בלי הצוותים הערבים מערכת הבריאות לא תוכל לתפקד • די להסתה, הגיע הזמן להגן על מי שמצילים חיים

(חי פה) – על רקע גל ההסתה נגד אנשי צוות רפואי ערבים, ד"ר זאהי סעיד מפריך את הטענות על אפליה מתקנת בקבלה ללימודי רפואה ומדגיש: "מערכת הבריאות בישראל היא מהטובות בעולם, בלי החברה הערבית המערכת הזאת נכשלת".

ד"ר תמר עציוני פרידמן קוראת להנהלות מערכת הבריאות לא להסתפק בגינויים, אלא לפעול נגד גזענות והסתה. גם במרכז הרפואי בני ציון מבהירים: העסקת עובדים נעשית על בסיס מקצועי, ללא קשר להשתייכותם המגזרית.

מהטענות על לימודי רפואה ועד האשמות חמורות נגד רופאים

מערכת הבריאות הישראלית נשענת מדי יום על שותפות מקצועית בין יהודים לערבים, רופאות ורופאים, אחיות ואחים, רוקחים ואנשי מקצוע נוספים. בבתי החולים ובמרפאות הם עובדים זה לצד זה, מתמודדים עם מצבי חירום ומטפלים בבני אדם ללא הבדל דת, לאום או השקפה. אלא שבתקופה האחרונה, על רקע הקיטוב בחברה הישראלית, השיח הציבורי נגד אנשי צוות רפואי ערבים הולך ומחריף.

ההסתה, החלה בטענות על הקלות בקבלה של סטודנטים ערבים ללימודי רפואה ועל העדפה בהעסקת רופאים ואנשי צוות ערבים. בהמשך התרחב השיח גם לסוגיית השפה הערבית בבתי החולים ומשם לטענות על יחס עוין כלפי מטופלים. בשיאו הגיע השיח להאשמות חמורות שלפיהן רופאים ערבים מרעילים מטופלים יהודים בתוך בתי החולים.

מדובר בהאשמות חמורות שעלו ושודרו בערוצי תקשורת ארציים, ולכן אין לראות בהן עוד ויכוח ברשתות החברתיות. כאשר האשמות קשות, מופנות כלפי צוות רפואי על בסיס מוצאם, ללא ראיות מבוססות, הנזק חורג מגבולות הפגיעה האישית: הוא עלול לערער את אמון הציבור במערכת הבריאות, לפגוע בתחושת הביטחון של העובדים ולכרסם בשותפות היהודית־ערבית, שהיא נדבך מרכזי בתפקודה של המערכת וביכולתה להעניק טיפול מקצועי ושוויוני לכל אדם.

דווקא בשל חומרת הדברים והבמה התקשורתית שניתנה להם, נדרשת התייחסות אחראית וחד משמעית, שתציב גבול ברור בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה גזענית.

הבעיה אינה מסתכמת בעצם השמעת הדברים, אלא גם בשאלה, מה נעשה כדי לעצור אותם. גינויים חשובים, אך כאשר הם אינם מלווים בצעדים ברורים, בגיבוי עובדים ובאכיפה נגד איומים והטרדות, המסר לציבור עלול להיות שהגבול בין ביקורת לגיטימית לבין הסתה מסוכנת נותר מטושטש.

ד"ר זאהי סעיד: "בלי החברה הערבית, מערכת הבריאות הזאת נכשלת"

ד"ר זאהי סעיד, רופא משפחה ותיק, בעל ניסיון עשיר ושותף וממובילי העשייה האקדמית והמקצועית של הפורום האקדמי לקידום הבריאות בחברה הערבית ובעל כ-40 שנות ניסיון במערכת הבריאות, שמילא לאורך השנים תפקידי ניהול ועבד גם במתן שירות רפואי, אינו מסתיר את הפגיעה האישית והמקצועית שחש, לנוכח הדברים המופנים כלפי הצוותים הערבים.

"אני, כרופא שנמצא 40 שנה במערכת הבריאות, בתפקידי ניהול רבים וגם כרופא שנותן שירות, הרגשתי מאוד פגוע. זו הרגשה קשה מאוד לשמוע תיאורים קשים והמון שקרים על הצוותים הערבים", הוא אומר. לדבריו, דווקא לנוכח גל ההאשמות חשוב להציג את הנתונים ואת המציאות המקצועית, ולא לאפשר לטענות בלתי מבוססות להפוך לעובדות בעיני הציבור.

ד"ר סעיד דוחה את הטענות שלפיהן מועמדים ערבים נהנים מהעדפה בקבלה ללימודי רפואה בישראל. לדבריו, שיעור הרופאים הערבים המתקבלים ללימודי רפואה בארץ עומד על כ 9%–10%, בעוד שיעור החברה הערבית באוכלוסייה הוא כ 21%.

