העצמה אישית לבני גיל ההתבגרות
בשכונת הדר, ברחוב שבין המדעטק לבין תיאטרון חיפה, בבניין ישן בעל תקרות גבוהות, נמצא משכנה של המנטורית הבלתי נשכחת להעצמה אישית לבני גיל ההתבגרות – תמרה וובר.
בחזונה- המוטו העיקרי לנערות מתבגרות הינו: "אהבי את מי שאת!". תמרה עוסקת בגישור וליווי הורים לנערות ונערים מתבגרים, העצמה אישית ואף מנחילה להם כישורי חיים ומיניות בריאה.
אלה החיים וגרים פה
כאן המדור המביא אליכם דמויות חיפאיות מרתקות בבית מגוריהן – כאשר ההיכרות הינה דרך הסיפורים, המטענים ונקודת המבט הייחודית של האנשים המרכיבים את הפסיפס האנושי של עירנו חיפה.
דהיינו, אלה החיים וגרים פה, ממש כשם המדור – "גם אני חי פה" – והפעם, נתארח בביתה של הבלתי נשכחת, מנטורית להעצמה אישית לנערות ונערים: תמרה וובר.
ילדות בסימן נדודים
ממש על סף מפתן דלתה, בפתח ביתה של תמרה, בראש וראשונה נראה את החיוך הרחב ואת הקבלה וההכלה. כל הנכנס פנימה יחוש עטוף באנרגיות חיוביות ויתקבל בברכה.
תמרה נולדה (סוף 1989) בעיר הגדולה בואנוס איירס אשר בארגנטינה. בהיותה כבת חצי שנה, אביה שסיים את לימודי הרפואה ואימה שהייתה מורה לתנ"ך, החליטו לעלות ארצה במסגרת פרויקט של רופאים אשר סיימו את לימודיהם בארגנטינה ויעשו את התמחותם ברפואה בארץ הקודש.
מעברי המשפחה
כך קרה שהמשפחה הצעירה התמקמה בישובים הקרובים למרכזי רפואה. תחילה גרו בצפת, אח"כ בשער עליה לחיפה, משם לקיבוץ שומרת ולבסוף לישוב עומר. לימודיה בגני הילדים היו בקיבוץ שומרת, את כיתות א-ב למדה בישוב עומר ובכיתה ג' הגיעה ל"נחלה" ישירות אל בית הספר "הרצל" אשר בשכונת כרמליה אשר בחיפה, ואח"כ לימודים בתיכון "חוגים".
משפחתה של תמרה
כיום אביה, ד"ר גבריאל וובר הינו מנהל היחידה למניעת זיהומים ומחלות זיהומיות בבי"ח "כרמל", ואילו אימה עובדת בחברת שירותי רווחה "איתני מור", חברה אשר עוסקת בהבאה, השמה וקליטת מטפלים זרים בתחום הסיעוד.
לתמרה שני אחים: איתי, (בן 31) שגר בחיפה והוא מהנדס חשמל בחברת "אפל", וליאור (בן 27) שגר בבית הלל וזה מכבר סיים את לימודיו במושא יעוץ תזונה, ב"בית הספר למדעי הבריאות" בתל חי.
כנערה מתבגרת ״חייתה בכלא״
מתכווץ הלב כאשר תמרה מדבררת שבתחושותיה, כנערה מתבגרת "חייתה בכלא". שכן, היא לא אהבה בעצמה דבר ולא ראתה כל דבר חיובי בדמותה. לדידה היה זה הכלא הכי נורא שאפשר לחיות בו.
"כלא" שהכיל בחובו 24 שעות ביממה- מחשבות של איך לשרוד. ללכת ברחוב ולחשוב כיצד ואיך היא הולכת, עומדת ואף להיות בטוחה שכולם רואים את מה שהיא בעצמה מנסה להסתיר.
״היא לא האמינה שהן יאהבו אותה בזכות עצמה בלבד״
בעת לימודיה בבי"הס התיכון, שנה שלמה לבשה תמרה את אותו מכנס טרנינג וקפוצ'ון… גם בקיץ, וזאת רק בכדי לכסות את מלוא גופה. היא לימדה את עצמה לאהוב מוזיקה, מאכלים ותחביבים של חברותיה אך ורק בכדי שיהיה לה נושא משותף איתן. היא לא האמינה שהן יאהבו אותה בזכות עצמה בלבד.
