אוּרִי שָׁרוֹן מחיפה מִשְׁתַּדֵּל לְלַוּוֹת בְּמִלּוֹתָיו אֶת אֲשֶׁר חָשׁ, מִן הַסְּתָם, הַחוֹזֵר מגהינום מִנְהֲרוֹת חַמַאס בְּיוֹם הַ-738 לַחֲטִיפָתוֹ:
א
תשל"ח (738) אֶת עַמִּי.
הַיּוֹם הוּא יוֹמִי
שֶׁבּוֹ אֲבָרֵךְ כִּי נִגְמַר.
ב
הַקֵּץ לַכְּאֵב;
לַלֵּב הַדּוֹאֵב.
יַחְלִיף הַמָּתוֹק אֶת הַמַּר.
ג
אֲנִי וְגַם שְׁמִי;
מַשָּׂא עַל שִׁכְמִי,
וְנֶפֶשׁ אֱנוֹשׁ סְעוּרָה.
ד
גואש הוּא דָּמִי.
כָּבֵד מְעִמִּי.
וּבָא כְּבָר הַטּוֹב עַל הָרַע!
ה
וְזֹאת הָעֵדוּת
שֶׁבָּאָה הַפְּדוּת
וְקֵץ גהינום תַּחְתִּיּוֹת.
ו
אֲנִי בְּבֵיתִי!
כֵּן, עִם מִשְׁפַּחְתִּי.
הִגִּיעָה הָעֵת שׁוּב לִחְיוֹת.
ז
אֶשָּׂא שֵׁם כּוּלָם,
נָדַם לוֹ קוֹלָם
וְרַק יִשָּׁאֵר זִכָּרוֹן.
ח
אֶזְכּוֹר, לֹא אֶשְׁכַּח!
זִכְרָם לִי אֶקַּח
מִפֹּה עַד לְיוֹם אַחֲרוֹן.