אתמול (שישי 18.11.22) חגגה רותי אוליבה בבית אבא חושי בחיפה את יום הולדתה ה-90 כשהיא מוקפת בעשרות בני משפחה וחברים.
"אני מאושרת על שזכיתי ביכולת ליהנות יום יום מזריחות ומשקיעת השמש ומהנוף הנשקף מחלון ביתי אל הים, בחברתם הנעימה של שני החתולים הסיאמיים שבתי הביאה לי לאחר פטירתו של ג'קי", אמרה רותי בהתרגשות.
לצד הברכות מבני המשפחה, הנעימו רבקה מוזס, דודתה של הזמרת הבינלאומית מרסדס סוסה, והמוסיקאי אבירם, נכדה של רבקה, בביצועים נפלאים לשירים לטיניים אהובים.
צפו בקטע וידאו – רבקה מוזס ואבירם בשירים לטיניים במסיבת יום הולדת 90 לרותי אוליבה
בת למשפחה חרדית בארגנטינה
היא נולדה ב-19.11.1932 למשפחת מהגרים חרדית בבואנוס איירס בירת ארגנטינה.
אימה, שיינה אוסובסקי לבית כהן, נולדה בעיירה קטנה בליטא. במלחמת העולם השנייה, הסתתרה שיינה עם אימה בכפר ליטאי נידח במשך שלוש שנים, שם התקיימו מתפוחי אדמה וחלב עיזים. בחלוף כמה שנים ובלחצה של האם, הצטרפה שיינה לבדה להפלגה של מהגרים מליטא לדרום אמריקה. לימים, קיבלה שיינה הודעה שרבים מקרוביה ובהם אימה הובלו למחנות ההשמדה ונרצחו בשואה. הייסורים על שהותירה את אימה מאחור לא הירפו ממנה כל ימי חייה.
בסיועו של מוטקה, דודנה, עשתה שיינה את צעדיה הראשונים בארגנטינה. בסיועו הכירה בשידוך את הרב בן ציון אוסובסקי, אלמן, שוחט במקצועו, יליד העיירה בריסק בליטא שהיגר לדרום אמריקה לפני המלחמה עם הרווקים שבין ילדיו. ילדיו האחרים וקרובים נוספים, ניספו לימים בשואה. עוד בעיירת הולדתו נחשב בן ציון כ"כלי קודש" מכובד ובנוסף לבקיאותו הרבה בגמרא, ידע על בוריין שפות רבות, בהן רוסית, פולנית, עברית, יידיש וארמית.
בטקס נישואין צנוע במשרד הרבנות נישאו שיינה ובן ציון ועברו לגור ב"ויליה קריספו", שכונת המהגרים היהודית בבואנוס איירס, בה הייתה היידיש השפה השלטת. זמן קצר לאחר הנישואין גילתה שיינה לשמחתה שהיא בהריון. רחל, בתם הבכורה, נולדה לאחר היריון קשה ולידה מסובכת. שנה וחצי מאוחר יותר, נולדה אחותה, גישהל'ה (גריסלדה ולימים, רותי), שקרויה על שם דודתה של האם, שנספתה בשואה. כעבור שלוש שנים נולדה בת הזקונים, זיסהל'ה (שפרה).
ילדותה של גריסלדה-רותי בארגנטינה
גריסלדה נולדה כאשר היה אביה הרב כבן שישים. לא אחת נהגה להשתובב במעשי קונדס כגון קליעת צמות בזקנו הלבן או חבישת כיפתו על ראשה. לעיתים נדירות, הושיב אותה בחיקו וקרא לה מסיפורי המקרא.
עוד בהיותה בת שש, שאבה השראה ממורתה כריסטינה, וחלמה להיות כמותה, חלום שלימים התממש והיה נר לדרכה החינוכית. בהיותה בת תשע הצטרפה ל"קן" של התנועה הציונית בבואנוס איירס, שם ניתן לה שם עברי, רותי, אותו היא נושאת בגאווה עד היום.
בהיותה בת 12, עוררה את זעמו של אביה כאשר העזה להתווכח עימו לאחר ששמעה אותו אומר: "ברוך שלא עשני אישה". באותו יום החליטה כי תיאבק במהלך חייה על שיוויון מגדרי בכל תחומי החיים.
בבואנוס איירס למדה רותי בבית הספר "תלמוד תורה" ובבית ספר ממלכתי ארגנטינאי. לימודי התנ"ך וההיסטוריה בגלות, חיברו אותה בעבותות אל המולדת אליה תגיע שנים מאוחר יותר.
בנעוריה הפכה למדריכה בתנועת הנוער הציונית, למדה בסמינר למורים עבריים בבואנוס איירס ועבדה בהוראה בבית ספר יהודי בעיר.
