בדרך הביתה ראיתי אותה מרימה כיסאות באחת הכיתות. אישה מבוגרת, צולעת. המון כיסאות. לאט לאט.
עליתי על האופניים ורכבתי הביתה.
לפני שנרדמתי היא עלתה לי. נו איך קוראים לה, לזאתי, למנקה. ואפילו לא עזרתי לה, כל כך מיהרתי.
למחרת סיפרתי לילדים שזה מה שעלה בי לפני השינה. שכאב לי שלא עצרתי לעזור ולשאול מה שלומה. כולם יודעים שיש מנקה בבית ספר, אולי יש עוד אחת, אבל את זאת אנחנו תמיד רואים, מישהו יודע איך קוראים לה?
אין תגובה.
גם אני לא יודעת, אמרתי. אתמול שמתי לב כמה כיסאות היא צריכה להרים, ושהיא הולכת לאט וצולעת ובטח קשה לה, ואיך הכיתות נראות כשיוצאים מהן וכמה ניירות, ואיזה לכלוך.
ילדים, מהיום אנחנו מכינים לה את הכיתה.
כל הכיסאות מורמים, כולם.
אין ניירות על הרצפה, אין חידודים, אין שאריות אוכל והשולחנות מסודרים, אחרת אנחנו לא עוזבים את הכיתה.
ככה יצא לי מתוך הכאב. לא, לא היתה לי כוונה לתת להם פקודות.. אני לא מורה של הוראות הפעלה.
העיניים שלהם נצצו. ילדים בכיתה אלף.
מוטי, אב הבית שלנו פגש אותי ואמר לי, זה אלף בית של חינוך.
בבוקר דיברנו על הקשר בין המילה 'איכות' למילה 'איך' והפניתי את תשומת לבם לא רק למה שהיא עושה בכיתה אלא בעיקר לאיך. תראו את הרצפה, את השירותים, את מטהר האוויר על המדף. בואו ננשום כדי להרגיש את הניקיון. מה אתם אומרים שנכתוב לה מכתב תודה, נזמין אותה וניתן לה אותו?
בלב ידעתי שהעיקר זה לא כיתה נקיה אלא לבבות נקיים, ועיניים שלומדות לראות את הלב שממול ולהודות לו.
הקטנים זרחו משמחה. נעזרנו בקלפי ההודיה שלנו וכתבנו יחד את המכתב. כמה הוסיפו קישוטים.
כשהיא הגיעה, קם קטן אחד בלי שביקשתי בכלל והודה לה על הההשקעה שלה, היתה שתיקה. אחר הוסיף "תודה על היסודיות". נתנו לה את המכתב ומישהי אמרה בפשטות שכשנקי ומסודר נעים להיות בכיתה וללמוד.
ראינו על פניה את המבוכה, כאילו, למה אתם מודים לי, אבל היא אמרה רק תודה, תודה רבה באמת.
אנחנו כבר יודעים איך קוראים לה, היא אמרה לנו. קוראים לה סננא.
כל הכהוד למורה שיזמה תהליך חינוכי וערכי שכזה; על מערכת החינוך לקחת דוגמא ומופת ולהכיל תרבות שכזו בכל בתי הספר בארץ, בכל הכיתות 👏👏👏👏
בבתי ספר בכל העולם נהוג:
– לעמוד כשהמורות נכנסות לכיתה ולהגיד ביחד בוקר טוב המורה. המורה נותרת את הרשות לשבת
– בסוף היום כל הילדים מרימים את הכסאות שלהם על השולחן לנקיון או שיש תורני נקיון שעושים את זה
– בתחילת כל יום תורני נקיון דואגים לנקות את הלוח ולפתוח את החלונות בכיתה לאוורור
– בחצרות בית הספר יש תורנות של כיתות שמנקות אותן
– בסוף כל שנה יש מסיבה עם כל צוות בית הספר כולל שומר מנקה שרת גנן וכל מי שעבד בבית הספר שהתלמידים מכינים להודות לצוות בית הספר נהוג שההורים אופים עוגה וכיבוד לצוות לכבוד סיום השנה
כנראה רמת החינוך כל כך ירדה כאן שאפילו על דברים כאלו כבר לא מקפידים
פזית בזמננו שהיינו תלמידים בשנות ה80 כל תלמיד ותלמידה היה מרים את הכיסא שלו בשיעור האחרון אם את זוכרת.
לא בושה להיות מנקה ,להיפך הוא הנכון , במיוחד בהעסקה ישירה דרך רשות מקומית או בעיריות הגדולות התנאים טובים ואף מעולים ,בטח טובים באופן ניכר ממקומות עבודה אחרים לא מקצועיים או מאותה משרה תחת קבלן/חברת ניקיון.
עבדתי בתחום זה בצעירותי במשך שנתיים ולא רק שהייתי גאה אלא גם הרגשתי שהעבודה מתגמלת ונוחה ביחס לעבודות אחרות.
חוץ מזה היום ,דווקא שכולם רצים לתואר ולהשכלה והדור בחלקו מאד מפונק שלא לומר עצלן ולא מוכן לעבוד בעבודות הנ"ל או בעבודות כפיים השכר במיוחד לעצמאים/עצמאיות בתחום עלה באופן ניכר כך שהיום אפילו בעלי ההשכלה והמשרות הנחשבות לא תמיד יכולים להזמין עזרה כזו בגלל המחירים הגבוהים של שירותים אלו
גם בשנות ה60 כשהייתי ביסודי. בתיכון אני לא זוכר אם כן או לא