ראשית אברך על הצעד החיובי הזה גם אם זה באיחור רב.
יחד עם זאת יש לזכור שפעולתו של יהב היא אחרי צעקות
ולחצים של הגופים הירוקים השונים ואחרי התראות במשך שנים,
שיהב התעלם מהם ולא מובן מדוע לא פעל אז כפי שלא
מובן מה גרם לו לפעול בפעולתו המבורכת הנוכחית.
דבריו של יהב בנושא הם למעשה המילים והפעולות שהכניסו לו חברי מועצת העיר
מטעם הירוקים ששנים התעלם מהם במפגיע.
אבל מה שחשוב שבסופו של דבר מקיים יהב את מדיניות הירוקים ומשתמש
בטיעוניהם וברעיונות שלהם לפעולה.
זה שהוא מנכס ומייחס את זה לעצמו, ניחא … העיקר שיעשה זאת !!!
לרשותו של יהב, כראש עיר עמדו ועומדים הרבה כלים ואמצעים כנגד המפעלים
הפועלים ומפעילים מתקנים ללא רישיון, אולם יהב באופן מוזר לא ניצל את האמצעים
שעומדים לרשותו במשך כל השנים.
כך שלומר שיהב חושב על בריאות התושבים, כפי שנכתב בתגובות לכתבה, זה פאתטי
ונראה תגובה מטעם.
ואם כבר ראש עירייתנו החל להיות השריף המקומי כפי שראש רשות אמור להיות,
אז שימשיך יהב להפעיל את מערכת הפיקוח והאכיפה העירונית כנגד כל
עברייני הבנייה בציר מורייה ובשד' דגניה, שיודעים שבחיפה אפשר לעבור על חוקי
התכנון והבנייה ומישהו בעירייה כבר יסדר להם מה שצריך וילחץ עבורם אצל מי שצריך.
האמת על יונה יהב, האמת על מיכל האמוניה
ראש עירית חיפה נאבק במיכל האמוניה? פשוט שקר וכזב!
התביעה שעכשיו הוגשה ע"י העיריה, שכבה חדשים ארוכים במגירות,
כי יהב תומך בתעשיות המפרץ, מכחיש את סיכוניהן, הוא אולי האחרון
שטוען עדיין: "טרם הוכח שיש קשר בין הזיהום התעשייתי, לבין התחלואה",
כאשר בחיפה (וברמת-חובב!) היא עוברת בעשרות אחוזים את הממוצע הארצי.
מדוע נזכר פתאום להוציא סוף סוף את התביעה?
כדי להקדים את הדו"ח האמור לצאת על המיכל, בזמן הקרוב,
ולטעון אחר כך שהוא הזיז את המיכל. כי זו מומחיותו, להונות את הציבור,
וזו דרכו – לנכס לעצמו יוזמות של אחרים, שהוא מעולם לא יזם.
האמת הפוכה לכל מה שיהב מספר:
המאבק נגד מיכל האמוניה החל ב-2001, בערר שאני הגשתי נגד החלטה
לאשר את המיכל. רוב מועצת העיריה תמכה באישור, כולל סגניתו של יהב, חדוה אלמוג.
הערר שלי מונע עד היום את אפשרות האישור למיכל, ובעקבותיו חיפה-כימיקלים
תבעה אותי על התנגדותי לאישור, והעיריה תבעה אותם על שימוש במיכל ללא אישור.
את יהב לא ראינו באף דיון מהדיונים הרבים בבתי משפט ובוועדת הערר.
הוא גם סרב לקריאתי כי יוביל אישית מאבק ציבורי כלל עירוני נגד המיכל.
כך אמר לי, באלו המילים: "מה אתה רוצה גלבהרט, זה המיכל הכי מוגן בעולם".
עניתי לו: "זה המיכל הכי מוגן בעולם!".
אי אפשר שלא להזכיר את נסיונותיו של מנכ"ל העיריה לטרפד את המאבק נגד המיכל,
ולהביא בכל זאת לאישורו, כאשר היו לו קשרים עיסקיים עם בעלי השליטה במפעל ובמיכל!
אינכם צריכים לחשוש מלהביא את הדברים לדפוס. בידי כל התעוד בנדון,
כולל נסיונות העיריה לחפות עליו בטיעונים מופרכים.
טענותי התפרסמו לפני כ-3 שנים ב"הארץ", מבלי שהוגשה כל תביעת לשון הרע,
לא נגדי, ולא נגד "הארץ".
האמת על ראש העיריה יונה יהב, האמת על מיכל האמוניה – לידיעת כל המתפעלים בטרם עת מ"יוזמתו":
יהב רואה במפעלי המפרץ את היתרון הגדול של חיפה, מנוף הפיתוח והתעסוקה, והעיקר מקור הכנסות.
דוחה על הסף כל ביקורת עליהם, מכחיש את סיכוניהם. יהב האחרון שעדיין מתעקש לטעון כי "טרם הוכח
הקשר בין הזיהום התעשייתי לתחלואה החריגה בחיפה".
על המיכל אמר לי אישית באלו המילים: "מה אתה רוצה, גלבהרט, זה המיכל הכי מוגן בעולם".
עניתי לו: "זה המיכל הכי מאויים בעולם!".
המאבק נגד המיכל התחיל ב-2001 כאשר הגשתי אני את הערר על אישורו בתמיכת מועצת העיריה,
כולל סגניתו היום ומחזיקת תיק מינהל הנדסה, גב' חדוה אלמוג.
רק הערר שלי מונע עד היום את מתן ההיתר למיכל. יתרה מכך, כאשר הייתי אני יו"ר ועדת המשנה
לתכנון ולבניה, יזמתי תביעה נגד חיפה-כימיקלים על השימוש במיכל ללא היתר, והם תבעו אותי אישית
על כך שאיני מוציא להם היתר. את יהב לא ראינו בשום דיון, לא בועדת הערר ולא בבית המשפט.
הוא גם סרב להצעתי שהוא אישית יוביל מאבק ציבורי עירוני נגד המיכל.
התביעה שהוגשה עכשיו שכבה חדשים ארוכים במגירה, אף אחד לא מבין מדוע.
רק בעקבות הלחץ של המשרד להגנת הסביבה, ודו"ח העומד להתפרסם בקרוב בנושא המיכל,
הבין שאינו יכול עוד לעכב את התביעה.
אי אפשר שלא להזכיר את נסיונותיו של מנכ"ל העיריה לסכל את המאבק נגד המיכל,
ולאפשר לו היתר, כאשר למנכ"ל היו קשרים עיסקיים עם בעלי השליטה במפעל.
אינכם צריכים לחשוש מפירסום הדברים, הם כבר התפרסמו בשמי ב"הארץ",
ושום תביעת לשון הרע לא הוגשה, לא נגדי ולא נגד "הארץ", וחבל…