ההיכרות עם ג'קי, העלייה לארץ ישראל
באחד ממפגשי תנועת הנוער הציונית בבואנוס איירס, הכירה רותי את ג'קי (יעקב), שכונה על ידי חבריו "הצרפתי". "הוא נאם בהתלהבות על שינויים הנדרשים לדעתו בהנהגת התנועה", מספרת רותי. בסוף המפגש, הציע ג'קי ללוותה לביתה.
ביום המחרת, התייצב ג'קי בביתה עם הספר אודותיו שוחחו יום קודם לכן, אך אביה של רותי סירב בתוקף לקבל יהודי חילוני כבן זוגה לבתו. לא עזרו גם סיפוריה על התלאות שעבר ג'קי כיהודי ניצול שואה. רק לאחר פטירתו של האב הפכו רותי וג'קי לבני זוג, נישאו בחתונה צנועה וזמן קצר לאחר מכן, במרץ 1963, עלו לישראל. "עליתי ארצה בחדוות קודש, כבת המצליחה לחזור סוף סוף לחיק משפחתה, אחרי היעדרות ארוכה ומאולצת", אומרת רותי.
בתחילה, נשלחו רותי וג'קי למעברה בקריית חיים. לאחר שהות בת למעלה משנה במעברה, הועברו לדירה בבניין בדרום חיפה שאוכלס עולים חדשים בעלי משפחות ברוכות צאצאים ובהמשך עברו לבניין אחר באותה שכונה. ארבעה עשורים מאוחר יותר, עקרו לדירה אחרת בבניין רב קומות עם מעלית.
כאן, על אדמת ישראל, נולדו שלושת ילדיהם. במהלך השנים, אימצו לחיקם נער מארגנטינה, אותו הכירה רותי עוד בהיותו בן 5, שהפך לחלק מהמשפחה.
עם עלייתה ארצה המשיכה רותי ללימודים אקדמאיים ועבדה בהוראה באוניברסיטה הפתוחה, באולפן לעברית ובכיתות להשכלת יסוד בחיפה. במשך שנים עסקה בפעילות התנדבותית לקליטת עלייה מדרום אמריקה ומאתיופיה כשהיא מחדירה בלבבותיהם את אהבת הארץ ומורשתה.
גם כיום בגיל 90 לא מוותרת רותי לעצמה. בעלה ג'קי נפטר, למרבה הצער, לפני כחמש שנים. באנרגיות ובאופטימיות היא מביטה קדימה וממשיכה ללמוד, ליצור ולכתוב. מזה כשנתיים היא אינה נוהגת, אך מקפידה להגיע להרצאות למורים גמלאים בבית אבא חושי ולהעשיר את ידיעותיה במגוון נושאים.
סבתא רותי מושכת בעט היצירה
משחר ילדותה אהבה רותי לקרוא ולכתוב. בבגרותה, השתתפה בחוגים לכתיבה יוצרת והסיפורים אותם כתבה בעברית ובספרדית, הלכו ונערמו. בד בבד, פורסמו רבים מסיפוריה בביטאון "הד הגמלאי" של הסתדרות המורים. בעשור האחרון, החליטה רותי להוציא את הסיפורים לאור. כך נולדו ארבעת ספריה, שנכתבו בעברית. החמישי, עתיד לצאת לאור בשבועות הקרובים, הפעם בספרדית.
ספרה "כך ראיתי עולם" עוסק בהוראת מושגים בגיאוגרפיה באמצעות סיפורים. הספר "שלושה דורות – שלוש יבשות" (2015 ) מתאר את מסעה של משפחתה לאורך שלושה דורות ודרך שלוש יבשות: אירופה, ארגנטינה וישראל.
שנה מאוחר יותר יצא לאור ספרה "סבתא רותי מספרת סיפורים לילדים" (2016), המאגד סיפורים משעשעים ומלאי הומור מחיי היומיום המבוססים על חוויותיה כילדה שובבה, כאימא וכסבתא מסורה.
בשנת 2017 יצא לאור ספר נוסף פרי עטה, "הקרייריסטית". הפעם היה זה רומן המגולל את סיפורה של גליה, צעירה נאה ושאפתנית, שבמהלך שלל התמודדויותיה עם אתגרי החיים נקלעת לרומן סוחף.
במהלך האירוע, קראה רותי את השיר "שביל חיי" פרי עטה, גרסתה לשירו בספרדית של המשורר אמאדו נרבו.
בערוב גבורת ימיי
אסקור גאה את שביל חיי
על שלא אכזבני, ככה, סתם
ולא השפילני כאדם
בחלומות שקר וכזב
ובמאבקים שהיו לשווא
על כי השביל שעברתיו
במו ידיי אני סללתיו
בדרדריו אמנם נדקרתי
אך כשזרעתי – גם קצרתי
ואם שושנים שתלו ידיי
נשמו הבושם נחיריי
נכון, האביב אינו ניצחי…
מתקרב הרעד החורפי
ללא טענות אמלא ימיי
ואמשיך ליצור עד תום חיי
ומי ייתן והאהבה
תקרין חומה על הזיקנה!
