כשהפילוג והקיטוב בחברה הישראלית גוברים – המימונה היא תזכורת לחשיבות האחדות שלנו • אבי נחמני

החיים במדינה שלנו מתנהלים בקצב מהיר, כאשר סדר היום הציבורי משתנה במהירות מנסיבות ביטחוניות, פוליטיות וחברתיות. החדשות מתעדכנות במהירות, נושא מסוים שתפס את הכותרות בבוקר מוחלף באירוע אחר תוך שעות ספורות. אירוע רודף אירוע, פרשיה רודפת פרשיה ודומה שהתחלנו כבר להתעייף מלעקוב אחר החדשות.

אנחנו פותחים את הבוקר עם פרשה אחת, נכנסים לצהרים עם אירוע אחר ומגיעים בערב לשעת פריים טיים כשכבר שכחנו מה היה הבוקר. הלחץ, החרדה והסטרס עובדים שעות נוספות, הפילוג והקרע בעם מעמיקים יותר, השנאה והקיטוב גוברים ודומה שאין מבוגר אחראי שיוריד את גובה הלהבות.

אין רגע דל לעם היושב בציון

על הרעל וההסתה במדיות השונות והתרומה הנכבדת לפילוג בעם (מימין ומשמאל יש לציין) אין מה להכביר במילים. לפעמים פשוט מתחשק לעלות על מטוס לאתנחתא קצרה מעבר לים.

ואז מגיעה המימונה, חג של אחדות וקרבה בין אנשים. חג שמבטא ערכים אוניברסליים של אהבה, אחווה וקבלה. המימונה מזכירה לנו שבחברה מפולגת כמו שלנו, דווקא חג כזה שפונה לכולם, מחזק את תחושת השייכות והאחדות הלאומית.

במוצאי השבת הקרובה מיד בצאת חג הפסח, נחגוג את חג המימונה שמקורו בקרב יהודי מרוקו.
מעבר לטעמים ולמנהגים הייחודיים, המימונה הפכה לסמל של פתיחות, שיתוף וחיבור – חג שתורם באופן מובהק לאיחוד בעם. המנהג המרכזי של פתיחת הדלת לכל אדם – שכן, מכר או עובר אורח – ממחיש את ערך ההכנסת האורחים העמוק הטמון במימונה. הרעיון הפשוט הוא שכל אחד מוזמן, בלי הזמנה רשמית ובלי הבדל של מוצא או רקע, יוצר אווירה של קרבה בין אנשים ומבטא את השאיפה לחברה מלוכדת ומכבדת.

השולחן הערוך בכל טוב עם מופלטות, מתוקים, פירות ומאכלים מסורתיים הוא לא רק תצוגה של טעם ותרבות, אלא גם אמצעי לקירוב לבבות. סביב השולחן נוצרים מפגשים בין-עדתיים, בין-דוריים ובין-אישיים, והם הופכים את המימונה לחגיגה של סולידריות וחברות.

בשנה שעברה יצאה הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו בקריאה לרשויות לבטל את החגיגות המימונה ההמוניות בפארקים, נוכח המשך המלחמה ולאות סולידריות עם החטופים ומשפחות הנופלים. ואכן החגיגות היו יותר אינטימיות בחיק המשפחה וחברים. השנה עם החזרה של המדינה לפעילות מלאה בתרבות, ספורט, אמנות ובכל ענף רלוונטי, גם את המימונה יש לחגוג ובגדול, ובפרט על רקע הפילוג, הקיטוב והשיסוי בחברה שלנו, בינינו לבין עצמנו. רק תדמיינו מפגש בין מנהיגים, אישי ציבור משני קצוות הקשת על כוס תה ומופלטה עם דבש. תדמיינו מפגש בין פעילי מחאות משני צידי המתרס עם מוזיקה טובה ומתוקים ואפשר עוד להמשיך להפליג עם הדמיון.

יהודים וערבים

גם לאזרחי ישראל הערבים יש חלק במימונה. בערים מעורבות יהודים מזמינים גם את שכניהם הערבים להשתתף במצוות החג, כפי שהיו נוהגים לעשות במימונה במרוקו והרווח הוא של כולם.
המימונה משלבת מסורת מרוקאית עתיקה עם רוח ישראלית עכשווית. היא הפכה לגשר בין תרבויות, לחג של אחווה ושמחה, וממשיכה להעניק צבע וטעם ייחודיים לחיים בארץ.

זהו חג עם ערכים עמוקים של סולידריות, קהילתיות ואמונה. מזכיר לנו את היופי שבמסורת, את חשיבות ההכנסת האורחים, ואת הרצון להתחיל תקופה חדשה – נקייה, פתוחה ומבורכת.

חג שהוא הזדמנות

החברה הישראלית במשבר עמוק של פילוג בעם. הימין שונא את השמאל והשמאל מתעב את הימין.

השביעי באוקטובר והמלחמה הנמשכת, רק הגבירו יותר את הדלק לסיר הלחץ שאנו חיים בו. חג המימונה הוא הזדמנות עבורנו לזכור מי אנחנו ולמה חשוב שנדע להטעין את עצמנו בחג הזה, לפחות עד האירוע הבא.
תרבחו ותסעדו