הפנייה עצמית ופרדוקס (צילום: רחלי אורבך)
"תכשיטים המשלימים את דמותה"
כחלק מהמיוחדות האישית ניכסה תמרה לעצמה את ה"תכשיטים המשלימים את דמותה" הלוא הם הקעקועים, המייצגים אותה, ואף מעצימים אותה ונותנים לה לחוש מאד מיוחדת מחד וגם שלמה עם עצמה מאידך.
לכל קעקוע וקעקוע שעל עורה ישנו סיפור אישי ובעל משמעות עבורה: שמש ארגנטינה, מקום הולדתה הטבוע בה, אך גם ייצוג של סבא וסבתא. במקום אחר נראים הסחלבים של אימה. אותיות המילה "אהבה" מוטבעת על אצבעות כף ידה, שכן לדידה אהבה זהו הערך החשוב ביותר ומייצג עבורה "את כל מה שחשוב וטוב בעולמנו זה". המילה "מבורכת" וציור דובדבן יפני מזכירים לה ערכים נוספים.
מעל לכל עם השחרור מצה"ל העניקה לעצמה את ה"חופש" וכן את ציורו של הצייר איישר ובו יד מציירת יד בדיוק כפי שמופיע בתמונה אשר הובאה מארגנטינה ותלויה בפתח הקליניקה שלה. הקעקוע "ידיים רושמות" (1948) הינו על פי הדפס האבן (ליתוגרפיה) מאת האמן ההולנדי מאוריץ קורנליס איישר. למעשה היצירה הזו מציגה דף נייר לבן המתואר במבט-על של שתי ידיים המצוירות על דף נייר אחד.
כל כף יד אוחזת בעיפרון ומשרטטת את קווי המתאר של היד הנגדית. לכן, הידיים הללו יוצרות מעין פרדוקס – שכן, כיצד יכולה יד לשרטט את עצמה? למעשה הדבר קשור בלולאה מוזרה הנוצרת במערכת היררכית, כאשר ישנה תנועה בו זמנית הן למעלה והן למטה, והיא מחזירה את המתבונן לנקודת המוצא. המשמעות של "לולאות מוזרות" קשורות, בדרך כלל, להפניה עצמית ולפרדוקסים הקורים לאנשים שונים בחייהם.
בעבר הסתפקה בפירורים של החיים
תמרה מספרת שבעבר היא הסתפקה בפירורים של החיים, כי לא האמינה "שמגיע לה". מלבד זאת, ברגע שבו היא כבר קיבלה מחמאה הרי שהייתה מרירה- שכן נאמר לה: "איזה פנים יפות יש לך… רק אם תרזי קצת…" "יש לך שפתיים יפות אבל את שמנה". כיום היא כבר יודעת שגם ילדות רזות יכולות לחוות את אותן התחושות.
בכדי להשתחרר מכלא זה- נדרש ממנה לעשות מסע אל עצמה, ולא רק עם עצמה אלא גם ועם עזרתן של נשים מדהימות אשר פגשה בדרך. מתוך המקום הזה בדיוק, שהיא זוכרת כל כך טוב, את מה שחוותה והרגישה ובעיקר מה שהייתה צריכה, מתוך המקום הזה היא פועלת כיום.
תמרה המנטורית
מזה כעשר שנים תמרה מלווה מאות צעירות וצעירים בדרך לאמונה השלמה שהם שווים וראויים- קודם כל לאהבה שלהם את עצמם. לדידה גיל התבגרות הוא גיל בסיכון, וזאת כאשר בכלל לא חשוב מאיזה בית ורקע הגעת וכמה ההורים פעילים או/ו מעורבים בחיי ילדיהם.
בתהליך שלה מולם היא עוזרת להם להכיר את עצמם, את היכולות שלהם ואת דרכי הפעולה שלהם. היא מערערת את האמונות המגבילות שלהם וזורעת בהם אמונות חדשות, נכונות ומקדמות אשר מובילות לעבר הרגלים בריאים. כל זאת במעטפת של תמיכה שהיא בונה יחד איתם ויחד עם ההורים שלהם.
