חשיפה למסכים בגיל הרך: המלצות מקצועיות להורים לשימוש חכם ובטוח

(חי פה) – יעל לדרר, קלינאית תקשורת מ"גושן" לבריאות ורווחת הילד בקהילה, מפרסמת המלצות מקצועיות מקיפות בנושא חשיפת תינוקות וילדים קטנים למסכים. לפי ההמלצות, תינוקות וילדים בגיל הרך לומדים על העולם דרך חוויה ישירה: מגע, תנועה, משחק ואינטראקציה, וצפייה במסכים באה על חשבון כל אלה ועלולה להעלות את הסיכון לאיחור בהתפתחות השפה, התנועה, הקוגניציה והוויסות הרגשי.

הסיכונים בצפייה מרובה במסכים בגיל הרך

בעולם שבו כולנו חשופים למסכים, מטלוויזיה, דרך המחשב ועד הטלפון הנייד, הטכנולוגיה הביאה יתרונות רבים, אך כשמדובר בתינוקות ובילדים קטנים, הצפייה המרובה משפיעה עליהם באופן שונה מאשר על מבוגרים.
תינוקות וילדים בגיל הרך לומדים על העולם בעיקר דרך חוויה ישירה: הם חוקרים באמצעות כל חושיהם, בודקים מה הגוף שלהם יכול לעשות ומנהלים אינטראקציות עם מבוגרים וילדים אחרים. בזמן צפייה במסך, לעומת זאת, הם פאסיביים, לא זזים, לא חוקרים, לא משחקים ולא משוחחים.

מחקרים מראים שצפייה מרובה במסכים בגיל הרך עלולה להעלות את הסיכון לקשיים בתחומים כמו התפתחות שפה ותקשורת, ויסות רגשי והתנהגותי, כישורי קשב וריכוז, התפתחות חברתית, איכות השינה והרגלי תזונה. בנוסף, זמן מול המסך פירושו פחות זמן למשחק, לתנועה ולאינטראקציה, דברים חיוניים להתפתחות התקינה בגילים אלה.

מתי אפשר להתחיל לחשוף ילדים למסכים

אין הוכחות לכך שבזמן צפייה במסך תינוקות ופעוטות מצליחים ללמוד שפה, ובוודאי לא יכולות של תקשורת, משחק וויסות. מנגד, מחקרים רבים מראים שקיים סיכון גבוה לקשיים או לאיחור בהתפתחות בקרב ילדים שהחלו להיחשף מוקדם למסכים. לכן ההמלצה של ארגוני רופאי הילדים בארץ ובעולם היא לא לחשוף עד גיל שנתיים למסכים כלל, כולל למסך שדולק ברקע.
בגיל שנתיים אפשר להתחיל לחשוף ילדים למסכים, אבל גם אז כדאי לקחת בחשבון את המאפיינים האישיים של כל ילד וילדה, רק אם הם מסוגלים לשוחח על מה שראו במסך ומצליחים להתמיד בפעילויות מגוונות אחרות לפרקי זמן סבירים. חשוב לדעת שאין חשש שדחיית החשיפה לטכנולוגיה תותיר את הילדים מאחור, שכן טכנולוגיית המסכים היא אינטואיטיבית מאוד וקלה ללמידה.

זמן צפייה מומלץ והמלצות מעשיות

עד גיל שנתיים יש להימנע לחלוטין ממסכים, כולל מסך דולק ברקע. בגיל שנתיים עד חמש שנים מומלץ עד שעה ביום בכל סוגי המסכים יחד, תוך הקפדה על תוכן איכותי וצפייה משותפת או שיחה על התוכן הנצפה. מגיל שנתיים ואילך, מומלץ להקפיד שלא לחשוף למסכים 60 דקות לפני השינה ולא להרדים או להאכיל ילדים תוך כדי צפייה במסכים. כדאי להרחיק טלפונים, טלוויזיה, טאבלטים ושאר אמצעי מדיה מחדר השינה, שכן צפייה במסך משפיעה על הפרשת המלטונין, ההורמון שמשרה שינה, ולכן עשויה לפגוע באיכות השינה.
חשוב גם לשים לב לתגובות הילדים: אם המסך גורם להם לעצבנות או שקשה להם להתנתק ממנו, כדאי להוריד את התדירות ולבחור בתוכן ממותן יותר.

בחירת תוכן צפייה מתאים לגיל הרך

התוכן שבוחרים הוא משמעותי מאוד, ולא כל מה שכתוב עליו שהוא "חינוכי" הוא אכן כזה. תוכן איכותי הוא תוכן איטי וממותן מבחינת האפקטים הקוליים והוויזואליים, בשפת האם של הילד או לפחות בשפה שהוא חשוף אליה בהקשר החברתי, נטול אלימות מילולית ופיזית, ומכיל סיפור ברור עם התחלה, אמצע וסוף בניגוד, למשל, לסרטוני יוטיוב שבהם מוצגת התעסקות בחומרים, פתיחת מתנות, מעיכה ואכילה. הדרך לדעת שהתוכן מתאים היא לבדוק האם אחרי הצפייה הילדים יודעים לדבר על מה שראו ויכולים לספר, אפילו בקצרה, על התוכן.
אם מצאתם תוכן שאהבתם וגם הילדים אהבו, מומלץ לחזור ולצפות בו כמה פעמים ולאפשר לילדים ללמוד משהו חדש עם כל חשיפה נוספת.