"הנתונים האלה סותרים באופן חד־משמעי את הטענה לאפליה מתקנת או להקלות בקבלה", הוא אומר, ומוסיף כי לפי הנתונים שהוא מציג, ממוצע הציונים של הסטודנטים הערבים שהתקבלו ללימודי רפואה גבוה מהממוצע של כלל המתקבלים.

גם בכל הנוגע להעסקת רופאים, ד"ר סעיד מדגיש כי הניסיון המקצועי והכישורים הם שצריכים לקבוע. "כשתפקדתי כמנהל וראיינתי רופאים לעבודה, הקריטריון היה מקצועי, על פי נתונים אובייקטיביים, ללא קשר למוצא של העובד או הרופא".

בהתייחסו לטענה בדבר שיעור גבוה של רופאים ערבים בעלי רישיון ישראלי, הוא מציין כי חלק משמעותי מהרופאים הערבים למדו בחו"ל, במימון עצמי ובסיוע משפחותיהם, ולאחר מכן נדרשו לעמוד בדרישות הרישוי בישראל. לדבריו, אין להסיק משיעור הרופאים שקיבלו רישיון על קיומה של העדפה בקבלה ללימודים בארץ.

ד"ר סעיד מבקש להזכיר גם את חלקם של אנשי הצוות הערבים במקצועות הבריאות האחרים. לדבריו, הם מהווים כ 50% מהרוקחים וכ- 30% מאנשי הסיעוד. אלה נתונים שהוא מציג כחלק מהתמונה הרחבה של תרומת החברה הערבית למערכת הבריאות.

אולם מבחינתו, התרומה אינה מסתכמת במספרים. היא נמדדת גם ברגעים שבהם המערכת נדרשת לעמוד בעומס חריג. "אני תמיד אומר: מערכת הבריאות בישראל היא מהטובות בעולם. בלי החברה הערבית, מערכת הבריאות הזאת נכשלת", הוא מדגיש.

לדבריו, בתקופת הקורונה ובמהלך המלחמה התייצבו אנשי צוות ערבים לעבודה, נטלו חלק במתן המענה הרפואי וסייעו בשמירה על רציפות השירות, בין היתר בתקופות שבהן אנשי צוות אחרים נקראו לשירות מילואים.

"המערכת היא מהטובות בעולם בגלל המרקם והכבוד ההדדי שנמצאים בה. כולנו עובדים יחד ערבים מוסלמים, נוצרים, דרוזים ויהודים המכבדים זה את זה. אנחנו לא מסתכלים על המוצא של המטופל, אני בא לטפל בחולה ומתייחסים לכל אדם בכבוד".

ד"ר סעיד דוחה בתוקף את הניסיון להציג את אנשי הצוות הערבים כמי שפועלים מתוך עוינות כלפי מטופלים יהודים. לדבריו, אנשי המקצוע מגיעים למערכת מתוך תחושת שליחות ורצון לתרום לקהילה, והכללות גזעניות פוגעות בצוותים שלמים שעבודתם מבוססת על אחריות מקצועית ועל הצלת חיים.

"הצוותים הערבים נמצאים במערכת בזכות עצמם. אף אחד לא עושה להם טובה. כל מי שעובד במערכת הבריאות צריך להיות גאה בעצמו. אנחנו חלק ממערכת הבריאות הטובה הזאת, ולא ניתן להרוס את המערכת השפויה היחידה במדינה", הוא מסכם.

ד"ר תמר עציוני־פרידמן: "הם לא צריכים להוכיח את השייכות שלהם"

ד"ר תמר עציוני־פרידמן, מנהלת מערך איכות ובטיחות ביית חולים כרמל ויו"ר הוועדה לקידום הדיאלוג היהודי ערבי בבית החולים, מדגישה כי שותפות בין אנשי צוות יהודים וערבים אינה סיסמה, אלא מציאות יומיומית המחייבת השקעה מתמשכת, במיוחד בתקופות של פחד, כאב וקיטוב.

"אנחנו מאמינים שבית החולים הוא מרחב של שותפות אמיתית. אנשי צוות יהודים וערבים חולקים אחריות מקצועית אחת, מתמודדים יחד עם משברים ומטפלים בכל אדם ללא הבדל של צבע, דת או השקפה", היא אומרת. לדבריה, דווקא בתקופה שבה השיח מחוץ לבתי החולים נעשה קיצוני יותר, נדרשת עבודה מכוונת כדי להבטיח שכל עובד ועובדת ירגישו שייכים, מוערכים ובטוחים.

"להגיד שכולנו בשותפות זה לא מספיק. צריך לעבוד על זה. לכולנו ברור שיש אפס סובלנות לגזענות, אבל מצד שני יש נכונות להקשיב. אפשר להחזיק בעמדות שונות, גם בנושאים כואבים, אבל אסור שהדעות יהפכו להסתה, לפגיעה או לדה־לגיטימציה של חברה כזו או אחרת".

