
בימי פסח 1948׳, במהלך מלחמת העצמאות, התחוללו בחיפה קרבות לשחרור העיר – מבצע ידוע בשם ״ביעור חמץ״.
לזכר אותם ימים, נשוב לספר על כמה אתרים שעליהם סיפרנו כאן בעבר, אך הפעם נתמקד בסיפורי הארועים הקשורים לאותו המבצע – ״ביעור חמץ״.
גשר רושמיה, גשר הגיבורים

גשר רושמיה הוקם בשנים 1927-28, בזמן כהונתו של חסן שוכרי כראש העיר חיפה. הגשר נועד לחבר את שכונת הדר הכרמל הצעירה מזרחה, אל יגור ועמק יזרעאל דרך צומת ה"צ׳ק פוסט״. הקרב על הגשר (21/4/4) היה למעשה קרב על השליטה במבואות המזרחיים של העיר ועל הגישה לשכונת הדר הכרמל.
מחלקה של 31 לוחמים מחטיבת כרמלי יצאה מ״בית התעשייה״ והסתערה על ״בית הנג׳אדה״ (בית אחוד השכונות הערביות) ששלטה על הגישה המזרחית אל הגשר.
אחרי קרב קשה, הבניין נכבש והחיילים התבצרו בקומה השלישית של המבנה ומשם המשיכו בלחימה עזה. חיילי חטיבת כרמלי הצליחו לחבור אל חבריהם ולחלצם רק כעבור יממה שלמה. בקרב נפלו 7 חיילים ונפצעו 21. בעקבות קרב זה, החלה מנוסת התושבים הערבים משכונת חליסה.
לזכר הקרבות שהתחוללו כאן וגבורת חיילי חטיבת כרמלי, הגשר קרוי מאז ״גשר הגיבורים״.
קישור לכתבה אודות "בית התעשייה":
הקרב על בית הכנסת ״הדרת קודש״

בית הכנסת ״הדרת קודש״ נבנה בעשור הראשון של המאה ה-20, על חורבות בית כנסת קדום מ-1780, אשר עפ"י המסורת התפלל בו רבי נחמן מברסלב בעת ביקורו בארץ ישראל ב-1798.
במלחמת העצמאות, בית הכנסת ומדרגות הנביאים הסמוכות היו יעד להתקפות הלוחמים הערביים אשר הצליחו אף לחדור לבית הכנסת ולחלל תשמישי קדושה שהיו בו.
כוחות ההגנה מחטיבת כרמלי הצליחו להדוף את החיילים הערבים ובהמשך השתמשו בבית הכנסת כבסיס ליציאה להתקפה על העמדות הערביות.
הקרב על בית ח׳ורי (לימים נבנה עליו מגדל הנביאים)

הבית המפואר וגדול הממדים של משפחת ח׳ורי – משפחה נוצרית-מארונית שמקורה בלבנון, שלט על קו התפר בין שכונת הדר הכרמל לבין השכונה הערבית של ואדי סאליב. בתקופת מלחמת העצמאות, פעלו בבית זה משרדי הנהלת הרכבת.
על הלוחמים מגדוד 22 של חטיבת כרמלי הוטלה המשימה לכבוש את בית ח׳ורי אשר בו התבצרו מספר רב של לוחמים ערביים. במהלך הקרב, בית ח׳ורי התגלה כיעד קשה מאוד לכיבוש. אע״פ שבמהלך הקרבות, רבים מהחיילים הערביים נמלטו מן הבית, בכל זאת התבצרו בו מספר צלפים שהמשיכו להלחם ולצלוף בחיילי ההגנה התוקפים.
לבסוף הבניין עלה באש כתוצאה מבקבוקי התבערה שנזרקו אליו והצלפים הערביים נהרגו אף הם.
לאחר מלחמת השחרור, הבית נהרס והמקום עמד שנים בשיממונו, עד אשר נבנה במקומו מגדל הנביאים דהיום, ביוזמתו של הקבלן זכריה דרוקר ובתכנון אדר׳ משה צור. המגדל נחנך ב-1985.
גן הזכרון, האנדרטה לחללי מלחמת העצמאות

