מנהרות בחינם? זה עלול לעלות לנו ביוקר | טור דעה

סוגיית האגרה במנהרות הכרמל עומדת במרכזו של דיון ציבורי ומשפטי סוער, על רקע עליית המחירים ביולי 2025 והליכים תלויים ועומדים בבג"ץ. הדיון, הנע בין דרישה לשקיפות לבין הצעות לביטול גורף של האגרה, מחייב בחינה של העובדות ההנדסיות והמסגרת החוזית המנהלת את עורק התחבורה המרכזי של חיפה.

קודם כל הסבר: מסגרת החוזית ומנגנון המחירים

פרויקט מנהרות הכרמל הוקם תחת מודל BOT (Build-Operate-Transfer), על בסיס הסכם שנחתם ב-1999 בין משרד האוצר לחברת "כרמלטון". המודל הטיל את עלויות ההקמה האדירות על היזם הפרטי, תמורת הזכות לגבות אגרת נסיעה למשך תקופת הזיכיון. בהתאם למנגנון ההצמדה למדד שנקבע בחוזה המקורי, טיפס מחיר הנסיעה למקטע בודד מ-5.70 ש"ח בשנת 2010 ל-11.74 ש"ח ביולי 2025. ביטול הנחת המנוי בינואר 2025 החריף את הנטל הכלכלי על משתמשים קבועים, שעבורם מדובר בהוצאה חודשית המגיעה למאות שקלים.

שאלת סמכות העירייה ושקיפות הפעולות

אחת הנקודות המרכזיות לדיון היא מרחב הסמכות של עיריית חיפה, שהובילה קו של התנגדות לעליית המחירים, מצאה עצמה מוגבלת מבחינה משפטית, שכן ההסכם הוא ממשלתי-ארצי. עם זאת, העירייה בחרה להשקיע משאבים ציבוריים בעתירות לבג"ץ ואף בצעדי מחאה בשטח. דרישתם של חברי מועצה לקיים דיון פתוח בנושא התקציב המופנה למאבק זה, נדחתה ביוני 2025, בנימוק שהנושא נמצא תחת הליך משפטי תלוי ועומד, שדיון בו צפוי להתקיים באוקטובר 2025. באוקטובר 2025, קבע ביהמ״ש, כצפוי, כי אין עילה משפטית להתערבות בחוזה הזיכיון המקורי (מודל BOT), שכן מדובר בהסכם חתום ומחייב שעל פיו פועל המפעיל הפרטי. השופטים ציינו כי סוגיית גובה האגרה ומנגנון ההצמדה, היא עניין למשא ומתן מסחרי-תקציבי בין המדינה לזכיין, ולא עניין להתערבות שיפוטית. בית המשפט המליץ למדינה ולעירייה לבחון מודל של "סבסוד גמיש" או הנחות לתושבים במימון משותף, אך לא כפה זאת עליהן. המשמעות המעשית של ההחלטה הייתה השארת תעריפי האגרה הנוכחיים על כנם, תוך דחיית דרישת העירייה לביטול גורף של העלאות המחירים.

ניתוח תחבורתי: השלכות ה"נסיעה חינם"

הפתרון המוצע לעיתים של הפיכת הנסיעה לחינמית (בין אם לכלל הציבור ובין אם לתושבי חיפה בלבד) מעלה סוגיות הנדסיות קריטיות של ניהול ביקושים:

1. קריסת מערך התנועה: כיום, האגרה משמשת ככלי לוויסות זרימת המכוניות. ביטול התשלום צפוי לשחרר "ביקוש כבוש" – נהגים שמשתמשים כיום בצירים חלופיים כמו ציר הרכס או העיר התחתית יעברו למנהרות. עודף הקיבולת עלול להוביל לרוויה במחלפי הקצה (מת"ם וצ'ק פוסט), דבר שיגרור פקקי ענק שישתקו את עורקי הכניסה והיציאה לעיר כולה.
2. השוואה לירושלים: בניגוד לכביש 16 בירושלים, שמומן מראש מתקציב המדינה כתוספת קיבולת למערכת קיימת, מנהרות הכרמל הן תשתית חלופית שנבנתה במטרה לרכז תנועה עוברת. הפיכתן לחינמיות ללא הרחבת תשתיות משלימות עלולה להפוך אותן לצוואר בקבוק במקום לפתרון.

השוואות מוטעות: החינם של ירושלים לא דומה לחינם של חיפה

ההשוואה לירושלים, שעולה שוב ושוב, מוטעית מהיסוד. כביש 16 בירושלים (כביש אריאל שרון) נבנה במימון המדינה (כ-3 מיליארד שקל) והנסיעה בו חינם כי למעשה כולנו, כל תושבי ישראל, כבר שילמנו עליו במיסים. תפקידו להיות כניסה נוספת לעיר, המוסיפה קיבולת למערכת. לעומת זאת, מנהרות הכרמל נבנו במודל BOT, שבו יזם פרטי מימן את הבנייה והציבור משלם לו בחזרה דרך אגרה. מנהרות הכרמל לא נועדו להוסיף חלופה, אלא להחליף ולרכז את התנועה לכניסות לעיר דרך צמתים עמוסים ממילא.

היבטים כלכליים ומשפטיים

עלות הלאמת המנהרות – כלומר, רכישת הזיכיון מהמפעיל הפרטי ופיצויו על אובדן הכנסות עתידיות, מוערכת במיליארדי שקלים. סכום זה יוטל על כלל משלמי המיסים בישראל. בנוסף, הצעה למתן פטור לאוכלוסייה ספציפית (תושבי חיפה) עומדת בפני משוכה משפטית גבוהה של עקרון השוויון, שכן מדובר במשאב לאומי הממומן או מסובסד מכספי מדינה.

לסיכום, בעוד המאבק על יוקר הנסיעה במנהרות משקף נטל אמיתי על הנהגים, הפתרונות דורשים ניתוח מקצועי ומפוכח. על העירייה והממשלה לבחון מודלים של סבסוד ממוקד או עדכון הסכמים, תוך שמירה על איזון בין הקלה כלכלית לבין מניעת קטסטרופה תחבורתית, בדרכי הגישה לעיר.

שאלות למחשבה:

האם זה הוגן שתושב שכונה מרוחקת שאין לו רכב פרטי יסבסד דרך המיסים שלו את נסיעת החינם של בעלי הרכבים במנהרות? האם 3 מיליארד ש״ח של הלאמת המנהרות, באמת עומדת מול צרכים דחופים אחרים של העירייה והמדינה לאחר אירועי המלחמה?

מה דעתכם?

מקורות:

תעריפי נסיעה מעודכנים, אתר מנהרות הכרמל.

פרוטוקול ישיבת מועצת עיריית חיפה, יוני 2025.

הסכם הזיכיון המקורי (BOT) – משרד האוצר וחברת כרמלטון.

מדד המחירים לצרכן ונתוני הלמ"ס (2010–2025).