ד"ר עציוני־פרידמן מספרת כי בבית החולים כרמל החלו, עוד לפני אוקטובר 2023, בפעילות ייעודית לחיזוק השיח והשותפות בין עובדים יהודים וערבים. במסגרת זו הוקם צוות לדיאלוג מקצועי בהשתתפות אנשי צוות ממגוון מקצועות ותפקידים, והתקיימו תהליכים קבוצתיים וסדנאות שנועדו לאפשר שיח פתוח על מתחים, חששות והבדלים תרבותיים.

הפעילות נמשכת גם כיום, בין היתר באמצעות יוזמות הנוגעות לשפה, לתרבות ולחגים. לדבריה, בית החולים מקדם גם הקמת מקהלה רב שפתית, מתוך תפיסה שלפיה שותפות אמיתית אינה נוצרת בעקבות אירוע תקשורתי או הודעת גינוי, אלא באמצעות תהליך ארגוני מתמשך.

לדבריה, הנהלת בית החולים העבירה מסר לעובדים, ובמקביל נעשית עבודה לגיבוש נוהל סדור יותר, להתמודדות עם מקרי גזענות והסתה. המטרה היא לא להסתפק בתגובה לאחר אירוע, אלא להיערך מראש למצבים שבהם עובדים עלולים להיתקל בהתנהגות פוגענית.

"אף אחד לא צריך להתנצל על הזהות שלו"

אחת הנקודות הכואבות שעליהן מצביעה ד"ר עציוני־פרידמן היא החשש שנוצר כאשר אנשי צוות נדרשים להתמודד עם ספקות לגבי נאמנותם, רק בשל מוצאם. "אי אפשר להתעלם מהשיח הציבורי שמטיל ספק בנאמנות של אנשים רק בגלל המוצא שלהם. זה מאוד מובן אם הדבר מוביל לתחושה של חוסר ביטחון וחוסר שייכות", היא אומרת.

לדבריה, לא כל עובד חווה את המציאות באותה דרך, ולכן יש חשיבות להקשבה ולא להנחות מוקדמות. לעיתים, היא מסבירה, אדם אינו מודע לפחד או לפגיעה שחווה עמיתו לעבודה, והיכולת להכיר בחוויה הזאת היא חלק מהותי ביצירת סביבת עבודה בטוחה.

המסר שלה לעובדים הערבים חד וברור: "הם לא לבד. אנחנו חלק בלתי נפרד מהארגון הזה. ההצלחות שלנו משותפות, והרבה מהזהות שלנו משותפת. אני רוצה שכל עובדת ועובד ידעו שהם לא צריכים להוכיח את השייכות שלהם או להתנצל על הזהות שלהם. הם צריכים להמשיך להיות מי שהם ולעשות את העבודה המדהימה שהם יודעים לעשות".

היא מדגישה כי שותפות אינה מחייבת את כולם לחשוב אותו דבר. עובדים מגיעים מרקעים שונים, עם חוויות חיים ועמדות שונות, ולעיתים אף מנוגדות. האתגר הוא לא למחוק את השוני, אלא לאפשר לכל אדם להרגיש שרואים אותו, מכבדים אותו ומאפשרים לו לבצע את עבודתו בביטחון.

"כולנו באנו לתת את הטיפול הטוב ביותר למטופלים שלנו", היא אומרת.

"אמירה בלי עשייה לא אומרת כלום"

ד"ר עציוני־פרידמן סבורה כי להנהלות מערכת הבריאות יש אחריות ציבורית ומוסרית ברורה להשמיע קול תקיף יותר נגד גזענות והסתה. עם זאת, מבחינתה, גם הצהרה חד משמעית אינה מספיקה ללא צעדים מעשיים.

"למי שעומד בראש מערכת הבריאות יש אחריות לא רק לספק את שירותי הרפואה הטובים ביותר, אלא גם להגן על האנשים שעובדים בתוך המערכת הזאת. זו מערכת קשה, עם אחוזי שחיקה גבוהים, וחשוב להגן על האנשים ששומרים עליה מתפקדת", היא אומרת.

"אמירה ברורה וחד־משמעית נגד גזענות ונגד הסתה היא חיונית, אבל אמירה בפני עצמה לא מספקת. צריך לראות איך זה בא לידי ביטוי. אמירה שאין מאחוריה עשייה לא אומרת כלום".

