עתיד המבנים ההיסטוריים בחיפה • ועדת השימור בחיפה דוחה בקשות להריסה – המאבק מתחדש

(חי פה) – ועדת השימור העירונית בחיפה התכנסה אתמול, (ראשון, 28 ביוני 2026), לדיון משמעותי במספר מבנים הנמצאים בלב מחלוקת ציבורית ותכנונית. שניים מהמבנים המרכזיים שעלו לדיון היו המבנה ברחוב כספי 4 בשכונת בת גלים ומבנה המלון ברחוב שושנת הכרמל 90 בכרמל המערבי.

לאחר דיון ארוך החליטה הוועדה לדחות את בקשת היזם להרוס את המבנה ברחוב כספי, וכן לדחות את הבקשה להסיר את מבנה המלון מרשימת השימור העירונית. ההחלטות מצטרפות לשורה של הכרעות בשנים האחרונות, המחדדות את המתח בין פיתוח עירוני מואץ לבין הרצון לשמר את נכסי המורשת האדריכלית של חיפה.

החלטות הוועדה: דחיית בקשות להריסה ושימור המבנים

ועדת השימור העירונית, בראשות מ"מ ראש העיר אביהו האן, בחנה את בקשת היזם ברחוב כספי 4 להרוס את המבנה ולהקים בניין חדש כחלק מפרויקט התחדשות עירונית. בסיום הישיבה כתב האן כי הסתיים דיון חשוב על המבנה לשימור ברחוב כספי 4 והוא שמח לבשר שועדת השימור בראשותו קיבלה החלטה פה אחד לשמר את המבנה ההיסטורי משנת 1937 במלואו. הוא ציין שבעיניו זו אבן דרך חשובה בפיתוח המתחם בשכונת בת גלים. הוא הודה לכל מי שאכפת לו מהאדריכלות וההיסטוריה החיפאית והבטיח שהוועדה בראשותו תמשיך לעקוב.

היזם טען כי לצורך הקמת חניון תת־קרקעי משותף לכלל הדיירים במתחם יש צורך בהריסת המבנה. הוועדה דחתה את הבקשה וקבעה כי המבנה יישאר על תילו. גם הבקשה להסיר את מבנה המלון ברחוב שושנת הכרמל 90 מרשימת השימור נדחתה, למרות טענות היזם כי המבנה אינו בעל ערך אדריכלי משמעותי. לאחר הישיבה כתבה סגנית ראש העיר וחברת הוועדה, שרית גולן שטיינברג, כי הוועדה תמשיך להוביל קו מאוזן בין פיתוח עירוני, מניעת פגיעה בזכויות קנייניות ושימור מרקמים היסטוריים.

שימור מבנים בחיפה: מחלוקת ציבורית מתמשכת

נושא השימור בחיפה מעורר מחלוקת עמוקה לאורך שנים. מצד אחד עומדים תומכי השימור, הטוענים כי עיר שאינה שומרת על נכסיה ההיסטוריים מאבדת את זהותה ואת ייחודה. לטענתם, מבנים אדריכליים מהעבר מהווים חלק מהנוף התרבותי של העיר, ומספרים את סיפורה ההיסטורי. דוגמה לכך הוא המאבק הארוך על בית המלון בדרך הים, שבו טענו תומכי השימור כי מדובר במבנה אייקוני בעל חשיבות אדריכלית והיסטורית, וכי הריסתו תפגע קשות בנראות העיר.

מנגד, ישנם תושבים ויזמים הסבורים כי מבנים ישנים ומוזנחים אינם תורמים לסביבה העירונית, וכי בנייה חדשה ומודרנית תעניק לעיר מראה רענן ותשפר את איכות החיים. לטענתם, חלק מהמבנים המוגדרים לשימור אינם בעלי ערך אמיתי, אלא רק נושאים שם של אדריכל ידוע או היסטוריה חלקית שאינה מצדיקה את ההגבלות התכנוניות.

השפעת השימור על התחדשות עירונית ועל יזמים

אחת הטענות המרכזיות נגד שימור מבנים היא כי הוא מעכב פרויקטים של התחדשות עירונית. ברגע שמבנה נכנס לרשימת השימור, האפשרות לבצע תמ"א 38 או פינוי־בינוי נפגעת משמעותית. שימור מלא או חלקי של מבנה דורש התחשבות באלמנטים אדריכליים, מה שמאריך את משך הפרויקט ומייקר אותו. העלויות הגבוהות עלולות להתגלגל אל רוכשי הדירות החדשות, משום שהיזם מחויב לבעלי הדירות הקיימות ואינו יכול להעלות את המחיר באופן בלתי מוגבל.

יזמים טוענים כי במקרים רבים שימור מבנים ישנים פוגע ביכולת לייצר פתרונות תכנוניים יעילים, כמו חניונים תת־קרקעיים או איחוד חלקות. מנגד, אנשי מקצוע בתחום השימור טוענים כי ניתן למצוא פתרונות יצירתיים המשלבים בין שימור לבין בנייה חדשה, וכי ערכי השימור אינם עומדים בסתירה מוחלטת לפיתוח.

האם כל מבנה ישן ראוי לשימור?

