איך לזכור שמות תילים במובלעת הסורית? • כותבים שיר!

קיץ 1963. בתחילתו הוקמה יחידת התצפיות הראשונה בצה"ל. היא הוקמה במודיעין פיקוד צפון וזכה להקימה רס"ן (מיל) אריה גל ז"ל מקיבוץ שדה נחמיה. אני, חצי שנה לאחר שיחרורי משירות חובה, זכיתי להיות בין מקימיה יחד עם כ-10 חיילי מילואים טריים.

כלי התצפית: משקפת 20 על 120, תוצרת יפן. (על פי זיכרוני: קוטר עדשה 20 ס"מ, אורך מוקד: 120 ס"מ, ומכאן שמה). למדנו להכירה בקורס קצר בענף מודיעין בבית הספר לחיל רגלים במחנה דורה שבקצה נתניה. מפקד הבסיס היה אל"מ אריק שרון ז"ל; סגנו סא"ל יקותיאל (קותי) אדם ז"ל.

רס"ן אריה גל אמר לנו לא לספר בבית על המשקפת, כי בואה לישראל ולצה"ל עדיין סודי. אבל כאשר כעבור שנים ראיתי בטלוויזיה את ראש הממשלה לוי אשכול משקיף דרכה מאחד ממוצבי צה"ל, הבנתי שהסודיות פסה מן העולם. אם לראש ממשלה מותר, גם לי מותר! 

חזרה לשנת 1963. עוזר קמ"ן הפיקוד הביא אותנו אל מרומי הר כנען. הצביע על מספר כיפות תילים אי שם לקראת האופק במובלעת הסורית שמעבר הגבול, נקב בשמותיהם ופקד עלינו ללמוד את השמות בעל פה מדרום לעבר צפון, ואלה השמות: תל יוסוף, תל אבו-חנזיר, תל אבו נידה, תל ארם, תל ברעום, תל השיח' ותל אחמר.

פקד עלינו, נסע, והשאיר אותנו המומים מול קצות תילים סוריים שבקושי רואים אותם, בעלי
שמות מוזרים אי שם לקראת האופק. מילא, רואים את קצות התילים, אבל איך אפשר לזכור את שמותיהם, יה-רבאק? אמרתי לעצמי: "הבה אכתוב 'שיר' מהשמות ואולי זה יעזור". וזה עזר, ועוד איך עזר! עובדה: אני זוכר את השמות עד עצם היום הזה והלילה שיבוא.

הנה ה"שיר": יוסף החזיר נידה את ארם./ ברעם השיח' החמור החרמן. טוב, החרמן זה החרמון. מיותר לציינו, כי רואים אותו עד היום אפילו ממרפסת ביתי בחיפה. אבל בשביל החרוז (הלקוי) לשם "ארם"- הוספתי אותו.

(חרוז בלתי מושלם שכזה, שממנו אני סולד, מקובל בפזמונים. קוראים לו: "אסוננס" ומי שהסביר לי זאת כעבור שנים רבות היה חברי המשורר המנוח יוסי גמזו. אגב, מילות הסיום בבתי השיר "ירושלים של זהב" נכתבות ברובן בחרוזי "אסוננס". ואם לנעמי שמר מותר, מי אני הקטן באלפי מנשה שאחרים נוהג בלתי אהוב שכזה, מה עוד ששאר פזמונאי ישראל הידועים נוהגים אף לנקוב בחרוזי "אסוננס").

חזרה לשיר המוזר. השיר עזר לי גם עזר כדי לזהות ממרחק את תילי האויב. במלחמת ששת הימים הם "עברו" אלינו ברמת הגולן. מי שהרסה לי יום אחד את התענוג הייתה, לא להאמין: מחלקת השמות העבריים במדינת ישראל. היא ביטלה את השמות הערביים "האהובים עלי" בלי לשאול אותי, והעניקה לתילים שמות עבריים, ואלה הם לפי הסדר שלמעלה: תל יוסיפון, הר שיפון, הר אביטל, הר בנטל, הר בראון, הר חרמונית, תל אל-אחמר ("למזלי" השם נותר כשהיה) והחרמון.

בעצם, זה כבר לא מעלה לי ולא מוריד. ממילא אני לא עושה מילואים כבר שנים רבות, אז מה 'כפת לי? חג עצמאות שמח!