יש ראשי ערים שבונים כבישים, ויש כאלה שסוללים גם דרך ללב. אבא חושי היה מהזן הנדיר. הוא ידע שללא מים, חשמל ותחבורה אי אפשר לחיות, אבל גם הבין שבלי תרבות, שירה ותיאטרון, לא באמת כדאי. תחת הנהגתו צמחה חיפה לא רק לגובה הכרמל, אלא גם לגובה הרוח.
כשחושבים על אבא חושי עולים מיד בזיכרון הכרמלית, המחברת את העיר התחתית, הדר הכרמל ומרכז הכרמל: התיאטרון העירוני שנבנה דווקא בהדר הכרמל, כדי שכל תושב יוכל להגיע אליו ברגל והוא לא יהפוך למוסד אליטיסטי על פסגת ההר: גן האם, שהיה הריאה הירוקה של הכרמל ומקום מפגש למשפחות, מתוך אמונתו שעיר צריכה גם לנשום ולא רק לעבוד: וגולת הכותרת של חזונו של אבא חושי: אוניברסיטת חיפה. כבר בשנות ה- 50 השתכנע אבא חושי כי חיפה אינה יכולה להסתפק רק בטכניון, שהכשיר מהנדסים ומדענים. הוא ביקש שיוקם בחיפה מוסד שיטפח גם את מדעי הרוח, החברה, החינוך והמשפט, אוניברסיטה שתשרת את כל אזור הצפון ותעגן את חיפה כעיר של ידע ותרבות.
אבא חושי היה ראש עיר שראה מעבר לבטון. הוא הבין, כי עיר זקוקה גם ליצירה, לשירים, לסיפורים, לחלומות ולאנשים היודעים להפוך שקיעה מעל המפרץ לשורה שנחרתת בלב. הוא לא ראה בסופרים ובמשוררים קישוט תרבותי, אלא חלק מהנשמה של העיר. הוא האמין, כי כדי שיצירה תפרח, היוצרים זקוקים גם לדבר הפשוט ביותר והוא: קורת גג.
בתקופתו קיבלו כמה מאנשי הרוח הישראלים אפשרות להתגורר בחיפה, בדיור שניתן להם על-ידי העירייה, מתוך תפיסה שתרבות אינה צומחת באוויר אלא במקום שבו אפשר לשבת, לכתוב ולהאמין שמחר לא יצטרכו לארוז את המזוודה.
אפשר לדמיין את חיפה של אותם ימים כמו אונייה גדולה. בנמל עמלו הסוורים, שחלקם הובאו מסלוניקי לחיפה על-ידי אבא חושי, במפעלים געשו המכונות, ועל הסיפון העליון ישבו המשוררים עם מחברת ועיפרון. לכאורה, שני עולמות שונים, אבל אבא חושי הבין שאונייה אינה מפליגה רק בזכות המנוע, אלא היא זקוקה גם למצפן והמצפן הזה היה התרבות.
ברור, כי לא כולם הבינו מדוע צריך ראש עיר להתעסק במשוררים ובסופרים. הרי משורר, כך נהגו להתבדח, משלם שכר דירה בעיקר בחרוזים. אבל אבא חושי ידע, כנראה, שחרוזים אינם מתקבלים בבנק ולכן דאג שגם מי שכותב על החיים יוכל פשוט…לחיות.
באותן שנים התגבשה בחיפה קהילה ספרותית מרשימה ויוצרים, אנשי רוח ואמנים, מצאו בעיר בית. המפגש בין הכרמל, הים והאוכלוסיה המגוונת, הפך את חיפה לקרקע פורייה ליצירה. לא במקרה נכתבו בה שירים, סיפורים ומסות שהמשיכו להדהד הרבה לאחר שהתייבש הדיו. "בית הסופרים" ברחוב חנה סנש, ש. שלום, יעקב אורלנד, גרשון שופמן, יהודה בורלא, אברהם קריב, שמשון מלצר, יצחק עקביהו, יש בכך גם לקח יפה לימינו. קל למדוד הצלחה במספר המגדלים שנבנו או בכמות המכוניות שנוספו לכביש. קשה יותר למדוד את ערכו של שיר שנכתב בזכות שקט שהיה לאדם בדירתו, או של ספר שנולד משום שמישהו האמין ביוצר שלו, בזמן הנכון.
