האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו-שאול טשרניחובסקי
לאחרונה, יצאה לאור אנתולוגייה שירי חיפה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בשקט בשקט, בצניעות כפויה או מתבקשת, ואולי כפי ששירה אינה משתמשת בקולות תרועה וחצוצרות אלא מפלסת את דרכה ללב האדם במילים ובחיבורים שלהן ובמעט מאוד יוצרת את התמונה והרגש.
האנתולוגיה היא פרגון עצמי גדול שחיפה יכולה היתה להרשות לעצמה לו היתה מפרגנת לעצמה באמת ובתמים. מזלה שיש מי שיודע לראות ולשמר את האוצר הבלום: מאות שירים שנבחרו בקפדנות מתוך היצע עצום של שירים שאנשים חשו לכתוב אודות ועל חיפה שעוררה אצלם רגשות כאלו ואחרים.
אנשים רבים החיים בחיפה התרגלו לראות בה מקום מגורים ותו לא, אנשים רבים גרים בשכונות שאינן מחוברות לעיר, שילוב של ניהול העיר באופן שהיא מנוהלת, ניתק וביטל את הרובע ההסטורי שלה והפך את חיפה למקבץ שכונות פריפריה עם רובע הסטורי מדוכדך, הפך את הקבוצות האתניות שלה למותג סחיר ולא לחלק מריקמה אנושית וקהילתית שחיה ביחד ויוצרת את אופי החיים המיוחד של העיר.
השירים שבאנתולוגיה מציפים את המרכיבים הכה חיפאיים והופכים אותם לנושא בפני עצמם, הקורא/ת בה עשוי/ה להתוודע להיבטים ולצדדים שהם כאן, מתחת לאפינו אבל לא ידועים לנו, מעולם לא ראינו את חיפה ככזו. אולי היו אלו הדברים בזמן עבר ואולי הם נמשכים עד עצם היום הזה, אבל הקריאה באנתולוגיה מציירת לנו במילים נבחרות ומחוברות למשפטים מלאי רגש ובעוצמות משתנות, תמונה רבת פנים של עיר ואנשים בה, של עיר עם טבע השוכן בתוכה ומהווה מפלט זמין לנפש ולתודעה, ועבור אחרים הוא גם סוג של איום והפרעה בדרך למימוש של עוד מחלפים וכבישים מונומנטלים, שכונות ראוותניות ובזבזניות או מפעלים כימיים.
בסופו של דבר יצאה לאור אנתולוגיה של שירי חיפה מלאה בהמון אהבה שניתן להרעיף על העיר, בצילומים יפהפיים שמבטאים זמנים אחרים ונקודות הסטוריות; זוהי אנתולוגיה המומלצת כמתנה חובה לכל מי שתוהה מה לקנות לפסח, לימי הולדת וסתם כך.