כיצד חש ילד שאינו עומד בקצב הלימודים בכיתה?

דקל, תלמידת כיתה ד', שמחה לפתוח את שנת הלימודים עם הציוד החדש.
בתחילת השנה היא משקיעה, מקפידה לכתוב יפה, מכינה שער למחברת ומקשטת אותה בהתלהבות.
אך כשהלימודים נכנסים לשגרה, מתחילים להופיע הקשיים.

כאשר היא נדרשת להעתיק מהלוח, להבין הוראות או לכתוב בקצב של שאר ילדי הכיתה, היא מתקשה לעמוד בקצב.
לא פעם, בזמן שחבריה כבר עוברים למשימה הבאה, דקל עדיין מנסה להשלים את הקודמת.
היא מביטה בלוח, אחר כך במחברת ושוב בלוח, אך המילים כבר נמחקות או שהמורה ממשיכה הלאה. ככל שהפער גדל, כך גם התסכול.

בהתחלה היא עוד מנסה: שואלת את הילדה שיושבת לידה מה היה כתוב, מבקשת להשלים בהפסקה ומעתיקה מחברה.
אך אט – אט, היא מתחילה להרגיש שמשהו אצלה אינו מצליח כמו שאר ילדי הכיתה.

בכיתה הקושי הלימודי אינו נשאר רק ברמת המשימה. הוא הופך בהדרגה לחוויה רגשית.
הילד רואה את חבריו מסיימים להעתיק מן הלוח בזמן שהוא עדיין באמצע השורה.
הוא שומע את המורה עוברת למשימה הבאה, בעוד הוא עוד מנסה להבין מה נדרש ממנו.
לעיתים הוא נמנע מלהצביע מחשש לטעות, מסתיר מחברת שאינה מלאה, מבקש לצאת לשירותים בזמן משימה או מתחיל להפריע דווקא ברגעים שבהם הוא מתקשה.

ישנם ילדים המפתחים תחושת תסכול ואומרים לעצמם: "אני לא מצליח, כולם יותר טובים ממני" או "אני פשוט לא יודע." גם כאשר איש בכיתה אינו אומר להם זאת, ההשוואה לאחרים עלולה לפגוע בתחושת המסוגלות שלהם.

וכאשר הילד שב הביתה, הקושי אינו נעלם. להפך, הוא פוגש אותו שוב בשיעורי הבית.
לעיתים הוא אינו זוכר מה הוסבר לו בכיתה, אינו מבין את ההוראות או אינו יודע כיצד להתחיל.
משימה שאמורה להימשך זמן קצר הופכת לשעה ארוכה של תסכול, ויכוחים ולעיתים גם התפרצות בכי.
ההורים מנסים לסייע, אך לא תמיד יודעים מהו מקור הקושי או כיצד להסביר את החומר בדרך שתהיה ברורה עבורו.

במצב כזה, למידה מותאמת יכולה לחולל שינוי משמעותי.
כאשר יושבים עם הילד בקצב שלו, בודקים היכן נוצר הפער, מפרקים את החומר לשלבים ומסבירים אותו בדרך שמתאימה עבורו, הילד מתחיל לצבור חוויות הצלחה.

לעיתים דווקא ההצלחה הקטנה הראשונה היא זו המניעה שינוי גדול.
הילד מצליח לקרא הוראה ולהבין אותה, לפתור תרגיל בכוחות עצמו ואף להשלים משימה מבלי לוותר באמצע.
כל הצלחה כזו מחזקת את הבטחון ומאפשרת לו להגיע למשימה הבאה בתחושה אחרת.

למידה אישית ומותאמת אינה רק אמצעי לצמצום פערים לימודיים.
היא יכולה להזניק את הילד מבחינה רגשית, להשיב לו את האמונה ביכולותיו ולגרום לו להרגיש שהוא מסוגל להתמודד ולהצליח.
כאשר הילד מבין שהקושי אינו מעיד על חוסר יכולת, אלא על הצורך בדרך למידה שמתאימה לו, משתנה גם האופן שבו הוא רואה את עצמו.
במקום: "אני לא מצליח." הוא מתחיל לומר: "אני יכול, כאשר מסבירים לי בדרך שמתאימה לי."

לא כל ילד לומד באותה הדרך, לא כל קושי מעיד על חוסר יכולת.
יש ילדים שיכולים להצליח מאוד, אך זקוקים להסבר אחר, לקצב אחר ולדרך שמותאמת להם.

לקראת שנת הלימודים החדשה, רצוי שנדע שלא כל הילדים צריכים להתאים את עצמם לאותה דרך למידה.
לפעמים דווקא כאשר אנחנו מתאימים את הדרך לילד, אנחנו מאפשרים לו להתחיל את השנה בתחושת מסוגלות, בביטחון ובאמונה שהוא יכול להצליח.