שאלה מרכזית העולה שוב ושוב היא האם כל מבנה ישן ראוי לשימור. ישנם מבנים שהמאבק על שימורם נמשך שנים, אך כאשר בוחנים אותם לעומק קשה להבין מה הערכים האדריכליים או ההיסטוריים המצדיקים זאת. לעיתים מדובר במבנים מוזנחים שלא גרו בהם שנים רבות, והציבור מתקשה לראות את חשיבותם. מנגד, ישנם מבנים ששימורם מוסיף ערך אסתטי ותרבותי משמעותי, ומאפשר לתושבים ליהנות מהאדריכלות של המאה הקודמת. בין המבנים עליהם נערכו מאבקים לאורך שנים בחיפה הם הבית ברחוב נגה 8, מלון הר הכרמל בדרך הים בכרמל המערבי וכמובן בתים ברציף מרגולין בבת גלים, שנמצאים מטרים ספורים מהים.

שימור חלקי: פתרון או פשרה בעייתית?

במקרים רבים יזמים מציעים שימור חלקי של מבנים, שמירה על חזית או על אלמנטים אדריכליים מסוימים, תוך בניית קומות רבות מעליהם. פתרון זה מאפשר עמידה בדרישות השימור, אך לעיתים התוצאה הסופית אינה תורמת לסביבה העירונית. המבנה לשימור הופך לחלק קטן בתוך בניין מודרני גדול, והקשר האדריכלי המקורי אובד. אנשי מקצוע טוענים כי שימור חלקי צריך להתבצע בזהירות רבה, ורק כאשר הוא שומר על הערכים האדריכליים המשמעותיים של המבנה.

המתח בין זכויות תושבים לבין ערכי שימור

שימור מבנים יוצר מתח בין זכויות התושבים לבין ערכי השימור. לא ניתן להתעלם מתושב הגר בדירה ישנה ללא ממ"ד ורוצה לשפר את איכות חייו באמצעות התחדשות עירונית. מנגד, אי אפשר לוותר על ההיסטוריה של חיפה ועל המבנים שנבנו על ידי אדריכלים מובילים לפני מאה שנה ויותר. הוועדה לשימור נדרשת לאזן בין הצרכים השונים, ולהבטיח כי העיר תתפתח מבלי לאבד את נכסיה התרבותיים.

מקרים דומים בערים אחרות: מאבקים על מורשת מול פיתוח

הדיון בחיפה אינו ייחודי. בערים רבות בישראל מתקיימים מאבקים דומים סביב שימור מבנים היסטוריים. בתל אביב, לדוגמה, מאבק ארוך התנהל סביב שימור מבנים בשדרות רוטשילד ובנווה צדק, כאשר יזמים ביקשו להקים מגדלים במקום מבנים לשימור. בירושלים התנהל מאבק ציבורי על שימור מבנים בשכונת רחביה, ובחולון התעוררה מחלוקת סביב שימור מבני תעשייה ישנים. בכל המקרים עלתה השאלה כיצד לאזן בין הצורך לפתח את העיר לבין הרצון לשמר את נכסיה ההיסטוריים. מאבקים אלו מלמדים כי שימור אינו רק עניין אדריכלי, אלא סוגיה חברתית, תרבותית וכלכלית רחבה.

מאבקים ציבוריים: תושבים מול יזמים ורשויות

במקרים רבים המאבקים סביב שימור מבנים הופכים למאבקים ציבוריים רחבים. תושבים מתארגנים בקבוצות, מגישים התנגדויות לוועדות התכנון, פונים לבתי המשפט ומפעילים לחץ ציבורי על הרשויות. מנגד, יזמים טוענים כי התנגדויות אלו מעכבות את הפיתוח ופוגעות ביכולת לייצר פתרונות דיור מודרניים. הרשויות המקומיות מוצאות עצמן בין שני הצדדים, נדרשות לקבל החלטות מורכבות ולעיתים מתמודדות עם ביקורת ציבורית מכל הכיוונים. המאבקים הציבוריים מלמדים כי שימור מבנים הוא נושא טעון, שבו כל החלטה משפיעה על מרקם החיים העירוני ועל עתיד הפיתוח.

כספי 4: מבנה משנת 1937 במרכז המחלוקת

המבנה ברחוב כספי 4 בבת גלים, שנבנה בשנת 1937, עמד במרכז הדיון בוועדה. היזם ביקש להרוס את המבנה ולהקים בניין חדש בן שש קומות הכולל 20 יחידות דיור וחניון תת־קרקעי משותף. מחלקת השימור המליצה לשמר חלק מהמבנה, במיוחד את החזית הראשית והמרפסות המעוגלות המאפיינות את הסגנון הבינלאומי. פעילים מקומיים טענו כי הריסת המבנה תהיה “בכייה לדורות”, משום שהוא חלק משכבת הבנייה המוקדמת של בת גלים ונכלל במתחם לשימור. הוועדה קבעה כי המבנה לא ייהרס.

שושנת הכרמל 90: מבנה שנוי במחלוקת

המבנה ברחוב שושנת הכרמל 90, שנבנה בשנת 1947, נכלל ברשימת השימור בדרגה ב' מאז 2017. היזם ביקש להסירו מהרשימה בטענה כי ערכיו האדריכליים נמוכים. תיק התיעוד מציין כי המבנה תוכנן כפנסיון בשם “פנסיון ערד”, אך אין בו אחידות סגנונית או חשיבות היסטורית משמעותית.
אדריכל אמיר פרוינדליך קבע בחוות דעתו כי אין הצדקה לשימור המבנה. מנגד, החלטות קודמות של הוועדה קבעו כי יש לו ערכים אדריכליים היסטוריים.
הוועדה דחתה את הבקשה להסרתו מרשימת השימור.