דחילק, מוישה
מי לא שמע את שימעו ולא קרא על פועלו הרב של הנדבן והשתדלן הידוע סר משה מונטיפיורי (1784- 1885)?
הוא תרם כספים ואף עודד את היהודים לעסוק בעמל כפיים ולעבוד את האדמה בארץ-ישראל. פורסם שבחמישה מתוך שבעת ביקוריו בארץ ישראל – מונטיפיורי ציווה על היהודים לערוך מיפקד בקרבם. ואכן, בחודש יולי 1849, כמבוא למיפקד שערכו יהודי שפרעם, ותחת הכותרת: "עבודת אדמה ומלאכה כפיתרון למצוקה", הם כתבו מכתב לשר מונטיפיורי. בין החותמים על המכתב היה החכם יוסף סאמוני. אחד מצאצאיו, חיים סימוני, חבר בקבוצת "שורשים" החיפנית, נתן לי העתק מן המכתב.
הוא נכתב בידי סופר סת"ם, וזו לשונו של המכתב. שימו לב לסופרלטיבים ולמילות החנופה:
"גדול אדוננו, השר הגדול, עטרת לראשינו, שר משה מונטיפיורי, השם ישמרהו ויחייהו; ואדונתינו (הכוונה ל"אדוני" בלשון נקבה) השרית המעטירה, רבת המעלות, שרית יאודית, תום שרביט הזהב. אתה ה' תשמרם לעד לעולם…. (הכוונה לאשתו של מונטיפיורי, יהודית).
"אנחנו עבדיך, יהודי עיר הקודש שפרעם, חובב העניים והאביונים: מרוב עול המלכות אשר עלינו, ורוב הקהל הקדוש ברחו מהעיר הקדושה, ולא נשאר כי אם מעט, והם עניים מרודים נודדים ללחם, וכולנו עובדי אדמה היו עבדיך, וכעת מרוב החמס אין יכולת בידינו לחרוש ולזרוע, וחוששים אנחנו פן …חס-ושלום נתחייב לברוח מהעיר. ותחרב הבית-הכנסת המפוארה – מקום מחנה שכינה לזאת על רום תפארתו, מלך ישראל…
המיצווה הזאת וברוחב מבינתו יעשה לנו תיקון להעמידנו עמידה שיש בה סמיכה, ויכולה המיצווה הזאת שתגן אלף המגן וחיו לעולם….
כהדברי עבדיך".
וכאן כתובים השמות הבאים: החכם יוסף סאמוני, חיים הכהן ס"ט, שאול הכהן ס"ט, יעקב אלמני ס"ט – שוחט וחזן השם ישמרהו ויחייהו, עובדיה כהן ס"ט. יוסף עלמל ס"ט, מסעוד בן-חמו ס"ט, אברהם הכהן ס"ט, דוד סאמוני ס"ט, רפאל עבדי ס"ט, משה חסן ס"ט, אברהם עבאדי ס"ט, ואנחנו שבאנו לקבל פני מלך חיים היו, והשאר נשארו בעיר הקודש שפרעם, תיבנה ותיכונן במהרה; והתנא, רבי יאודה בן-בלא, זכותו יגן עלינו, אמן, זכותו תגן בעדם". עד כאן נוסח המכתב על "שגיאותיו".
אם נצמצם את הכתוב על לשונו המליצית כמעט עד לזרא, אפשר לכתוב כך בעברית פשוטה: "דחילאק, מוישה, סגור עניין ותביא כבר את הכסף, ואל תעשה בעיות!". אגב, התואר ס"ט ודאי מוכר לרבים על פירושיו השונים, ובהם: "ספרדי טהור".
אדום, צהוב, ירוק: סע!
אחת הרעות החולות בכבישי ישראל היא חציית צומת מרומזר באור אדום. כבר נקעה הנפש מלהתריע על הסכנה שבדבר.
במילון ספיר ובמילון השלם: רמזור הוא חיבור בין שתי מילים: רמז ו-אור, ומכאן – רמזור. מה פתאום "רמז"? האדום הוא אדום וצהוב הוא צהוב, ואפילו הירוק הוא ירוק! ומה יגיד נהג עבריין? "לא הבנתי את הרמז!"?
והנה שם ארוך במיוחד לרמזור:
"מנגנון אור אוטומטי לכיוון תנועה". זו הגדרה שהמציאו עיריית חיפה ומשטרת התנועה בעיר בתחילת 1951. באדיבותו של עמוס לביא (לבו) מחיפה, שהוא אספן ותיק של מכשירים, פריטים ומסמכים ישנים של ארץ ישראל – אני קורא את המסמך הבא: "אזרח נכבד; אזרחית נכבדה. הנדון: מנגנון אור אוטומטי לכיוון תנועה – הוראות: בימים הקרובים תוסדר התנועה בהצטלבות הרחובות הרצל, בלפור וביאליק על-ידי מנגנון אור אוטומטי". וכאן מגלים בפעם ראשונה לציבור הנהגים ולציבור הולכי הרגל מה לעשות כאשר האור האדום דולק, וכמוהו – הצהוב והירוק. למשל, אחת ההוראות להולכי הרגל היא זאת: "אל 'תחלום' במעבר ואל תגרום לצפיפות בפתחי המעברים. עבור בזריזות וללא בהלה. עזור לנחשלים לחצות את המעבר ללא מכשולים".
בסיום המסמך כתוב בזו הלשון:
"נהגים והולכי רגל – היו שותפים למאמץ בהסדרת התנועה בעירנו. זיכרו כי המנגנון האוטומטי הוא ניסיון ראשון בארץ, ובהצלחתו נזכה ליותר סדר וביטחון. בשעת הצורך פנו לשוטרי התנועה המוכנים לעזור לכם ברצון". עד כאן המסמך. ומה נשתנה מאז כתיבתו ועד היום? אגב, מתי לאחרונה ראיתם שוטר תנועה ברחובות חיפה?
המגפיים של …
ליבנו עם הזמר והבדרן האהוב גידי גוב בעקבות תאונת הדרכים שבה היה מעורב בימים אלה. מזל שהיו פציעות קלות בלבד בקרב נהגים. ואם אמרת גידי גוב – אמרת להקת "כוורת". אמרת "כוורת" – אמרת "המגפיים של ברוך". אמרת "מגפיים" והנה סיפור על מגפיים שקשורים לזמר ידוע אחר.
זה קרה בשנות ה-70 במאה שעברה. הזמר הידוע האחר היה עצור תשעה ימים בידי משטרה בחשד שהחזיק שישה זוגות מגפיים שנחשדו כגנובים. הזמר טען שהמגפיים לא שלו, אלא של שותפו בבוטיק נעליים. אפשר להאמין לו. שהרי אם המגפיים היו שלו – להקת "כוורת" הייתה אולי שרה: "המגפיים (אולי) של … " ולא "של ברוך".
יצויין ששופט המעצרים הורה למשטרה לאפשר לזמר להופיע בתקופת המעצר בהופעה שהייתה מתוכננת. אני זוכר את אותה הופעה. הייתי בה. היא נערכה באולם "אורה" בחיפה ביום שישי בערב. הזמר שר על הבמה, ומאחורי הקלעים עמדו שני שוטרים בלבוש אזרחי ושמרו עליו לבל יברח. לאן יברח? הרי כולם מכירים אותו. ואיך הוא יברח? בריצה? הרי אין לו מגפיים…
==========
לקרוא אנקדוטות נפלאות שכאלו זו תמיד הנאה צרופה!
תודה, אייל. זו המטרה