את ההודעה הבאה קיבלנו מתושב העיר המתאר איך ביטחון בי"ח כרמל מגרש באמצע הלילה עובדות זרות ששומרות על מאושפזות מבוגרות בבית החולים.
סיפורם של השקופים בישראל.
—————————
הפנים של השקוף
אנקדוטה.
סבתא שלי, שליט"א, מאושפזת כבר כמעט שבועיים בבי"ח "כרמל" בחיפה. את הימים אמא שלי ודוד שלי מבלים לצדה, ומשעות אחה"צ, לאורך הלילה עד הבוקר שאחרי, יושבת שם המטפלת ההודית שלה, רנוקה שמה. רנוקה חדשה בכוחותינו, והרושם הוא של עובדת חרוצה ואחראית. את היום החופשי שלה רנוקה מבלה מחוץ למושב, בחיפה, בדירה שהיא ועוד כמה עובדות זרות מחזיקות למטרה הזו.
לפני כמה ימים אמא שלי קיבלה ממנה טלפון ב-11 וחצי בלילה. היא סיפרה שבעודה מנמנמת על ספה במסדרון, אחת האחיות באה וסילקה אותה, ודרשה ממנה לפנות את הספה. אמא שלי מצאה את השיחה הזו לא כ"כ במקומה, ושאלה אותה מה היא מצפה ממנה לעשות כשהיא לא בביה"ח ובשעה כזו של הלילה. בבוקר דוד שלי הגיע לביה"ח ולא מצא את רנוקה. בירור קצר בקרב הצוות העלה שקצין הביטחון סילק כמה עובדות זרות מביה"ח במהלך הלילה כי הן "הפריעו במחלקה". כועסת ונדהמת אמא שלי המתינה בביה"ח עד אחה"צ על מנת לברר עם רנוקה מה הסיפור. היא כבר גלגלה בראשה את הנזיפה הפולנית המאוכזבת הרגילה שלה (היא טובה בזה, אמא שלי). שומדבר לא הכין אותה לגרסא המלאה של הסיפור.לאחר שסולקה מהספה במסדרון, היא עברה לשבת בתוך החדר של סבתא, יחד עם עוד 2 עובדות זרות שמטפלות בנשים ששוכבות שם. לקראת השעה שתיים בלילה הוכנסה לחדר חולה חדשה, כנראה מקרה קשה, והעובדות נתבקשו ע"י הצוות לצאת. הן המתינו בחוץ, וככל הנראה אחת מהן חשבה שכבר אפשר להכנס והציצה פנימה. הרופא התורן, שכנראה כבר היה עצבני ולחוץ כשנכנס, יצא אליהן ואיים עליהן שיזמין משטרה. כאן המקום לעצור ולציין שרנוקה היא עובדת חוקית לכל דבר, וסביר להניח שגם העובדות האחרות הן כאלה (עובדים לא חוקיים לא נוטים להסתובב בלילות בבתי חולים), אבל אני רק יכול לדמיין מה האיום הזה יכול לעורר ולהפעיל אצל עובדים זרים. הן ענו לו שאין מה להזמין משטרה כי הן לא עשו כלום, התפתחו חילופי דברים קצרים, שבמהלכם הזעיק הרופא את קצין הביטחון של ביה"ח, שגירש את השלוש מהמקום.
בואו נתעכב רגע על הזמן והמקום: השעה שתיים בלילה, וקצין הביטחון מסלק שלוש נשים לרחוב. האחת עובדת בקריית ים, השניה בטירת כרמל והשלישית בכרם מהר"ל. שתיים בלילה, שלוש נשים, ברחוב בחיפה. למרבה המזל לרנוקה יש דירה בחיפה, אז השלוש לקחו מונית אל הדירה. מבי"ח "כרמל" לרח' החלוץ בהדר. 150 ש"ח. שתיים בלילה. שלוש נשים שלא מדברות עברית ומטפלות בקשישים בביה"ח, מבקשות לקחת מונית בתוך העיר ומשלמות על כך 150 ש"ח.
כשאמא שלי סיפרה לי את הסיפור הזה, שאלתי אותה למה היא לא עושה קצת רעש ומחאה בביה"ח. היא אמרה שהיא לא יכולה להרשות לעצמה כל עוד סבתא שוכבת שם.
החלק שהכי זיעזע אותי היה התשובה שלה לשאלה שלי "איך רנוקה?". "היא אמרה לי 'את יודעת? בגלל שאנחנו עובדות זרות אז אנחנו שקופות ואז אפשר להתנהג איתנו ככה'".
זה לא שהסיפור לא מספיק מקומם ועצוב בלי זה. אבל יש משהו הרבה יותר עצוב ונורא כשהבנאדם מספיק רגיש ומציאותי כדי להיות מודע לכמה שהוא קטן ושקוף, ואיך הסביבה תרשה לעצמה להתנהג אליו אם רק תרגיש שזה מתאים ומותר.
ולמה סיפור כזה מזעזע זוכה אצלי לכינוי "אנקדוטה"? כי רוב קוראי הפוסט הזה ישכחו את הסיפור הזה במהלך הימים הקרובים. ובגלל שהקוראים הם חברים שלי, סביר שהם שייכים לקבוצה שדווקא תחשוב עליו יותר מהממוצע. ככה זה.