המלצות לצפייה נכונה בגיל הרך

חשיפה למסך רצוי שתתרחש רק כשאין חלופה טובה יותר, חשיפה במקומות ציבוריים ובזמנים שיש בהם הזדמנות למשחק עם בני גילם או מבוגרים היא מיותרת וגורמת להפסדת אינטראקציה טובה ולמידה. כדאי לחשוף למסך רק בבית ורק בזמן שאין פעילות משפחתית משותפת. מסך גדול עדיף ממסך קטן, שכן צפייה בטלוויזיה מאפשרת יותר בקרה על התוכן, קל יותר לדבר על מה שרואים והילדים צופים יותר ברצף במקום לגלול. לאחר הצפייה מומלץ לנהל שיח עם הילדים על מה שראו, לשאול אם היה משהו מצחיק, מפחיד או מעניין, ולשוחח על הדמויות ולסייע לקשר את התוכן לחוויות החיים. חשוב שלא להשתמש במסך כדי להרגיע ילדים, כי ילדים שמקבלים מסך בכל פעם שהם כועסים או עצובים יתקשו מאוד ללמוד להתמודד עם רגשותיהם בעתיד.

כיצד למנוע שימוש בעייתי במסכים

לא תמיד קל להגביל את זמן המסך, במיוחד כשילדים מתרגלים אליו. מספר עקרונות יכולים לסייע:

• לקבוע שגרה ברורה
• להציע חלופות מושכות
• לא להשתמש במסך כפרס או כעונש
• להכין מראש לסיום הצפייה ולשמור על עקביות
• כדאי להתריע כמה דקות לפני שהזמן נגמר ולהכין מראש את הפעילות שאליה עוברים אחרי המסך, רצוי פעילות מגייסת כמו ארוחה, ולא פעילות שמעוררת התנגדות או דורשת ריכוז
  
  חשוב לדעת שילדים לא "מתמכרים" למסכים אלא רק רגילים ונמשכים אליהם, ושינוי הרגלים בגיל הרך הוא אפשרי ואולי פחות קשה ממה שחושבים. אם עולים קשיים בתהליך, מומלץ להיעזר באיש או אשת מקצוע מתחום הדרכת ההורים או התפתחות הילד.

ההשפעה של המסכים על הראייה וקרינה סלולרית

למסכים יכולה להיות השפעה שלילית על הראייה של ילדים קטנים, במיוחד בצפייה ממושכת או קרובה מדי. בגיל הרך מערכת הראייה עדיין מתפתחת ולכן היא רגישה יותר, וצפייה ממושכת ממרחק קרוב עלולה להעלות את הסיכון לקוצר ראייה.
כדי להגן על עיני הילדים, חשוב לשמור על מרחק של יותר מ-30 סנטימטר מהמסך, לקחת הפסקות כל 20 דקות ולהסתכל במשך 20 שניות למרחק של מעל 6 מטרים, להגביל את זמן הצפייה ולעודד פעילות בחוץ באור טבעי. כמו כן, בגלל רגישותם של ילדים קטנים לגורמים סביבתיים ותוחלת החיים הארוכה הצפויה להם, ההמלצה היא לנקוט זהירות יתר בנוגע לשימוש במכשירים סלולריים, כדאי להקפיד שכאשר ילדים צופים בתוכן באמצעות הטלפון, המכשיר יהיה כמה שיותר רחוק מגופם, למשל על שולחן ולא בידיהם.

גם השימוש שלנו, ההורים, במסכים משפיע על הילדים

גם השימוש של המבוגרים במסכים משפיע על הילדים הקטנים, ולפעמים אפילו יותר ממה שנדמה. מחקרים מראים שכאשר טלוויזיה או מסך אחר דולקים ברקע ומשדרים תוכן שלא מיועד לילדים, הגירויים שבוקעים מהמסך מפריעים לילדים לשחק ברצף ומשפיעים על התפתחות כישורי הקשב והשפה, גם אם הם לא צופים בתוכן.
גם ההורים מושפעים מכך ומדברים עם הילדים הרבה פחות כאשר המסך דולק ברקע. שימוש הורי רב בטלפונים בנוכחות ילדים בגיל הרך משפיע לרעה על התפתחות השפה, התפקוד ההתנהגותי-רגשי וכישורי הקשב, ומומלץ להימנע ככל האפשר משימוש בטלפון בנוכחות הילדים ולכבות את ההתראות. מנגד, שיחות וידאו מאפשרות לשמור על קשר חם עם בני משפחה רחוקים, וכיוון שיש בהן אינטראקציה ותגובה הן מאפשרות לילדים להיות פעילים והן לא פוגעות בהתפתחות השפה.