לימודים ובחירות מקצועיות
שנות ילדותה אשר כללו מעברים כה רבים הביאו את תמרה למציאות בה היה עליה להסתגל לחברת ילדים חדשה מדי כמה שנים. ולכן בעת שירותה הצבאי, כאשר כולה "רעש וצלצולים"- תוך שלושה ימים מאה בנות כבר הכירו אותה. בשנים 2009 -2008 הייתה תמרה רשמת משפטית ביחידת בתי הדין הצבאיים.
לאחר שסיימה את תפקידה בצה"ל- בשנים 2010-2012 הייתה חלק מצוות גן הילדים "גן שיר", תפקיד אשר דרש טיפול בפעוטות, ארגון וסידור הגן, יוזמה ויצירתיות עם הילדים והוריהם.
בד בבד התנדבה לפעילות חברתית וקהילתית בפרויקט "ציפוריי לילה" מטעם עמותת "עלם". בשנים 2012-2011 הייתה זו פעילות עם נוער שוליים בלילות.
"עיר ללא אלימות"
השנים 2012-2014 הביאוה אל פרויקט "עיר ללא אלימות" מטעם עירית חיפה. תחום בו עסקה בהדרכה, ליווי וייעוץ לתלמידי חטיבת ביניים ותיכון בנושאים של "מיומנויות החיים". תפקיד זה דרש עמידה בלחצים, מציאת פתרונות מידיים ויצירתיים- כמו גם שיתוף פעולה עם כל גורמי בית הספר, כמו: יועצות, מנהלים ומורים.
ניסיון לצאת מתוך תחום קשה ושוחק זה הביא את תמרה לעסוק בתחום שונה לחלוטין: בשנים 2017-2015 היא עבדה בחברת "נטו תכנון פיננסי"- כמתאמת פגישות האחראית על קשרי לקוחות ותיאום פגישות למשווק פנסיוני. אולם מהר מאד היא שוב נשאבה אל פרויקט "עיר ללא אלימות"- וחזרה לאותו תפקיד (2021-2018).
תחילתה של הקליניקה הפרטית
בד בבד למדה לימודי רפלקסולוגיה ועיסוי רפואי במכללת ריידמן, ולה תעודת מוסמך ותעודת בכיר 2016-2014 וכן לימודי – nlp פרקטישיונר ומאסטר בשנת 2018.
לאחר כעשר שנים של שיחות בגובה העיניים עם נערים שיכורים או מסוממים בפארקים שונים, על ספסלים באמצע הלילה, במחששה ובמסדרונות בבית ספר- עשור של עבודה עם נושרים סמויים, עבריינים לעתיד, בנות על רצף הזנות, וכאלה שכבר אחרי מעצר בית- פתחה תמרה קליניקה פרטית לליווי נערות מתבגרות בדגש לכישורי חיים, מיניות בריאה וליווי הורים לנערות בגיל ההתבגרות.
מנחת קריוקי
לאחר שעות העבודה, ובכדי לפרוק את מלוא קונטיינר ההכלה שלה, משמשת תמרה כמנחת קריוקי. זאת במיוחד בחנות "גולדמונד" שהיא חנות ספרי יד שניה הממוקמת בסמוך לשוק תלפיות. המקום מארח הופעות חיות, הרצאות, מסיבות, סדנאות ועוד. כמו כן במהלך היום המקום מתפקד גם כבית קפה ובערב כפאב.
בנוסף לכך תמרה מנחה גם אירועי מסיבות במתנס"ים שונים, וכן סלקטורית במועדון "גושפנקא". זהו מועדון של קבוצה מיוחדת המכילה בחובה אך ורק קהל מעל לגיל 40, נשים וגברים אינטליגנטים, החפצים באלטרנטיבת בילוי חדשה בצפון, וזאת על מנת לתת דרור לרוח הנעורים שלהם אשר טרם פגה.
"בית של בנות"
ב"אזור הבורגני" של שכונת הדר, הבאים אל סף מפתן מעונה של תמרה מתקבלים בנביחות רמות של הכלבה מיקה, ומאחוריה, במבט ירוק וחודר, מציצה החתולה לולו… אכן "בית של בנות".
