(חי פה) – המעבר מהגן לבית הספר מביא איתו התרגשות גדולה, אבל גם חששות וחוסר ודאות. גילי דדון רווה, פסיכולוגית קלינית במערך בריאות הנפש של קופת חולים מאוחדת, מסבירה כיצד להכין את הילדים לכיתה א', אילו טעויות כדאי להורים להימנע מהן ומתי חשוב לבקש עזרה.
שנת הלימודים מתקרבת, ואלפי ילדים וילדות עומדים לעשות את אחד המעברים המשמעותיים בילדותם: מהגן לכיתה א'. לצד ההתרגשות מהילקוט החדש, הציוד, הכיתה והתחושה שהם כבר "גדולים", המעבר לבית הספר עלול לעורר גם פחדים, חוסר ביטחון וחשש מהלא מוכר. הכנה הדרגתית, מסרים מרגיעים ובעיקר תחושה שההורים מאמינים ביכולותיהם יכולים לסייע לילדים להתחיל את השנה החדשה בצורה בטוחה ונעימה יותר.
לדברי גילי דדון רווה, פסיכולוגית קלינית במערך בריאות הנפש של קופת חולים מאוחדת, חשוב לזכור כי למרות המשמעות הרבה שהורים מייחסים לכניסה לכיתה א', מדובר במעבר טבעי ונורמטיבי ברצף ההתפתחותי של הילד.
מה באמת מפחיד ילדים לפני כיתה א'?
עבור ילדים רבים, החשש המרכזי אינו דווקא מהלימודים אלא מהלא מוכר. בית הספר גדול יותר מהגן, יש בו ילדים בוגרים, מורים חדשים, מערכת שעות וכללים ומושגים שטרם הכירו, כמו צלצול, שיעור והפסקה.
לכך מצטרפות שאלות חברתיות שמעסיקות ילדים: עם מי אשחק? האם אמצא חברים? מה אעשה בהפסקה? האם אצליח בלימודים? ומה יקרה אם לא אדע את התשובה?
ההיכרות עם הסביבה החדשה עשויה לצמצם משמעותית את חוסר הוודאות ולחזק את תחושת הביטחון.
גם להורים יש השפעה על הדרך שבה הילד יחווה את המעבר
אחד הגורמים המשמעותיים בהתמודדות הוא האופן שבו ההורים עצמם מתייחסים לכניסה לבית הספר.
כאשר ההורה מציג את בית הספר כמקום חיובי, מרגיע ומשדר אמון ביכולת הילד להתמודד, גדל הסיכוי שגם הילד יתייחס למעבר בצורה דומה. לעומת זאת, אמירות דוגמת "נגמרו המשחקים, עכשיו צריך ללמוד" עלולות להפוך את בית הספר למקום מאיים עוד לפני היום הראשון.
חשוב גם שהורים יהיו מודעים לכך שחוויותיהם האישיות מתקופת בית הספר עלולות להשפיע על
הדרך שבה הם מגיבים לחוויות של ילדיהם. קשיים חברתיים או לימודיים של הילד אינם בהכרח שחזור של החוויה שההורה עצמו עבר.
הכירו לילדים את בית הספר עוד לפני 1 בספטמבר
אחת הדרכים הפשוטות להפחית חרדה היא להפוך את הלא מוכר למוכר.
אם הילד עדיין אינו מכיר את בית הספר, מומלץ להגיע למקום לפני תחילת שנת הלימודים, לראות יחד את המבנה, הכניסה, החצר והכיתות, ככל שהדבר מתאפשר.
גם ההתארגנות לקראת שנת הלימודים יכולה להפוך לחוויה משותפת וחיובית: בחירת ילקוט וקלמר, רכישת הציוד, עטיפת הספרים והמחברות והכנת התיק לקראת היום הראשון.
החזירו בהדרגה את שגרת השינה
אחרי שבועות של חופש גדול, המעבר לשעות השינה והקימה של שנת הלימודים עלול להיות חד.