לדבריה, במסגרת הפעילות לקידום הדיאלוג מגובשים עקרונות לשיח מכבד ונהלים להתמודדות עם גילויי גזענות. המטרה היא להגדיר מהן ההתנהגויות שאינן מקובלות, כיצד מגיבים להן ואילו צעדים יש לנקוט במקרים של פגיעה בעובדים. היא מבקשת להבהיר כי למטופלים מותר להביע חשש, קושי או עמדה, אך אין בכך היתר לפגוע באנשי צוות בשל מוצאם או זהותם.

"צריך להבטיח את הטיפול המקצועי והטוב ביותר לכל מטופל, אבל באותה מידה להגן על הכבוד והביטחון של העובדים".

גם לציבור הרחב היא מעבירה מסר: מי שמגיע לבית החולים מצפה לקבל טיפול מאנשי המקצוע הטובים ביותר, במסירות, במקצועיות ובאנושיות וזה בדיוק מה שהצוותים נדרשים לספק, ללא קשר ללאום או להשקפה. "מאחורי כל עובד עם חלוק או מדים יש אדם, משפחה, רקע, פחדים ותקוות, בדיוק כמו לכל אחד אחר. מותר שיהיו דעות שונות ומותר להתווכח עליהן, אבל אסור שהוויכוח יהפוך לפגיעה בכבוד האדם או בביטחונו".

ולמי שמפיצים דברי הסתה נגד צוותים רפואיים ערבים יש לה מסר אחד: לעצור ולחשוב לפני שמכלילים אדם על בסיס מוצאו. לדבריה, ההסתה אינה פוגעת רק בעובדים הערבים, אלא במערכת כולה, ביכולת הצוותים לתפקד ובמרקם החברתי שעליו נשענת השותפות. "אדם שפוגע באחר פוגע בסופו של דבר גם בעצמו".

בני ציון: "העסקת העובדים נעשית על בסיס מקצועי"

גם המרכז הרפואי בני ציון מבקש להבהיר את עמדתו לנוכח השיח הציבורי סביב העסקת אנשי צוות רפואי ערבים. בתגובה שנמסרה מטעם בית החולים נכתב כי לאורך שנים עובדים במרכז הרפואי אנשי צוות מכלל הסקטורים והמגזרים, בשיתוף פעולה וביחסי עבודה מקצועיים וטובים, מתוך מטרה משותפת להעניק למטופלים את הטיפול הטוב ביותר.

בבית החולים מדגישים כי העסקת העובדים נעשית על בסיס מקצועי, ללא קשר להשתייכותם המגזרית. "עמדת המרכז הרפואי בני ציון ברורה: כלל העובדים פועלים יחד למען המטופלים", נמסר. עוד נמסר כי המרכז הרפואי מגנה הסתה מגזרית וגילויי גזענות מכל סוג, ופועל לשמירה על סביבת עבודה מקצועית, מכבדת ושוויונית.

המסר שצריך להישמע בכל מערכת הבריאות

דבריהם של ד"ר סעיד וד"ר עציוני־פרידמן, לצד עמדת המרכז הרפואי בני ציון, מציבים במרכז את השאלה שאסור למערכת הבריאות ולחברה הישראלית להתחמק ממנה: האם ניתן להמשיך לדרוש מאנשי צוות רפואי להציל חיים, ובה בעת לאפשר שיח המטיל ספק בלגיטימיות שלהם לעשות זאת רק משום שהם ערבים?

התשובה צריכה להיות חד משמעית: לא.

אין מקום להכללות גזעניות, להאשמות חמורות שאינן מבוססות או לניסיון להפוך את מוצאו של איש צוות לשאלה על מקצועיותו ונאמנותו. כל חשד קונקרטי להתנהגות פסולה צריך להיבדק באופן ענייני, על בסיס ראיות ובמסגרת ההליכים המתאימים לא באמצעות מסעות הסתה נגד ציבור שלם.

הנהלות בתי החולים, משרד הבריאות והגורמים המוסמכים נדרשים להבהיר כי גזענות, איומים והטרדות לא יתקבלו כחלק משגרת העבודה. על הגינויים להתלוות להגנה על העובדים, למנגנוני דיווח ברורים ולטיפול נחוש במקרים המתאימים.

בסופו של דבר, מערכת הבריאות אינה יכולה להתקיים בלי האנשים שמפעילים אותה. הרופאים, האחיות, הרוקחים ושאר אנשי הצוות הערבים, אינם אורחים במערכת ואינם נהנים מחסד של איש, הם שותפים מלאים להצלחתה ותפקודם הוא חלק בלתי נפרד מהיכולת להעניק טיפול רפואי לכלל הציבור.

בלי הצוותים הערבים, מערכת הבריאות תתקשה לתפקד כפי שהיא מתפקדת היום. בלי שותפות, אמון וכבוד הדדי, כולנו נשלם את המחיר. הגיע הזמן להפסיק את ההסתה, להציב גבולות ברורים ולגבות במעשים את מי שמגיעים מדי יום לעבודה כדי להציל חיים.