנתמכת בסקרים רבים, האמון במערכת המשפט, גם אחרי שעורער קשות על ידי הממשלה, עדיין גבוה בהרבה מהאמון שהעם רוחש לממשלתו… אך נניח לכך כרגע.

ה"רפורמה" נתמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו (שמצוי בניגוד עניינים חריף בגלל משפטו) וקואליציה המורכבת ממפלגות דתיות, חלקן חרדיות וחלקן משיחיות, ומהליכוד, שחציו היום הוא חרדי ו\או משיחי (נסביר "משיחי" בהמשך).

קדם לה "חוק הלאום" (2018) שקבע שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, אך נמנע בכוונה מלהדגיש את הזכויות האזרחיות של המיעוטים בארץ (למשל, הדרוזים, אשר נפגעו ועדיין נפגעים מכך עמוקות).

כאמור, ה"רפורמה" נותנת לממשלה שליטה כמעט מלאה ברשות השופטת (בכנסת, הרשות המחוקקת, הממשלה כבר שולטת בפועל).

הדרך מ"שלטון הרוב" לאוטוקרטיה היא קצרה מאוד:

פרשנות: מטרותיה ארוכות הטווח של ה"רפורמה"

בתחילת הפרק טענתי כי ה"רפורמה" משתלבת היטב בתוכנית ארוכת טווח להפיכת ישראל מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיית רוב משיחית ובהמשך אף לתיאוקרטיה דתית בסגנון חסידי הרב קוק.

בפרקים הבאים ניכנס יותר לעובי הקורה, ונביא ראיות לכך. בינתיים נסתפק בדבריו של הרב יהושע שפירא, שמבאר לנו גם את מטרות ה"רפורמה" ומסביר לנו מה הם שני הדברים החשובים שהוא צופה שייקרו כאן אחרי כניסתה לתוקף.

הדבר הראשון: נפתור את ״בעיית הערבים״:

ציטוט מפי הרב:
״ביחס לארץ ישראל, אנחנו כל הזמן פעלנו עם אזיקים…
את הערבים היינו יכולים להעיף בכל מיני צורות שבעולם…
צפו בווידאו בדברים בפי אומרם: הרב יהושע שפירא • "את הערבים יכולנו להעיף…" • ישיבת ניר, קרית ארבע (2/3/2020) • מומלץ לצפייה עד 22:46

הדבר השני: נפתור את בעית הדת והמדינה:

ודת ומדינה…
"מה, החצוף הזה מרמת גן, ראש העיר, הוא יחליט אם יש תחבורה ציבורית או לא?
אם לא יהיה לך אימת יועמ"ש-בגצ"ים, אתה מחוקק חוק שראש עיר לא יכול להחליט אם יש תחבורה ציבורית או אין – נגמר העסק."

צפו בווידאו בדברים בפי אומרם: הרב יהושע שפירא • "תחבורה ציבורית בשבת? נגמר העסק!" • ישיבת ניר, קרית ארבע (2/3/2020) • מומלץ לצפיה עד 24:22

ה״רפורמה״ – שיתוף פעולה בין פוליטיקאים לאנשי דת

אתם הבנתם את זה? וזה שלוש שנים לפני שהציג יריב לוין את ה"רפורמה המשפטית" שלו.

מבחינת נושאי החזון המשיחי, ה"רפורמה" היא בבסיסה מהלך אסטרטגי להחלשת המערכת הליברלית והכשרת הקרקע למדינת הלכה.

אני מזהה שיתוף פעולה בין פוליטיקאים שרוצים להחזיק בשלטון מטעמי כיסאולוגיה לבין אנשי דת שרוצים בשילטון מטעמים אידיאולוגיים פונדמנטליסטים.

לא ברור מי הנמר כאן ומיהו רוכבו, אבל כרגע דוהרים השניים לכיוון שאינו מבשר טובות לישראל כדמוקרטיה ליברלית ומאיים על החזון הציוני.

בפרק הבא נתחיל להבין את מקורות החזון המשיחי ואת ההפתעה שמכין לנו מיעוט קיצוני ופונדמנטליסטי.

תודות

תודה מיוחדת לעו"ד יאיר נהוראי ולערוץ DemocratTV. עו"ד נהוראי זיהה את התופעה של חסידות הרב קוק לפני שנים ומתריע עליה.

לסדרת מאמרים זאת שאבתי מידע מסדרת הסרטונים "תסביך משיח" שהוביל עו"ד נהוראי בהפקת ערוץ DemocratTV, ומספרו "המהפכה השלישית" בו הוא מפרט ומנתח את התופעה.

הסידרה היא צפיית חובה והספר הוא קריאת חובה לכל מי שחרד לגורל מדינת ישראל. ההכנסות מן הספר משמשות את עו"ד נהוראי למימון המאבק הציבורי לחשיפת התופעה.

הערה

הקישורים לדבריהם של רבנים במכינת "בני דוד" ובמקומות אחרים, מובאים כאן במסגרת דיון ציבורי, ביקורתי וענייני, שמטרתו לבחון עמדות והשקפות עולם של בעלי תפקידים חינוכיים בציבור הישראלי.

הקישורים הם לקטעי וידיאו זמינים ברשת. חלק מהם מפנים לקטעים שפורסמו בסדרה "תסביך משיח" של דמוקרטTV. צורפו גם קישורים לשיעורים באתר מכינת "בני דוד" כדי לאפשר לקורא המעוניין ללמוד יותר ולוודא שהדברים לא הוצאו מהקשרם.

העיסוק בחומרים נעשה בהתאם לעקרונות השימוש ההוגן, לצורכי תיעוד, פרשנות וביקורת. אין בכוונתו של שימוש זה לפגוע בזכויות היוצרים או בערכם המסחרי של החומרים, אלא להבטיח שקיפות, אחריות ציבורית ושיח דמוקרטי פתוח.