כמי שמבלה בים התיכון מאז שאני זוכר את עצמי, אני רגיל לפגוש פולשים ימיים חדשים שנכנסו אלינו דרך תעלת סואץ. חלקם יפים, חלקם מסוכנים, חלקם פשוט מטרד, אבל כולם משנים את המערכת האקולוגית שלנו. בשנים האחרונות נדמה שהשיח סביבם הולך וגובר, ולעיתים גם מלווה בפאניקה. אז החלטתי לעשות סדר, מתוך ניסיון אישי של שנים מתחת למים.
הפולשים שהגיעו – ומה באמת מסוכן?
כן, נכנסו אלינו מינים כמו הפצחן האדמוני, זהרונים, קיפודי ים ארסיים, וכמובן, דגי הנפוחית, או בשמם העממי: אבו נפחא. אבל חשוב להבין: לא כל פולש הוא מפלצת, ולא כל מפגש הוא סכנת חיים.
פעם, לפני עידן שמירת הטבע, אנשים היו אוכלים כרישים, בטאים ומה לא. אפילו נפוחיות היו הופכות לקישוטי סלון, מנפחים אותן דרך הביב ותולים על הקיר. כך זה היה בשנות השישים והשבעים.
הנפוחית – לא תוקפת סתם, אבל כשהיא תוקפת…
הנפוחית הראשונה תועדה כאן בשנות השבעים, ומאז נוספו מינים נוספים. רובם לא אגרסיביים, אבל יש יוצאים מן הכלל ואני מכיר אותם מקרוב.
סיפור ראשון – תקיפה בעכו
חבר שלי, צולל ותיק מעכו, נהג לתלות את שלל הדיג על מותניו. יום אחד, באזור חוף הסוסים, להקת נפוחיות פשוט הסתערה על הדגים ועליו. הוא הגיע לאשפוז, עבר השתלה בירך, אחרי שחתיכת בשר נתלשה ממנו. השיניים של הדג הזה? מסוגלות לחתוך חוטי מתכת וכבלים של דייגים.
סיפור שני – אצבע שנקטעה
דייג ותיק מאחד הכפרים סיפר לי על יהודי שדג איתם. נמאס לו לחתוך את החוט בכל פעם שנפוחית נתפסה, אז הוא החליט להוציא אותה ביד. הדג סגר את הפה וקטע לו את האצבע.
ומה עם דגים אחרים? הספארוס מסוכן יותר
רוב האנשים חוששים מהנפוחית, אבל האמת? הספארוס – דג מקומי לחלוטין, הוא זה שמחכה לשחיין שיפסיק להזיז רגליים… ואז נוגס. הנפוחית, לעומת זאת, לא תוקפת סתם.
הסכנה האמיתית: לא הנשיכה – אלא הרעל
אכילת נפוחית היא סכנת חיים. ביפן קוראים לה פוגו, והיא נחשבת מעדן, אבל רק שפים שעוברים הכשרה של שנתיים רשאים להכין אותה. גם שם, במסעדות יוקרה, יש מקרי הרעלה.
בישראל היו מקרים שהסתיימו באשפוז קשה, כולל הרדמה והנשמה.
ואם אתם שואלים: "אבל אנשים שאוכלים דגים כאלה, לא מרגישים משהו?"
אז התשובה היא: לא מיד. הסימנים מגיעים אחרי.
אני עצמי, לצורך בדיקה (ואל תנסו את זה!), לקחתי פעם כבד של נפוחית, תיבלתי וצליתי. הריח היה נפלא. התוצאה, טראומה למי שטעם. זה רעל שלא משחקים איתו.
אז למה הנושא עלה עכשיו?
האמת, אין שום שינוי.
הנפוחית כאן כבר יותר מ־20 שנה. היא גורמת נזק לדייגים ולדגה, אבל לא מהווה איום חדש על המתרחצים.
מי שכן מסוכן הרבה יותר הוא הזהרון – דג ארסי, לא מפחד מבני אדם, והסיכוי להיפגע ממנו גבוה פי כמה.
המלצות שלי – אחרי עשרות שנים בים
- לא לגעת בנפוחית. היא נושכת, חזק.
- לא להחזיר לים מינים פולשים. הם פוגעים במערכת האקולוגית.
- לא לאכול נפוחית – לעולם.
- אם נתפסה בחכה – להיזהר מאוד.
ולסיום – אפשר להמשיך ליהנות מהים
למרות כל הסיפורים, אין סיבה להיכנס לפאניקה. הים שלנו מלא חיים, חלקם חדשים, חלקם ותיקים, אבל רובם אינם מסוכנים למתרחצים.
אני ממשיך לצלול, לדוג, וליהנות מהים כמו תמיד. עם קצת ידע, הרבה זהירות והרבה אהבה לים, אפשר להמשיך ליהנות ממנו בלי פחד.
תודה על הסדר הזה שאתה עושה כאן.
מוטי מנדלסון
You are the one
כתבות נהדרות, אחת אחת
פשוט תענוג.