רחוב רוזייה – הרחוב המרכזי של רובע היהודים בפריז

בהיותי בימים אלה בפריז, החלטתי לבקר, לכבוד חג השבועות, ברחוב שהיה מזוהה יותר מכול עם הקהילה היהודית, הלא הוא רחוב ״שיח הורדים״, Rue des Rosiers שברובע המארה.

קיצור תולדות המארה

המארהֶ (Marais)- ״הביצה״ כמשמעות השם בצרפתית- היה ידוע כרובע היהודי ומעוז הבורגנות הצרפתית. הרובע נמצא בגדה הימנית של נהר הסיינה. הביצות יובשו כבר במאה ה-12 ע״י ״אבירי המקדש״. במאות ה-17 וה-18 התגוררו ברובע בני אצולה. השנויים האורבניים הגדולים שהוביל הברון אוסמן בתווי הרחובות של פריז במאה ה-19 השפיעו אך מעט על רובע המארה. אי לכך, ניתן לראות גם כיום באזור המארה רחובות צרים וסמטאות כפי שהיו בפריז של טרום המהפכה (1789). לקראת סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הפך האזור שסביב רחוב Rosiers -״שיח הורדים״- לאזור למגוריהם של יהודים רבים שהגרו לפריז ממזרח אירופה. בדומה למצב בניו יורק, המהגרים היהודים פיתחו כאן תעשיית ביגוד מקומית מצליחה שהפכה לסימן ההיכר של הרובע.
בגלל הריכוז הגדול של יהודים, הפך המארה ליעד מרכזי עבור הכובשים הנאצים בעת שלטונם בעיר. על תקופה אפלה זו מעידים לוחות זכרון רבים שמותקנים על קירותיהם של בתי הרובע.

מארה של היהודים

ע״פ עדויות היסטוריות שונות, היהודים הראשונים שהתיישבו במארה היו אלה שהובאו לצרפת ע״י הצלבנים שחזרו לצרפת ממסעות הצלב בארץ הקודש. לפני פרוץ המהפכה הצרפתית, חיו בפריז כ-2500 יהודים, מרביתם במארה וע״ פ עדויות , ברחוב רוזייה היו אטליזים כשרים רבים.
כאמור, בסוף המאה ה-19 ותחילתה של המאה ה-20, במארה השתכנו יהודים רבים שהגיעו בגלי ההגירה ממזרח אירופה.
כיום, רחוב רוזייה הוא מרכזו של מיני-רובע שבו חיים זה לצד זה יהודים אשכנזים שהגיעו מצפון ומזרח אירופה ( פולין והונגריה) ויהודים ספרדים, צאצאיהם של היהודים שהגרו לכאן מצפון אפריקה.
ב-16 יולי, 1942, יהודי ה״פלאצל״ (כינוי המארה באידיש) היו קורבנות של אקציה גדולה שנערכה ע״ י הנאצים. 40 שנה לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 1982, קבוצת טרוריסטים פלסטיניים מארגונו של אבו נידאל פרצה למסעדה המפורסמת של ז׳ו גולדנברג ובמתקפה זו נרצחו 6 אנשים ועוד 22 נפצעו.

סוף דבר

בשנת 1969, שר התרבות דאז של צרפת, הסופר אנדרה מאלרו הכריז על המארה כאזור השימור הראשון של פאריז. ובפריז השימור לא רק מוכרז אלא הוא גם נאכף ונראה לעין. בניין המסעדה המפורסמת של ז׳ו גולדנברג, עמד שנים רבות ריק ולא מושכר, כיוון שלא נמצא הגורם שהיה מוכן לפתוח בו עסק וגם לשמר את החזית בצורתה המקורית כדרישת השלטונות. רק בשנים האחרונות, בחלל המסעדה נפתחה חנות בגוד, תוך עמידה על דרישות השימור המחמירות של הרשויות.

אשתי ואני טיילנו ברחוב רוזייה, הציר המרכזי של האזור היהודי בערב החג. מאות אנשים גדשו את הרחוב וגם את הרחובות הסמוכים. עשרות אנשים עמדו בתור לקניית פלאפל או לקניית מאכלים יהודיים אשכנזיים כמו כיסונים, לביבות תפוחי אדמה, ״גאפילטה פיש״ וכמובן עוגות גבינה לכבוד החג. כישראלים, הצפיפות הגדולה והעדרם של שוטרים כל שהם במקום, הדליקו אצלנו נורות אזהרה. לשמחתנו שום דבר לא קרה.

קוראים יקרים
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
איחולי חג שבועות שמח לכל קוראי חי פה ובמיוחד לקוראי מדור זה!