(חי פה) – יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, מצוין מדי שנה ב־27 בינואר. בתאריך זה ב-1945 בדיוק לפני 81 שנה, נכנס הצבא האדום ושחרר את מחנה ההשמדה אושוויץ מידי הנאצים.
ביום זה מתאחדים מיליוני בני אדם ברחבי העולם לזכר ששת מיליון היהודים שנרצחו בידי גרמניה הנאצית ועוזריה, ולזכר מיליוני קורבנות נוספים של משטר האימים, במטרה להנציח את זוועות השואה, להיאבק בהכחשה ובאנטישמיות, ולהעביר לדורות הבאים את לקחיה של אחת התקופות האפלות בתולדות האנושות.
נתונים מרכזיים – מצב שורדי השואה בישראל (2026)
על פי ההערכות משרד הרווחה והביטחון החברתי, כיום חיים בישראל כ־111,000 שורדים. במהלך 2025 הלכו לעולמם כ־12,000 שורדים. גילם הממוצע של שורדי השואה המקבלים השירות ממשרד הרווחה עומד על 87 שנים, גילם של 413 מהם הוא למעלה ממאה.
הרוב הגדול (כ-60.7%) הם ילידי אירופה, ביניהם ילידי בריה"מ לשעבר (35.9%), רומניה (10.6%) ופולין (4.7%). קבוצה נוספת כוללת יוצאי צפון אפריקה (מרוקו, תוניסיה, לוב) שחוו הגבלות תחת משטר וישי או אירועים אלימים.
כ-95% מהשורדים מתגוררים ביישובים עירוניים, כאשר הערים עם שיעור הניצולים הגבוה ביותר הן חיפה, ירושלים ותל אביב-יפו.
זיכרון, חינוך ומאבק בהכחשה
הנתונים אינם רק מספרים, הם שעון מתקתק של זיכרון חי שהולך ונעלם. יותר מ־12 אלף שורדי שואה הלכו לעולמם בשנה אחת בלבד, והעדות הישירה למה שהתרחש באירופה של שנות הארבעים מצטמצמת בקצב מואץ. מעבר להנצחה, יום זה מדגיש את חשיבות החינוך והמודעות ההיסטורית. בעידן שבו מספר שורדי השואה הולך ופוחת, גוברת האחריות של מוסדות חינוך, ארגונים וקהילות לשמר את העדויות, להיאבק בהכחשת השואה ובהתפשטות האנטישמיות, ולהנחיל ערכים של סובלנות, כבוד האדם ודמוקרטיה.
האחריות המוטלת על החברה הישראלית, על המדינה ועל הקהילה הבין־לאומית כפולה: להבטיח לשורדות ולשורדים החיים עמנו את הזקנה המכובדת, הבטוחה והחומלת ביותר ובמקביל לשמר, להנכיח ולהעביר את סיפורם לדורות הבאים. זהו לא רק מעשה של רווחה, אלא של מוסר, זיכרון וחובה אנושית בסיסית.
בין עבר לעתיד
בישראל ובעולם מתקיימים ביום זה טקסים, כנסים, פעילויות חינוכיות ואירועי זיכרון, המדגישים כי השואה אינה רק פרק היסטורי, אלא אזהרה מתמשכת. הזיכרון הקולקטיבי נועד להבטיח כי זוועות מסוג זה לא יישנו, וכי האחריות המוסרית לשמירה על חיי אדם ועל זכויות אדם תישאר נר לרגלי האנושות כולה.
חבל שלא דואגים להם מספיק
הם עזרו ובנו את המדינה
המדינה לוקחת להם הכל