מזה 7 שנים גרה תמר בדירה זו, בעלת התקרות הגבוהות, אשר שופצה על פי טעמה. תמרה מציינת שיותר מכל היא אוהבת את הרחוב ואת אנשיו: קהל פלורליסטי של דתיים, רוסים, ערבים, חילוניים. היא מתפייטת אודות התחושה "הפמיליארית" הנעימה המלווה אותה, אפילו בדרכה אל המכולת השכונתית. כולם מכירים את כולם, וכולם מסבירי פנים זה אל זה.
ביקורים בבואנוס איירס
פעמים רבות נסעה תמרה לבקר את בני משפחתה אשר נשארו בעיר הולדתה בואנוס איירס. במחשבות ראשה ארגנטינה היא "מפחידה". בכל ביקוריה שם לא חשה כל תחושה של שייכות למקום, ובמידה מסוימת התחושה הינה כמעט כמו שהיא מרגישה בלב תל אביב: צפוף ועמוס.
לדידה חיפה היא עיר מלאת כל טוב: יש בה הר וים, ואדיות ועצים לרוב- והחשוב מכל הינם אנשיה.
לפני כ 10 שנים היא התחברה לקהילת אנשי רחוב מסדה, ובאזור זה היא "מרגישה ממש בבית". בזמנה החופשי היא אוהבת לשהות בחנות/קפה "וינטג' בון בון" שבעיר התחתית ובמועדון "אלף" שהוא "פאב מכוכב אחר" – ובו ההופעות חיות, אוכל טבעוני וגם אלכוהול משובח.
עציצים בכל הבית ומנות טעימות
תמרה סבורה שהסימן הראשון לבית קבע הינו מלאי העציצים שבתוכו- ואכן במעונה ניתן לראות ב"התיישבותה הרצינית במיוחד", ולראייה עציציה נמצאים גם במקום בו היא אוהבת להכין מנות אוכל טעימות. מטבחה משופע בצמחיה מלבבת בדיוק כמו בישוליה הטעימים המגיעים ממנו.
״החצר״
למרות תבשילים משובחים אלו, תמרה נוכחת ואוכלת דווקא במקום בו היא מתנדבת: "החצר". "החצר הנשית" נמצאת במרכז העיר, בלב שכונת הדר, ופועלת משנת 2013. מאז ועד היום משמשת החצר עוגן מרכזי בחייהן של נערות, צעירות ומשפחותיהן, כאשר זהו ציר משמעותי של שירותי הרווחה מטעם עיריית חיפה..
מידי יום עשרות נערות וצעירות ממגוון גילאים זהויות ומצבי חיים מגיעות לחצר. נוכל לראות שם יהודיות וערביות, עולות חדשות וגם נשים וותיקות. מידי יום בשעות הצהריים הן מתקבצות סביב שולחן האוכל במקום אשר עבורן מהווה את המסגרת והעוגן המרכזי בחייהן.
מתנדבות מסורות ונשות הצוות מלוות אותן לאורך זמן השהייה במקום. כולן יושבות יחד וחולקות את ארוחת הצהריים שהוכנה במקום, כמו גם את חוויות היום. בשעות צהריים אלו מתמלאת החצר בנשים ונערות הזקוקות למנוחה ולמרחב שהייה עם חברותיהן, ויש ביניהן המחפשות גם אוזן קשבת או הכוונה לסיוע.
נשים עוצמתיות
גם במעונה הפרטי מחפשת תמרה לשהות בקרב נשים עוצמתיות, ולראייה בסלון ביתה תלוי ציור צבעוני ביותר של פני אישה אפרו אמריקאית ואילו בחדר הקליניקה נמצא ציור על בד ובו פני אישה שונה, אולם אף היא בעלת אופי חזק ביותר.
אזורים אהובים עליה בביתה
תמרה אוהבת לשהות בפינת הסלון המרווחת בה נמצאת ה-ספה החדשה אשר נקנתה לפני כשנה בלבד. משם הדרך אל מקום האירוח המועדף עליה: אל המרפסת, אשר משופעת בתאורת מנורות לד סולרית ומשמשת מקום מפלט אולטימטיבי לאורחיה, בה היין נמזג ללא כל סייג לה ולחברותא המיטבית.
