על החיים ״מקול״ הלב • ״החמין של הבית בשלומי״

אחרי שכל אחי ואחיותיי עברו ״לסיר חמין של מודרני״, הוא סיר חשמלי, אמרתי עם עצמי
מה שוב רק את?
ואת הרי פתוחה לשינויים …
אז מה הסיפור שלך?

שמעתי בקולי הלכתי ורכשתי כמותם את ״הסיר החשמלי המודרני״.
נו באמת
לא מתאים, הוא קטן מדי. שומעת בי את אימי, כמו אומרת ״זה, מה תעשי איתו, הוא מספיק אולי לשניים אולי לשלושה אנשים״,
חזרתי ורכשתי אחר, גדול, הכי גדול, כי חמין מחזיק טקס חברתי הממלא בטן להרבה אנשים.

אז הנה הוא הסיר הגדול, מה גדול? ענק
ואני כמוהם, צעדתי עם הקידמה
ואז
מצאתי את עצמי קמה עשרים פעמים, כמו בלילות בהם קמתי לבדוק אם הילדים חזרו מבילוי.
רק שעכשיו קמתי לבדוק מה שלום החמין, בכל זאת שיניתי לו בית ואוירה …
ולבסוף הבנתי
אני לא חייבת
נכון, אירית תצחק ותגיד ליזטה ״לא מתאים לך״
ופנינה תוסיף ״אצלי, בחשמלי, יוצא חום כהה וטעם דבש״
ואני
לצד הרעשים מצאתי עצמי מעבירה את תוכן הסיר לסיר רגיל ובחזרה לפלטה, לזו שעושה כבוד לסיר חמין אמיתי.

עוד בימים שלפני שישי כיבסתי את השמיכה לכבוד החורף החדש וליתר בטחון דאגתי גם לכרית שמקושטת בכוכבים. חשבתי שאם ייפול ממנה משהו לפחות יהיה זה כוכב,
והנה החמין בסיר גדול שאינו חשמלי, התביית על הפלטה עם שמיכה וכרית.
זה החמין אמרתי, זה החמין שאני אוהבת כמו של הבית בשלומי.

ואז מדמיינת את ׳מאדם ראשל׳, היא אמא שלי ניגשת ככה כפי שנהגה ואומרת:
״אווה עכשיו תשאירי אותו ככה שינוח עם עצמו עד מחר, אל תרימי לו את השמיכה, ותסגרי את החלון, בטח תסגרי, למה הוא לא אוהב שתבוא אצלו הרוח ויתקרר. תעשי ככה כומו אני אומרת לך ותראי יצא לך חמין טוב טוב והחיטה אחד אחד והצבע חום חום והטעם טעים כמו דבש.
רגע
שמת תמרים?
ובצל? ושום? ״
ואני, כמו עונה לה, אמא, כן כן…
הנה ראי אני בדיוק כמוך, מכינה חמין עם פלטה, שמיכה וכרית מקושטת מעל והחלון סגור שלא יבוא הקור.

ועם עצמי, כמה הרבה מנעדי זיכרון העלה בי החמין הזה של שלומי, מנעדי זיכרון של הרבה בית.