אבא חושי לא חילק השראה, את זה אף ראש עיר אינו יכול לעשות. אבל הוא השתדל ליצור את התנאים שבהם ההשראה תרגיש בבית. לפעמים, די במפתח לדירה כדי לפתוח גם דלת לספר הבא.
ובסופו של דבר, זו, אולי, אחת המורשות היפות שלו. את הבטון אפשר לראות, אבל את המילים אפשר לשמוע גם עשרות שנים אחר כך. בניינים מזדקנים, כבישים נסדקים, אך שיר טוב ממשיך לטייל ברחובות כביכול נכתב אמש.
אומרים שלעיר יש לב. בחיפה של אבא חושי, לא פעם הלב הזה רק בקצב של פטיש הבנאים, אלא גם בקצב של עט על דף. זו אולי גם הסיבה לכך, שכאשר מטיילים בין רחובות הכרמל, גם היום, ומשקיפים אל המפרץ, נדמה שהרוח לוחשת: עיר גדולה באמת, אינה רק מקום שגרים בו אלא גם מקום שהמילים רוצות לגור בו.
השנים חלפו. הסופרים והמשוררים שאבא חושי פתח בפניהם את דלת ביתם הלכו לעולמם בזה אחר זה. הדירות נשארו, הרחובות נשארו, הכרמלית עדיין מטפסת במעלה ההר, התיאטרון פעיל, האוניברסיטה פעילה, אך נדמה, כי משהו מאותה אמונה, שעל העירייה לטפח גם יוצרים ואנשי רוח, הולך ונעשה נדיר. זו אינה רק נוסטלגיה, אלא זו תזכורת לכך שעיר אינה נמדדת רק במספר המגדלים שהיא בונה, אלא גם במספר הסיפורים שהיא מצליחה להצמיח.
עליזה יקרה. כתיבתך על כך מענינת ויפה, כמו שירה. כמה טוב להיזכר בחיפה של פעם כשתרבות היתה חשובה בעירנו והשקיעו בה משאבים. כמה מצער שכיום אין לסופרים ומשוררים משכן ואף את בית שגאל סגרו לתיירים ואין חלופה. כמה מצער שלבה התרבותי של חיפה כמעט ונדם וקיים רק בזכות התארגנויות פרטיות. תודה עליזה שהעלית את הנושא בזכות אבא חושי
כמדריך משלחות נוער לפולין בעברי, אני רוצה לספר שלנמל חיפה חסרו פועלים.נמל סלוניקי היה באותם ימים נמל גדול שרוב עובדיו היו יהודים. מספרים שהנמל היה סגור ביום הכיפורים כי היהודים לא עבדו ביום זה. אבא חושי יצא בשליחות לסלוניקי ושיכנע משפחות לעלות לארץ. המשפחות קיבלו דיור ואכן יש שכונה בפינת שד' רוטשילד-אלנבי של יהודי יוון כולל בית כנסת יפה
מה שנאמר על סלוניקי נאמר על שבתות. אבל בין השלב ההוא, שלהי המאה ה19, לבין הזמן בו אבא חושי הציל מאבטלה את שארית הסוורים היהודים, שב1933 מספרם עמד על 150 בלבד, לעומת 750 כעשרים שנה קודם, אין הרבה קשר, אבל כפי שכולנו יודעים, אין לקלקל סיפור עם עובדות.
גרתי בחיפה עד לפני שנה.עיר נהדרת ,יש בה גם יער וגם ים.חבל שראשי העיר לא פיתחו אותה לכרך.תשמרו על הפנינה הזו.
מקסים
כתבתה יפה מאוד,עם הרבה כבוד לראש העיר זכרו לברכה ,שהיה לנו ראש עיר מצוין וייזכרו פעילויותיו לעד!
