אורי שרון מחיפה פגש אדם כאחד האדם. החליף עימו חוויות וקבע:
א
כן, הוא היה הכול, אבל זוטר,
אך גם ידע שלא הרבה נותר.
וכמו תמיד החליט הוא לנסות,
וכול העת לפעול ולעשות.
ב
בתוך ליבו ידע שהוא יכול
גם לפרגן ואם צריך – למחול.
הוא לעצמו החמיא: ״אני אני״,
אבל תמיד היה מקום שני.
ג
המרץ בתוכו תמיד להט,
אבל הוא התקדם לאט לאט.
וכמו תמיד חלם שיום יבוא
והוא לו יסמן את המבוא:
ד
מקום ראשון יגרוף לו כותרות
שגם יביא לו ״ים״ של מותרות.
אבל עם בוקר איך שהתעורר
ושוב אל עמלו גופו גורר.
ה
כן, זו הייתה רוטינה של חייו,
אך לעצמו אמר: ״אני חייב
לו פעם יחידה גם כן לזכות,
וגם מוכן המון זמן לחכות״.
ו
וכך חלפו חייו שנה שנה,
ושוב דבר אצלו לא השתנה.
מזיקנתו הוא כלל לא התחמק,
וכך ראה גופו רק מצטמק.
ז
עייף שכב האיש מול סובביו.
על ערש דווי אמרו לו מלוויו:
״נא הרגע ולך לעד לישון.
לקבורתך אתה תובל ראשון…״.
אפילוג
בסוף השיג האיש את מטרתו.
כמה חבל: אך רק ביום מותו!!!…