״הבית הגדול״ ושידורי ״צרפת החופשית״ מחיפה

בהמשך לכתבה על מתחם המגורים האליפטי מרחוב בר גיורא, נסקור הפעם את המבנה המכונה ״הבית הגדול״ השוכן בתחילת רחוב רבי עקיבא.

כללי

זהו בניין המגורים הגדול ביותר שהוקם בחיפה באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת. היזם היה יהודי גרמני שזיהה את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בעולים מגרמניה, עולי העליה החמישית שעלו ארצה עם התגברות הנאציזם בארצם. הבניין הוקם על חלקה של כ-4 ד׳, ע״פ תכניותיו של האדריכל שמואל רוזוב. הבניין היה יוצא דופן במספר מובנים: בגודלו (עשרות דירות בבניין אחד), בגובהו (6 קומות), במספר הכניסות (7) וגם בטכנולוגיה המתקדמת (3 מעליות).

כאמור, קהל היעד הכיל יהודים בעלי אמצעים מגרמניה ששאפו לסטנדרד חיים מעל הממוצע וחפצו לשמר את חיי הקהילה והחינוך הגרמני גם בא״י. עוד נציין שצפונית- מזרחית ל״בית הגדול״, במרחק אוירי של כ-500 מ׳, נמצא מתחם לב הדר הכרמל, בתכנון האדריכל ת. מנקס, שנסקר אף הוא במדור זה לאחרונה.

דוד הכהן (1898-1984)

היזם נתקל בקשיים בגיוס קבלנים לבצוע הפרויקט. בשלב זה נכנס לתמונה דוד הכהן, שהיה מנהל ״המשרד הקבלני״ החיפאי שקדם ל״סולל בונה״. הוא הצליח לארגן קבוצת פועלים שהסכימו לבצע את העבודה תמורת הבטחת מגורים ומזון וגם דמי כיס. אי לכך לפני תחילת עבודות הבנייה, הוקמו במגרש סמוך 2 צריפים: חדר האוכל לפועלים ומחסן לחומרי הבנייה. כמו כן הוקמו בו אוהלים למגורי הפועלים. הקמת הפרויקט ארכה שנתיים מיום הגשת התכניות לאשור העיריה (1933) ועד לאכלוס הבניין (1935)!

בתמורה לעבודתו הנאמנה, דוד הכהן – חבר מועצת העיר וסגן ראש העיריה- קיבל אף הוא את הזכות להתגורר בבננין. לימים, דוד הכהן היה ח״כ בכנסת הראשונה ושגריר ישראל בבורמה.

הבית הגדול

הבניין תוכנן ע״י האדריכל החיפאי שמואל רוזוב בצורת האות ״ח״. הפתיחה הראשית היתה כלפי רחוב רבי עקיבא ובין זרועות ה-״ח״ תוכנן גן פרטי מדורג, משולב בטופוגרפיה ובמרכזו מבנה חד-קומתי ששימש לגן ילדים שהתנהל בגרמנית, כשפת הוריהם של הילדים. בזרועות ה-״ח״ הניצבים לקו הרחוב, הבנייה היתה מדורגת בהתאם לטופוגרפיה. הדירות שפנו לחזית הרחוב נהנו מהנוף המרהיב של המפרץ. 

רוב הדירות בבניין היו בנות 3 חדרים ומיעוטן בנות 4 חדרים. בקומת הקרקע תוכננו חנויות אך לאור התנגדות העיריה לאשורן הפכו אלה לחניות לכלי הרכב של הדיירים בעלי הרכבים. 

במבט מרח׳ רבי עקיבא, חזית הבניין סימטרית אע״פ שהרחוב הצר מקשה על התרשמות מיטבית ממנה. במרכז הגוש המרכזי ממוקם חדר מדרגות גלילי ובו חלון אנכי צר וארוך, אלמנט אופייני לסגנון הבינלאומי. הגליל מסתיים ב-3 פסים דיקורטיביים כדוגמת אלה שמסיימים את המגדל שהיה חלק מקולנוע ארמון, אף הוא בתכנון אדריכל רוזוב. המרפסות בעלות הסיומת המעוגלת והחלונות המלבניים המאורגנים בפסים אופקיים, אף הם מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי.

״שידורי צרפת החופשית״

לאחר נפילת צרפת לידי הנאצים (1940), דוד הכהן שיכן באחד מחדרי דירתו קבוצת פליטים צרפתים אשר הפעילו תחנת רדיו של ״שידורי צרפת החופשית״. התחנה הוקמה בעקבות שיתוף פעולה בין תנועת ההתנגדות הצרפתית לבין ״ההגנה״. שידורי התחנה עודדו את אוכלוסיית סוריה ולבנון למרוד בממשלת וישי- ממשלת הבובות של גרמניה הנאצית- ששלטה במדינות אלה. השידורים הופסקו ב-1941, עם כיבוש סוריה ולבנון ע״י הכוחות האנגליים.

אדריכל שמואל רוזוב

שמואל רוזוב (1900-1975), נולד בסנקט פטרסבורג, בירת רוסיה הצארית. ב-1917, שנת המהפכה הבולשביקית, הוא נסע ללמוד בלונדון והוסמך שם למהנדס אזרחי ואדריכל. ב-1924 עלה לא״י והחל לעבוד בחברת החשמל, מפעל חייו של פנחס רוטנברג. ב-1930 פתח משרד תכנון עצמאי ובהמשך הצטרף אליו בנו, ארי רוזוב. בשנות ה-60 היה חבר בצוות התכנון של תכנית המתאר של חיפה.

עם יצירותיו הבולטות, מלבד ״הבית הגדול״, נימנים:

• תחנת הכוח בנהריים
• בית פנחס רוטנברג, ״הזקן מנהריים״ (לא רחוק מבית המלון דן כרמל)
• בית סולל בונה״
• מלון ״דן כרמל״
• קולנוע ״ארמון״ ברחוב הנביאים (במקומו הוקם מגדל ארמון דהיום)
• בית אגד בתחנת אגד המרכזית לשעבר בבת גלים (יחד עם אריה שרון, בנימין אידלסון, אריה פרייברגר).

מועצת עירית חיפה קראה רחוב על שמו של אדריכל שמואל רוזוב באזור הצ׳ק פוסט.

סוף דבר

בשנות ה-70 חלו שנויים בהרכב האוכלויה באזור. האוכלוסיה המקורית וצאצאיהם – ״הייקים״- עזבה את האזור ובמקומה נכנסה אוכלוסיה חרדית ששינתה את אופי השכונה. יתרה מזאת, ״הבית הגדול״ איבד את יחודיותו עם צמיחת הבניינים הגדולים והמפוארים יותר בסביבה. מחד, המרפסות המקוריות נאטמו והפכו לחדרים נוספים עבור משפחות מרובות הילדים ומאידך נבנו מרפסות סוכה רבות בהתאם לצרכי הדיירים החרדים. הגן הפרטי שבלב המתחם, הפך לחצר אחורית ואפילו למטרד במובן מסויים. מבנה גן הילדים לשעבר הפך למבנה מגורים. (חוקי?)

החניות הוסבו אומנם לחנויות בשנות ה-50, ע״פ התכנית המקורית ופעלו מספר שנים, אך כיום כל החנויות סגורות. האם ״הבית הגדול״ היה ראוי להכלל ברשימה העירונית של ״מבנים לשימור״? בוודאי שכן!

האם אפשר להחזיר את הגלגל לאחור? לא!

קוראים יקרים

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.

אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.