גן הזיכרון, שנימצא מול הבניין ההיסטורי של עיריית חיפה, משקיף אל הנמל והעיר התחתית. בכניסה אליו נמצאת אנדרטה שנועדה להנציח את זיכרון בני חיפה שנפלו במלחמת העצמאות בכל רחבי הארץ ואת הנופלים בקרבות לשחרור העיר בפרט.
האנדרטה עוצבה ע״י האומן גרשון קניספל (1932-2018) שפעל בישראל ובברזיל לאורך כ-60 שנה ושימש כיועץ האומנות של עירית חיפה. רבות מיצירותיו מוצבות במרחבים הציבורים של חיפה.
האנדרטה כוללת 3 אלמנטים: תבליט של הר הכרמל ונמל חיפה, חייל חלל השוכב על גבו ולידו היונה המסמלת את שאיפתו לשלום של עם ישראל.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
בפרוס חג הפסח נתפלל ליציאתם לחירות של כל החטופים המוחזקים ע״י החמאס בעזה ונאחל לכל קוראי חי פה באשר הם חג אביב שמח!
בזמן כיבוש חיפה הערבים ברובם ברחו למרות בקשתו של אבא חושי מהערבים להשאר. את זה סיפר לי נכדו רן. אבל למה הבריחה הייתה כזו גדולה כי הערבים ידעו שאם זה היה ההפך הם היו מחסלים וטובחים בנו, רוצים דוגמה לכו לעוטף עזה. ערביי ישראל של היום הם אינם שונים רק מה? הם למדו לסתום את הפה. ואפילו לחייך. אבל אם תסתכלו להם בתוך העייניים כמה קל לקרוא את המחשבות.
תודה מעניין מאד
שאלה למחשבה האם למדנו מהמחיר בחייהם ששילמו פה בני עמינו בקרב על העיר והארץ?
הארץ לטעמי אט אט שוב נכבשת הפעם בדרך חוקית ע"י קניית נכסים ונהירה חד סיטרית שהמחוקק והממשלות לדורותיהן מתעלמים מהבעייתיות שלה ועוד לא דיברנו על התבוללות ואיבוד הזהות הדתית והלאומית וכרגיל כמו בגבולות תוך ההתמכרות לשקט גם בפנים הארץ כפי שמתואר הרבה פעמים במילים מכובסות כמו דו קיום או שותפות מפקירים את הדורות הבאים לגורלם לחיות בעיר/מדינה מעורבת במקום לייצר פתרונות ולחוקק חוקים והסכמים לפעמים כואבים להיפרדות העמים בשטחים נפרדים כדי לשמור על הזהות עוד לפני שמדברים על הביטחון האישי.
אז אבותינו הגיבורים והאמיצים נלחמו להחזיר לנו את הארץ ואנחנו אט אט משיבים אותה בשם הדמוקרטיה=דמוגרפיה.
וואו ,כמה מילים כדי להגיד בקיצור שאתה כהניסט פשיסט שלא רוצה לראות ערבים מול העיניים ובטח לא לגור לידם.
כהניסט אבל צודק!
אלי או עלי ואיך אתה קורא לחלק מאחים שלך בסכנין טמרה שפרעם או האחים שלך בדליה בית ג'אן וכו'? האם באמת יקבלו אותנו כבעלי הבתים(לא כשוכרים) בישובים/ערים שלהם?
האם רק לצד שלכם ליגיטימי לשמור על הומוגניות המקום ואצלנו זה נחשב פשיזם?
חוץ מזה הביקורת של דוב היתה כלפי המדיניות והמחוקק לדבריו אז קצת הבנת הנקרא (למרות שזו כנראה לא שפת האם שלך)
איזה יופי של ציורים. אני מתמוגג מכל טור חדש.