במהלך המחאה זעקו הפעילים את זעקתם של בעלי החיים הנמצאים מאחורי הקירות האטומים של בתי המטבחיים, הרפתות, הלולים והמדגרות. קירות שאותם ביקשו להפוך לשקופים. וביקשו להראות לאזרחים ע"י שלטים כיתובים ותמונות שמאחורי מוצרי בשר, חלב וביצים מתרחשת מציאות נוראית שכולל אונס פרים ופרות, הפרדת עגלים מהאימהות שלהם, גריסת אפרוחים, חשמול תרנגולות, צריבת מספר וקיטומי מקורים וקרניים ללא אלחוש, ועוד שלל זוועות. המסר מצידם הוא ברור – כשמתרחשות עוולות מתחת לאפינו, לשתוק יהיה פשע כלפי כל אחד ואחד מאיתנו, וכלפי העולם כולו.
הפעילות בתחום מתפרסת ברחבי כל העולם, ובפרט במדינת ישראל שהיא מעצמת טבעונות בפני עצמה. ברחבי כל ישראל קיימים תאי פעילות שמארגנים ויוזמים פעילויות מגוונות כדי לחשוף את האזרחים בישראל למציאות הקשה שעוברת על בעלי החיים.
שלי בן יוסף מארגנת המחאה מסרה לחי-פה: ״לאורך השנים התקיימו מאבקים על מנת לשנות נורמה חברתית מעוותת. בין המאבקים ניתן למנות את המלחמה לזכויות הנשים, מאבק האפרו אמריקאיים, הלחימה בסיום שואת יהודי אירופה. אחד המאבקים החשובים ביותר התופסים תאוצה בשנים אחרונות הוא המאבק לשחרור בעלי החיים בתעשיות המזון, הניסויים והביגוד, המאבק למיגור הדיכוי והניצול של בעלי החיים. יותר ויותר אנשים מבינים שהדרך היחידה לסיים את התופת הנוראית שעוברת על בעלי החיים היא מעבר לטבעונות. בנוסף ההבנה שאם אתה לא חלק מהפתרון, אתה חלק מהבעיה תופסת גם היא חלק רחב במאבק, וגורמת לנו הטבעונים לפעול ולעשות כל שביכולתנו כדי להפסיק את הסבל של בעלי החיים, להפסיק את הניצול שלהם, לשחרר אותם. עולם שבו לא נבצע טבח נוראי ביצורים הכי חסרי ישע, אלו שאינם יכולים להגן על עצמם בשום מצב, יהיה עולם שבו ננהג בשוויון, בכבוד ובאהבה כלפי כל אחד מאיתנו״.