מומלץ להתחיל בהדרגה להתאים את סדר היום לשגרת בית הספר: להקדים את שעות הפעילות בערב, לקבוע זמן לארוחת ערב, מקלחת ושינה ולהתארגן מראש לבקרים.
גם כאן המסר חשוב. במקום אזהרות כמו "אם לא תלך לישון מוקדם לא תצליח לקום ולא תצליח בלימודים", עדיף ליצור יחד שגרה ברורה ונעימה.
הילד ביישן או מתקשה בשינויים? אפשר להתכונן מראש
הורים מכירים את ילדיהם טוב יותר מכל אחד אחר. אם הילד ביישן במיוחד, מתקשה ביצירת קשרים או מגיב בקושי לשינויים, אין צורך להמתין ליום הראשון כדי לראות מה יקרה.
אפשר ליצור קשר מוקדם עם המחנכת, לבדוק אפשרות להיכרות מוקדמת ואף ליזום מפגש עם ילד או ילדה שיהיו באותה כיתה.
היכרות מוקדמת אחת יכולה לעיתים לעשות הבדל משמעותי ביום הראשון, כאשר הילד כבר יודע שיש בכיתה לפחות פנים מוכרות.
ומה לגבי ילדים שכבר יודעים לקרוא ולכתוב?
גם ילד שמגיע לכיתה א' עם ידע מתקדם עשוי להתמודד עם קושי.
אם המשימות הראשונות קלות מדי עבורו, הוא עלול להשתעמם ולעיתים גם לפתח בעיות התנהגות. במקרה כזה מומלץ לשוחח עם המורה ולבדוק כיצד ניתן לתת לילד משימות או פעילויות נוספות לאחר שהוא מסיים את מטלות הכיתה.
המטרה אינה להבליט אותו ביחס לילדים האחרים, אלא לאפשר לו להמשיך להיות מאותגר ומעורב בתהליך הלמידה.
ביום הראשון: לשדר ביטחון, גם אם בפנים אתם מתרגשים
בימים הראשונים מומלץ ללוות את הילד לבית הספר ולשדר ביטחון ושמחה.
יש ילדים שנפרדים במהירות ויש כאלה שזקוקים ליותר זמן. דדון רווה מדגישה כי אין צורך להשוות בין הילדים. אם הילד זקוק לליווי ממושך יותר בתחילת הדרך, אפשר לתת לו אותו ולהבין שמדובר בתקופת הסתגלות.
שלושה דברים שכדאי להורים להימנע מהם
לא להלחיץ: אין צורך להפוך את העלייה לכיתה א' לאיום או להציג את בית הספר כמקום שבו "נגמרים המשחקים".
לא להשוות: ילד אחד עשוי להיכנס לכיתה בהתלהבות כבר ביום הראשון, ואחר יזדקק לכמה שבועות. השוואה לאחים, חברים או ילדים אחרים אינה מסייעת.
לא לצפות שהילד ישתנה: העלייה לכיתה א' אינה משנה את אופיו של הילד. ילד ביישן אינו אמור להפוך פתאום למוחצן, וילד שזקוק לזמן להסתגל רשאי לקבל אותו.
מתי כדאי לערב את צוות בית הספר?
קשיי הסתגלות בתחילת הדרך הם טבעיים, אך ההורים צריכים להישאר קשובים.
אם מופיעים סימני מצוקה משמעותיים או קושי מתמשך בהסתגלות, מומלץ לשתף את המחנכת ואת הצוות החינוכי ולבחון יחד כיצד ניתן לסייע. במידת הצורך ניתן גם לשקול פנייה לאיש מקצוע.
בסופו של דבר, המסר החשוב ביותר לילד אינו שהוא חייב להצליח מיד, אלא שהוריו מאמינים בו, מקבלים אותו כפי שהוא ונמצאים שם גם כאשר משהו קשה.
המעבר לכיתה א' הוא תחילתו של שלב חדש ומרגש, ולא מבחן שהילד או ההורים צריכים לעבור בהצטיינות. לכל ילד וילדה קצב הסתגלות משלהם, והביטחון שמעניקה המשפחה יכול להפוך את הצעד הגדול הזה לקל ונעים הרבה יותר.