הספרים האהובים על תמרה
מתוך הספרים אשר בספרייתה תמרה שולפת שני ספרים היקרים לה במיוחד. הראשון אותו "בלעה" בעת חופשתה בחופי סיני והינו "האוהל האדום". זהו רומן היסטורי מאת אניטה דיאמנט אשר יצא לאור בשנת 1997. הספר מספר את סיפורה של דינה בת יעקב אשר למעשה היא דמות משנית בתנ"ך.
הספר מתייחס לאוהל בו חייבות נשות שבט יעקב, על פי ההלכה הקדומה, למצוא מקלט בזמן מחזור או לידה, ובו הן מוצאות תמיכה ועידוד מאימהותיהן, אחיותיהן ודודותיהן. אמנם הספר בנוי על הסיפור המקראי- אך אין כל קשר בין הסיפור המקראי לבין האמת ההיסטורית.
הסופרת דיאמנט מודה שאין כל ראיות לכך שבארץ ישראל, בעת העתיקה, אמנם השתמשו באוהל מחזור, אולם היא מתארת זאת כמאפיין נפוץ בתרבויות פרה-מודרניות אחרות. לדעת תמרה זהו ספר בעל מסר פמיניסטי עוצמתי וחזק.
״מצרפי המקרים״
הספר השני, אשר אותו מציגה תמרה בגאווה יתרה, הינו הספר "מצרפי המקרים" מאת הסופר יואב בלום. זהו רומן עם יסודות של מדע בדיוני ופנטזיה. הספר שייך לז'אנר של פנטזיה אורבנית המותח ביקורת על החברה המודרנית.
שלושת גיבורי הסיפור הינם מתלמדים אשר היו יחדיו בקורס מצרפי מקרים והם שומרים על קשר הדוק גם לאחר סיום הקורס. במהלך העלילה משולבים קטעים מתוך חומרי הלימוד של "קורס מצרפי המקרים" אשר חושפים את הקוראים למקרים הנלמדים במהלך קורס זה.
"כמה חבל שלי עצמי לא הייתה דמות כמוני: תמרה בגיל התבגרותי"
לדידה אין זה מקרי כלל וכלל עניין רצונה ועיסוקה להעצים את בנות הנעורים- וכדבריה "כמה חבל שלי עצמי לא הייתה דמות כמוני: תמרה בגיל התבגרותי"… ולכן היא שואפת להיות נוכחת ואף בלתי נשכחת בחייהן של נערות ונערי ההווה.
טיפים על קצה המזלג להורים של בני גיל ההתבגרות
איך אתם כהורים יכולים ללמד את הילדים שלכם כלים לחיים? איך ללמד אותם לשתף, ללמד אותם להתגבר, להיכשל, לדבר על רגשות ולחזק את הקשר בינכם? פשוט תשתפו אותם!
תשתפו אותם במה שעבר עליכם היום, עם אילו אתגרים התמודדתם, מה הרגשתם, איך הצלחתם ואיפה נכשלתם. תשאלו אותם מה הם חושבים ואיך הם היו מתמודדים. דעו: זה מקרב, זה מלמד, זה נותן ביטחון. בעזרת הדוגמה האישית שלכם הם ילמדו לשתף, ילמדו להתגבר על משברים, זה יחזק את הקשר הרגשי והמילולי בינכם.
ללא כל ספק, זה כה פשוט וכה חזק.
איזה כיף לבקר אצל תמרה ,רחלי אורבך. חתימה טובה ומבורכת לכם
כתבה מהמממת. תמרה אכן אישיות חינוכית ופרסונלית בעלת חיוך כובש ובעזרת חוכמת החיים שלה היא והחיוך הסוחף שלה.היא מאפשרת למי שאיתה ללמוד בחן ומיתוך תשוקה לחיים. והבית המתוק והעוצמתי שלה אכן משקף את האשיות הכובשת שהיא. כל אחד צריך תמרה בחיים
מדהימה תמרה!!!