כיכר הצנובר: בין חלום למציאות

מרכז הכרמל כפי שמוכר כיום, עוצב ע״פ תכנית מ-1940 שהוכנה במחלקת תכנון העיר של עירית חיפה ע״י אחת האדריכליות הבודדות שפעלו בא״י באותם ימים.

כיכר הצנובר, רקע היסטורי

בשנות ה־30 וה־40 חוותה חיפה גידול מואץ באוכלוסייה. העיר התחתית, המרכז ההיסטורי, הפכה צפופה ורועשת, והביקוש למגורים באוויר ההררי הצלול של הכרמל הלך וגבר. העירייה, בראשות מהנדס העיר ליונל ווטסון, הובילה תוכניות רבות להרחבת העיר מזרחה ובמעלה הכרמל. באותן שנים עלו לארץ גם אדריכלים שהתחנכו באירופה, ביניהם נשים פורצות דרך כמו ג’ניה אברבוך, לוטה כהן ואנה קלפהולץ. חיפה ביקשה לשלב בין צורכי התושבים החדשים לבין חזון מודרניסטי, ותכניות בניין העיר הפכו לכלי מרכזי בבניית המרחב העירוני. האדריכלית אנה קלפהולץ שעבדה במחלקת תכנון העיר של עירית חיפה, תכננה והובילה את תכנית ״כיכר הצנובר״.

החזון והתכנון

תכנית בניין עיר מס. 578, שכונתה “כיכר הצנובר” ( “Pine Square” ), נועדה לעצב את מרכז הכרמל ככיכר עירונית גדולה.

השרטוט המקורי מ־1940 מציג ציר ראשי (שד׳ הנשיא דה-היום) וחיבורי רחובות אליו, כיכר מרכזית עם אי ירוק, חזית מסחר רציפה עם ארקדות, וגינות ציבוריות/פרטיות מתוכננות. זהו חזון ליצירת מוקד עירוני אינטנסיבי שנועד לקשור את כל שכונות הכרמל.

התכנית שתוכננה ע״י האדריכלית אנה קלפהולץ, נושאת חותם אירופי ברור: יצירת “כיכר” במובן הקלאסי, מקום מפגש עירוני מובהק, אך עם התאמות לתנאי הטופוגרפיה של הכרמל.

היזמות והקרקע

התכנית הוכנה ביוזמת עיריית חיפה, אך הביצוע נשען על יזמים פרטיים. הקרקע במרכז הכרמל עברה גלגולים רבים: במקור, חלקים נרחבים היו בבעלות הטמפלרים ובידי כנסיות נוצריות. לאחר מכן נמכרו לגופים ציוניים כמו “הכשרת היישוב” ולמשקיעים פרטיים. המגרשים חולקו ונמכרו לבעלי עניין, שחויבו לשמור על קווי בניין ופרטים אדריכליים אחידים (למשל הארקדות). כך נוצר מתח בין חזון עירוני כולל לבין אינטרסים פרטיים של בעלי הקרקע.

המימוש בפועל

חלק מהחזון אכן התממש: במרכז הכרמל, לאורך שדרות הנשיא, נבנו בנייני מסחר עם ארקדות מוצלות, שהינן היום חלק מהחוויה של מרכז הכרמל. עם זאת, הכיכר המרכזית שתוכננה, עם אי ירוק ותכנון תחבורתי מוקפד, לא קמה. המציאות הכלכלית של שנות ה־40, מלחמת העולם השנייה ושינויים פוליטיים האטו את קצב הפיתוח. במקום כיכר סימטרית ופתוחה, התפתח מרחב עירוני צפוף ודינמי לאורך ציר התחבורה, המשלב אלמנטים מהתכנית המקורית עם פתרונות נקודתיים.

אנה קלפהולץ (1909-1977ֿ)

האדריכלית אנה קלפהולץ (Klepholtz, לימים קלפהולץ–שפק) היא דמות מעניינת בהיסטוריה של חיפה. אומנם היא לא תמיד מוזכרת, אבל תרומתה ניכרת גם כיום.
אנה נולדה בעיירה פשמישל (אז אוסטרו- הונגריה, כיום פולין). בהיותה בת 4, משפחתה עברה להתגורר בוינה. היא למדה ארכיטקטורה בוינה שם ספגה את עקרונות סגנון הבאוהאוס. עלתה לא״י ב-1935, עם סיום לימודיה. תחילה התגוררה ועבדה בתל אביב, אך ב-1938 השתקעה בחיפה והחלה לעבוד בעירית חיפה, במחלקה לתכנון העיר. כאן עבדה עד יום מותה ב-1977.

היא נחשבת כאחת האדריכליות הראשונות שפעלו בא״י לפני קום המדינה. בעבודתה המקצועית היא שילבה בין תפיסות הפונקציונליזם של הסגנון הבינלאומי לבין ניסיון ליצור סביבה עירונית “אירופאית” לרבות כיכרות, ארקדות וחזיתות אחידות כפי שאלה באים לידי בטוי בתכנית ״כיכר הצנובר״.

המצב כיום

מי שמטייל כיום במרכז הכרמל רואה סביבה עירונית תוססת: בתי קפה, מסעדות, מרכזי קניות ותנועת כלי רכב. עקבות התכנית של אנה קלפהולץ עדיין ניכרות היטב: הארקדות עם עמודי אבן, הרצף המסחרי המתמשך, הבניינים המודרניסטיים בעלי חזית אחידה, והמבנה המעגלי־חלקי של הרחובות. עם זאת, הכיכר כמרחב עירוני ירוק איננה קיימת. הבניינים ב״כיכר הצנובר״ לשעבר אינן כלולים ברשימת הבניינים לשימור ולמרות זאת הם שמרו די טוב על אופיים המקורי. 

קריאה להנצחה

אומנם כיום, ״כיכר הצנובר״ נבלעה ע״י ציר התנועה, אבל בנייניה הם עדות לחזון האדריכלי ולעשייה העירונית בחיפה בשנות ה-40. 

כיכר הצנובר מייצגת רגע נדיר בהיסטוריה של העיר, שבו אדריכלית חלוצה, אנה קלפהולץ, אישה יחידה כמעט בשדה גברי, עיצבה את לבו של הכרמל.

הנצחת זכרה ופועלה, ולו ע״י שילוט היסטורי, אינה רק מחווה ראויה לאדריכלות המודרניסטית של חיפה , אלא גם לתעוזה, למקצועיות ולרוח החלוצית של בוני העיר מן הימים ההם. 

תודות

תודתי נתונה בזאת ל-Tali Moave אשר הפוסט שפרסמה בעמוד הפייסבוק ״עלילות חיפה״ בנושא ״כיכר הצנובר״ עוררה את סקרנותי בקשר לנושא זה וכך נולדה כתבה זו.

קוראים יקרים,

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.