כמעט שלוש שנים לאחר נפילתו של רס״ם מתן לזר ז״ל, הזיכרון שלו עדיין נוכח במסדרונות המרכז הרפואי כרמל. מתן, אח מוסמך במלר״ד כרמל ולוחם בחטיבה 261, נפל ב־22 בינואר 2024 באסון קריסת המבנים בחאן יונס, כשהיה בן 32. עבור חבריו לעבודה, הוא היה הרבה מעבר לאיש צוות מקצועי: אדם שהביא איתו רגישות, הומור, ידע רפואי ונכונות תמידית לעזור.
מהסעות בית הספר ועד לחלום המשותף על בית חולים
הקשר של מתן לעולם הרפואה התחיל כבר בנעוריו בחיפה, בבית הספר הריאלי. במגמת ביולוגיה רפואית הכיר את ד״ר בן כספי, כיום מתמחה ברדיולוגיה אבחנתית בכרמל. השניים נסעו יחד בהסעות, שוחחו על העתיד וחלקו חלום משותף, לנהל יום אחד בית חולים.
לאחר שירותו הצבאי כחובש קרבי בפלחוד גבעתי, בחר מתן ללמוד סיעוד באוניברסיטה העברית ובהמשך השלים תואר שני בניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן־גוריון.
כשנשאל מדוע בחר בסיעוד ולא ברפואה, נהג לומר בחיוך: ״מי שחכם הולך לרפואה, אבל מי שגאון הולך לסיעוד״.
האח שהפך לעוגן בחדר ההלם
לפני שהגיע לכרמל צבר מתן חמש שנות ניסיון במלר״ד שמיר (אסף הרופא). בשנת 2022, בעקבות שכנועו של חברו ד״ר בן כספי, הוא חזר לצפון והצטרף לצוות המלר״ד בכרמל.
הניסיון שצבר בטיפול במקרי טראומה הפך אותו במהרה לאחת הדמויות המרכזיות בחדר ההלם. לצד הידע המקצועי, הוא חיפש גם דרכים להקל על עבודת הצוות. במסגרת פורום החדשנות של בית החולים יזם הוספת כיסאות מתגלגלים לעגלות המחשוב הניידות של האחיות, שינוי קטן שהקל על העומס הפיזי בעבודה.
״מתן היה משכמו ומעלה, אדם שהאנושיות הייתה נר לרגליו״, נזכרת יאנה ציפורה, מנהלת האחיות במלר״ד כרמל. ״היה לו אכפת מכל מטופל. הוא התחבר לצוות וכולם אהבו אותו אהבת נפש. הוא ייצג שילוב נדיר של מקצועיות ואנושיות״.
גם בתוך המיון הוא חיפש סיבות לחייך
הרגישות של מתן לא הסתיימה בטיפול הרפואי. הוא היה מודע למתח ולחרדה המלווים את השהייה במיון, וניסה להפיג אותם בדרכו.
הוא נהג להסתובב בין המיטות עם רמקול נייד קטן, להשמיע שירים מגלגל״צ, לרקוד עם המאושפזים ולנסות להכניס מעט שמחה ואור לסביבה הלא פשוטה של חדר המיון.
״הוא תמיד דאג לשים מוזיקה ולהרים את האווירה״, מספרת יאנה ציפורה. ״הוא גרם לכולם להרגיש כאילו עבד איתנו כל החיים״.
המשמרת שלא התקיימה והיציאה למלחמה
במהלך עבודתו בכרמל תכנן מתן להתפתח בתחום הטיפול הנמרץ. הוא היה אמור לסיים את שנת עבודתו במלר״ד ולעבור למחלקת טיפול נמרץ כללי. המשמרת הראשונה שלו במחלקה נקבעה ל־8 באוקטובר 2023.
אלא שאירועי 7 באוקטובר שינו את התוכניות. מתן הודיע למנהלת הצוות כי לא יגיע למשמרת, עלה על מדים והתייצב כלוחם וחובש בחטיבה 261.
גם במהלך הלחימה המשיך לפעול מתוך הידע והניסיון הרפואי שלו. בעת שטיפל בפצועים בשטח, שמר על קשר עם צוותי טיפול נמרץ בכרמל ובסורוקה, העביר מידע רפואי בזמן אמת וסייע לצוותים לקבל תמונת מצב על מצב הפצועים.
לקראת סיום תקופת המילואים המקורית בינואר, הוא החליט להאריך את שירותו בשבועיים נוספים כדי להישאר עם חבריו לפלוגה.
הביקור האחרון בכרמל והבת שנולדה על שמו
כשבוע לפני נפילתו הגיע מתן לבקר את חבריו במלר״ד. הוא הגיע במדים, חמוש, וסיפר להם בהתרגשות כי הוא ורעייתו אילנה, אהבת נעוריו מגיל 18 ואחות במקצועה, מצפים לילד שני.
מתן, שהיה ידוע באופיו המחושב והיסודי, דאג כבר באותו יום להסדיר את פרטי הרישום לקראת הלידה ובחר את שמה של בתו – שַׁיָּה, שם שנבחר כמחווה לשמו ולזכרו.
כארבעה חודשים לאחר נפילתו נולדה שַׁיָּה, אחות לארי, שהיה אז בן שלוש.
הזיכרון שנשאר במסדרונות כרמל
כמעט שלוש שנים לאחר נפילתו, דמותו של מתן ממשיכה להיות נוכחת בכרמל. חדר ההלם שבו טיפל בפצועים ונלחם על חיי מטופלים נקרא על שמו ונושא שלט הנצחה. לזכרו מוענקות מדי שנה מלגות לסטודנטים לסיעוד, ובפינת המנוחה של המלר״ד פועל רדיו קטן שממשיך להשמיע את המוזיקה שאהב.
״גם כמעט שלוש שנים אחרי, כשאני נכנס לחדר האוכל בבית החולים, אני עדיין מרים את המבט ובאופן אינסטינקטיבי מחפש אותו שם יושב ומחייך״, משתף ד״ר בן כספי, חברו של מתן מילדות.
עבור חבריו בכרמל, הזיכרון אינו רק של לוחם או איש צוות רפואי מצטיין. הוא של אדם שהיה עבורם חבר, עמית ודמות שהביאה איתה שילוב של מקצועיות, רגישות ושמחת חיים, תכונות שממשיכות להישאר חלק מהצוות ומהמקום שבו עבד.