כתבה חשובה ומענינת,חסרה בה לדעתי התעשיה שלו בתחום הכלכלי בעוד התעשיה ההסתדרותית,מרובת ידיים עובדות שתביא תושבים נוספים לעיר. לתושבים אלה הגיע לדעתו מסגרות תרבותיות וחנוכיות
בחיפה התגוררו אומנים רבים. ביניהם חמי יעקב נאמן ז"ל שהיה אחד מראשוני מחיי אומנות מגזרות הנייר המסורתיות. למרות שהחל ליצור מגזרות נייר בגיל 70, הוא השאיר עזבון של מאות עבודות נפלאות. עבודותיו נמצאים באורך מוזיאון היכל שלמה בירושלים ובכל המוזיאונים היהודיים בארהב. בעקבותיו גם אני התחלתי ליצור מגזרת נייר ובעיקר ללמד את האומנות, ברחבי ישראל מהגולן עד אילת. כמו כן הוזמנתי ללמד בקהילות היהודיות בארהב, קנדה, צרפת, אנגליה ושוייץ . לפני כ10 שנים הוזמנתי לשבועיים בסין עם משחת של 3 מורות מביהס הפתוח בחיפה
הסינים שמגזרות נייר היא האומנות הרשמית שלנם מאוד התענינו במסורת היהודית.
מאחר והגעתי לגבורות ולאחרונה חגגתי 80 ברצוני לתרום חלק גדול מהאוסף שיש לי למוזיאון. רצוי בחיפה עירי. יש למשהו רעיון אל מי עלי לפנות?
ציפורה נאמן, שדרות הל"ה 9 רמות רמז חיפה.
מנכל מוזאון חיפה,יותם יקיר
עליזה, כמו עליזה, תמיד כותבת מעניין ומלמד כיאה לך.
נהניתי לקרוא, כחברה טובה מאד לנכדו של אבא חושי, דר רן לין ושומעת הרבה גם ממנו.
תודה
כן ונכון, העיר חיפה צריכה ראש עיר צעיר ברוחו ועם חזון ומלא ברעיונות ויזמות, ראש עיר שלמד את צרכיהם, מאוויהם ורצונותיהם של אנשי עירו, ראש עיר הממוקד ב"דחיפה" והזזה של תשתיות (כמו כבישים), תכניות בינוי, גינון ובודאי לשמור על נ י ק י ו נ ה של העיר על תרבותה וצביונה של העיר (הר וים) וטיפול ושמירה על אתריה וערכיה בהתמדה ובעקביות!!!
שלום לפרופ' שנהר
שכחת להוסיף זאבא חושי עם פלוגות הפועל ומשטרת חיפה דיכאו את המפגינים בשנת 1959 באלות ובמעצרים.
הוא לא היה איש רוח כפי שתארת אלא ראש עיר דיקטטור שהמשיך את מסורת מפאי.
70 פנים לתורה ן-700 פנים לאדם.
ברור לחלוטין, כי המשטרה פיזרה את ההפגנות בכוח, השתמשה באלות, ביצעה מעצרים ואף פתחה באש.
אכן, אבא חושי תיאר את המהומות כמעשי עבריינים ולא כביטוי למצוקה חברתית. עם זאת, המשטרה לא הייתה כפופה לראש העיר ואין ראיות לכך שאבא חושי פיקד על פעולות השיטור.
מי יממן כיום במדינת ישראל דיור לסופרים?
אפילו לא העיירה הכי שכוחת אל בפריפריה.
זה אןתו אבא חושי ששלח חמומי מוח להכות עם אלות רביזיוניסטים???
כל מה שידוע לי הוא, שאין מדובר בעובדה היסטורית מוכחת.
אם השאלה היא האם קיימות טענות ועדויות שלפיהן כך התנהל המחנה שלו בחיפה, התשובה היא כן, אך הן עדיין שנויות במחלוקת ואינן מוכחות באופן חד משמעי.
אבא חושי עצמו כתב את השיר הידוע על טרומפלדור והקריא אותו ליד הקבר של טרומפלדור והיה לי קשר בעניין מה שכתב עם נכדתו. הוא הקים את בית האמנים על שם שאגאל בעזרת גורמים כלכליים עבור האמניםשבא לבקר בו בעזרת גופים כלכליים ולצערי נכדות שאגאל שעוקבות אחרי אמנות ושימור שם הסבא שלהן שהגיע לחיפה בשנות ה 50 וודאי תתאכזבנה . יהב והעיריה סגרו את בית האמנים שאבא חושי עמל ונתן לאמנים ולא לעיריה .בושה שעיריית חיפה התנהגה ככה.