י"א ניסן תשפ"ה
פַּס הַקּוֹל שֶׁל יַלְדוּתִי
שָׁתַק יוֹם יוֹם בִּשְׁתַּיִם בַּצָּהֳרַיִם.
אִמִּי צְמוּדָה לָרַדְיוֹ, חֲמוּשָׁה בְּדַף נְיָר וְעִפָּרוֹן
צְבָאוֹת שֶׁל זִכְרוֹנוֹת מְבֻצָּרִים מִן הֶעָבָר צָרִים עָלֶיהָ
וּבַשְּׁכוּנָה דְּמָמָה.
עַכְשָׁו זְמַן הַמָּדוֹר
עַכְשָׁו חִפּוּשׂ קְרוֹבִים
וְגַם הַיְּלָדִים הַשּׁוֹבָבִים הִקְפִּידוּ. לֹא שָׁבְרוּ שְׁתִיקָה.
וְצֵל אֵימָה כִּסָּה אֶת פְּנֵי הָרְחוֹב.
יוֹם יוֹם, בִּשְׁתַּיִם בַּצָּהֳרַיִם, יָשְׁבוּ הָאִמָּהוֹת הַמְּחַפְּשׂוֹת
וְהֶאֱזִינוּ. שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת, שֵׁמוֹת.
יוֹם יוֹם דִּמְמַת הַצִּפִּיָּה הַזּוֹ, כְּמוֹ סִפּוּר בְּהֶמְשֵׁכִים
נֶבֶט צַעַר מִתְפַּתֵּחַ בְּעֻבָּר תִּקְוָה רָדוּם
מִי מַכִּיר? מִי יוֹדֵעַ?
גְּבֶרֶת הַלְפֵּרִין מִבֵּית אֶדֶילִיסְט יְלִידַת פִינְצ'וֹבֶ
שֶׁגָּרָה עַד פְּרֹץ הַמִּלְחָמָה בְּלוֹדְג',
מְחַפֶּשֶׂת אֶת קְרוֹבֶיהָ
סוֹנְיָה, רָאגִינָה, סָאלָה וּפָאלָה מִבֵּית גּוֹטְלִיבּ,
מִרְדָּף רָדוּף אַחַר צְלָלִים נֶאֶלָמִים מִמְּחוֹזוֹת אֵימָה.
וְהַדַּף בִּידֵי אִמִּי נוֹתַר לָבָן וְשׁוֹתֵק.
קַיְנֶער אִיז נִישְׁט גֶּעבְּלִיבֶּן לְעָבֵן, מִלְמְלָה
וַאֲנִי כְּבָר הֵבַנְתִּי: אַף אֶחָד לֹא נִשְׁאַר בַּחַיִּים.
אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם,
אָמַר יוֹסֵף הַנִּבְגָּד.
אֶת אַחְיוֹתַי אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת הַגִּידוּ לִי אֵיפֹה הֵן,
אָמְרָה אִמִּי הַתְּשׁוּשָׁה, הַנְּחוּשָׁה.
וְרַק שְּׁתִיקָה הַמְּהֻדֶּקֶת כְּאֶגְרוֹף
עָזְרָה לַכְּאֵב לְהִשָּׁמַע.
- בשנת 1944 הקימה הסוכנות היהודית את המדור לחיפוש קרובים כדי לסייע לניצולי השואה לאתר קרובי משפחה או מכרים. אמא שלי נולדה בבוצ'אץ'. יום יום היא האזינה והאזינה. ואף אחות לא נמצאה.
עליזה, החזרת אותי לימי ילדותי. גם הורי הקשיבו, המתינו כך בתקוה שיום אחד ישמעו שם הודעה משמחת. לשווא. בסוף השלימו עם הגורל.
כתוב מאד יפה ומרגש. אשמח לדעת את שם הכותב…
אני זוכרת את סבתא שלי ככה יושבת ליד הרדיו, בתקווה נואשת שמישהו מהמשפחה הניפה שלה שרד.
סבתי שנולדה בוארשה והגיעה ארצה כבר בשנת 1925.
אני מתכוננת לשלב , ברשותכם, את הטקסט היפה הזה בטקס יום השואה במושב שלי, בתומר בקעת הירדן ובביה"ס התיכון בו אני מלמדת. הוא מאד מתאים לנושא השנה של יד ושם: " כאב השחרור והחזרה לחיים"….
לזכור ולעולם לא לשכוח!
גם אצלנו זה היה כך. אני זוכרת שאבא שלח גלויה לרדיו וחיכה. וקיווה.
רק לאחר מותו ובעזרת הפייסבוק הצלחתי לאתר מעט מצאצאי הדור הבא.
אוי הזכרונות…גם לי זכורים השידורים הללו
דבוקים למקלט-הרדיו שקט. מושלם
בבית ובחצר. רק זמזום הזבובים נשמע.
אכן כן, לצערינו לא שרד איש
ממשפחות אבי ואימי.
משפחה עניפה הקימו בארץ הקודש.
אם לדייק זה היה ברבע לשתיים כי השידןרים הופסקו בשתיים. אמי מצאה משפחה שלמה שברחה מרומניה לבאקו
למדור לחיפוש קרובים גם אני מהילדות שישבו בשקט כשאמא ישבה קשובה ןמתוחה אולי יצוץ שם מוכר הרבה דברים שכחתי מאז אבל זה חקוק בזכרוני