הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה.
בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
חרצית עטורה
חרצית עטורה היא עשב חד-שנתי בעל גבעול מרכזי זקוף שגובהו 70-35 ס"מ. צבע פרחיו הלשוניים והצינוריים צהוב-עז. בחודשי האביב הם יוצרים כתמי פריחה צהובים מרהיבי עין בצידי דרכים ובשדות נטושים. הזרעונים של פרחי המרכז הצינוריים חסרי ציצית ואילו הזרעים של פרחי ההיקף הלשוניים מצויידים בכנפיים. החרצית העטורה שכיחה במעזבות ובמקומות אשפה מהגולן והגליל בצפון ועד מרכז הנגב.
תעודת זהות
| משפחה: | מורכבים. |
| שורש: | שיפודי. |
| גובה: | 70-35 ס"מ. |
| עלים: | העלים קירחים, גזורים פעמיים לאונות דקות ומחודדות, מדיפים ריח חריף הדוחה חרקים. |
| גבעול: | זקוף, גבוה וחלול. ראש כל ענף נושא תפרחת גדולה בצבע צהוב, בקוטר 4 ס"מ. |
| פריחה: | באביב בעיקר בחודשים מרץ ואפריל. |
| מבנה הפרח: | מבנה התפרחת דומה אך גדול מתפרחת הסביון : טבעת של פרחים לשוניים ארוכים עוטפת את פרחי המרכז הצינוריים. |
| פרי: | זרעוני הפרחים הצינוריים שבמרכז חסרי ציצית, ואילו זרעי המעטפת הלשוניים מצוידים בכנפיים. |
| ריח: | העלים והפרחים בעלי ריח ארומטי. |
| צוף: | הצמח מייצר צוף ומואבק ע"י חרקים. |
| שימושים: | העלים והפרחים משמשים לתיבול סלטים, תבשילים ומרקים. הפרחים לחליטה. |
| תפוצה בארץ: | המין גדל בכל חלקי הארץ הים תיכוניים, חודר גם למדבר יהודה ולמרכז הנגב. |
מקום לפגוש את הפרח השבוע
החנה את הרכב בצידו המערבי של הכביש במגרש ריק בסוף רח' יונה אנגל שבשכונת רמת גולדה, במקום שבו הכביש מבצע עיקול מול עמוד תאורה שממוקם בצידו המזרחי של הכביש.
בשוליים הימניים (המזרחיים) של בכביש ליד עמוד התאורה תוכל לראות מקבצים שובי עין של חרצית עטורה.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על החרצית העטורה.
האגדה על החרצית העטורה
פעם, בעמק ירוק ורחב ידיים, חיה לה משפחה של פרחים יפים, צבעוניים ומאושרים. היו שם כלניות אדומות, רקפות ורודות, נרקיסים לבנים עם כתר צהוב, וביניהם – פרח קטן וצנוע בשם חרצית.
החרצית הייתה שונה מעט משאר הפרחים. בעוד שהשושנים זקפו את גבעוליהן בגאווה, והכלניות נצצו בשלל צבעים, לחרצית היו פרחים לשוניים וצינוריים צהובים בתפרחת, והיא הייתה קטנה וצנועה. הפרחים האחרים נהגו להביט בה ולחייך בחמלה
"מדוע את לא זוהרת כמותנו?" שאל הנרקיס.
"מדוע אינך מתהדרת בניחוח משכר?" תהתה השושנה.
אך החרצית רק חייכה בביישנות ולא ענתה.
ואז, ביום סגרירי במיוחד, נשבה רוח עזה. הפרחים הגבוהים היטלטלו וחששו שמא יישברו. אך החרצית הקטנה נותרה יציבה. היא הייתה יציבה, וגבעוליה הגמישים אפשרו לה להתכופף ולהתרומם מחדש. כשחלפה הסערה, הביטו הפרחים סביבם. כמה מהם נשברו, אחרים איבדו עלים. אך החרצית? היא עמדה איתנה. כאשר השמש יצאה מבין העננים, טיפות הגשם נצצו ועטרו את היקף התפרחת שלה ככתר עדין של יהלומים.
"את עטורה בכתר נוצץ! את חזקה וגם זוהרת בדרכך שלך!" קראו כל הפרחים. מאז ועד היום, כל חרציות הסתיו נושאות את זכרה של החרצית ההיא – גמישות וחזקות, ואחר כל גשם, כאשר טיפות נוצצות על תפרחתה, הן נראות ממש עטורות בכתר מלכות.
תודה על המידע המרתק אודות החרצית