בעיר התחתית בחיפה, ברחוב פל-ים 10, בתוך מתחם סגור ומוקף חומה, שוכן המוסד השיקומי לאסירים משוחררים ״בית החסד״ ובמרכזו הכנסיה ״א-סיידה״ (גבירתנו״) ששייכת לכנסייה המלכיתית היוונית- קתולית.
קיצור תולדות כנסיית א-סיידה
מבנה הכנסיה ״א-סיידה״ ( שפרוש שמה הוא ״גבירתנו״ או Notre- Dame) הוקם ב-1862 על שרידיה של כנסיה עתיקה יותר שהיתה קיימת במקום זה. בנייתה של הכנסייה במאה ה-19 בוצעה בעקבות גידול האוכלוסיה הנוצרית שחיה באזור ״חיפה העתיקה״ המזוהה עם אזור קרית הממשלה דהיום.
יש אומרים שהמבנה ניבנה בלילות כדי למנוע הריסתו ע״י השלטון העותמני אשר לא נתן אשור פורמלי לבניה. כידוע החוק העותמני קבע שאין להרוס מבנה שגגו הושלם בלילה, לכן הבנייה התבצעה בלילה. מקובלת הדעה שהבונים השתמשו באבנים שנלקחו ממצודת בורג׳ א- סלאם שניבנתה ע״י דאהר אל-עומר, שליט חיפה, מצודה שניצבה במקום שהיום מצוי בו ״גן הזיכרון״.
אגב, נזכיר שהחוק של אי הריסת מבנה שגגו הושלם עמד בבסיס מבצע ההתיישבות היהודית ״חומה ומגדל״.
הכנסיה המקורית במקום זה היתה הכנסייה הראשונה של העדה היוונית- קתולית והשתייכה,כאמור, לזרם המלכיתי. היא שכנה בקרבת כיכר ״חמרה״, הכיכר המרכזית של חיפה, אזור שהיה מאוכלס ברובו ע״י אוכלוסיה ערבית נוצרית. באזור ניבנו כנסיות נספות כגון כנסיית ״מר אליאס״ (בואדי ניסנאס) וכנסיית ״לואי הקדוש״ של העדה המארונית (בעיר התחתית).
בעקבות מלחמת העצמאות, האוכלוסיה הערבית נטשה את האזור ועברה להתגורר ברובה בואדי ניסנאס. תהליך זה הביא גם לנטישת כנסיית א-סיידה ומצבה הפיזי התדרדר.
הכנסייה המלכיתית: שילוב בין מזרח ומערב
הכנסייה המלכיתית, הידועה גם בשם הכנסייה היוונית-קתולית, היא כנסייה ייחודית המשלבת אלמנטים הן מהמסורת הנוצרית המזרחית והן מן המסורת המערבית. היא מהווה גשר בין הכנסייה הקתולית והכנסייה האורתודוכסית, והיא אחת הכנסיות הקתוליות המזרחיות הגדולות והחשובות בעולם.
השם "מלכיתי" נגזר מהמילה הארמית "מלכא" שפירושה ״מלך״, והתייחס בעבר לנאמנות הכנסייה לקיסר (המלך) הביזנטי.
שיקום כנסיית א-סיידה
ניסיון ראשון לשיקום הכנסייה העזובה נעשה בסוף שנות ה-60 של המאה הקודמת, אך הוא נקטע בעיבו, בעקבות עזיבת הבישוף ראיא, שיזם את השיקום, את תפקידו.
ב-1981 התחדשו מאמצי השיקום. הפעם השיקום התבצע בהובלת כמיל שחאדה, בן למשפחה ערבית- נוצרית חיפאית, ואשתו אגנס. עבודת השיקום מומנה ע״י תרומות ובוצעה בחלקה ע״י מתנדבים.
הכנסיה היא בעלת מבנה מלבני וכוונה הכללי הוא מערב- מזרח, כאשר הבמה פונה למזרח. אולם הכנסיה בנוי מאבן חול בסגנון המזכיר מבצר. כאמור, הסברה המקובלת היא שאבני הבניה מקורן במבצר בורג׳ א-סלאם. באולם הכנסיה שמונה עמודי אבן שתומכים בתקרת הקמרונות ובכיפה שבמרכזה. קירות האבן הם חשופים, עם מעט עטורים. בקיר המזרחי ננמצאות מספר גומחות ובהן ציורי איקונות.
חלל האולם משדר צניעות ואיפוק. האקוסטיקה מצויינת והיא מנוצלת לקיום קונצרטים בהזדמנויות חגיגיות שונות.
הקמת ״בית החסד״
השיקום הפיזי של הכנסייה התחבר לחזונו של כמיל שחאדה ואשתו אגנס על הקמת מוסד לשיקום חברתי של אסירים משוחררים. וכך, יחד עם שיקום אולם הכנסייה, הורחב המתחם והפך להוסטל שמסוגל לקלוט ולתת שרותים לכ-20 אסירים משוחררים המועמדים לשיקום. המוסד השיקומי נקרא ״בית החסד״ או בערבית ״בית אל-נעמאה״.
במסגרת שיקום המקום, במקום נבנו מטבח, חדר אוכל ואגף למגורי המשפחה. בחצר המתחם נמצא מבנה נוסף, שבקומתו הראשונה נמצאים משרדי העמותה המנהלת את המוסד ובקומתו השניה נמצא אולם המשמש לפעילות העמותה.
כמיל ואגנס שחאדה, סיפור של נתינה
כמיל שחאדה, בן למשפחה ערבית נוצרית חיפאית, היה אדם מיוחד שתרם רבות לחברה. כאמור, הוא יזם את הקמת ״בית החסד״ בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80, יחד עם אשתו אגנס, במקביל לפעילותו לשיקום ושיפוץ כנסיית א- סיידה.
אגנס, ילידת שוויץ, הגיעה לישראל באותה תקופה כמתנדבת כדי לעבוד במוסד הכנסייתי "הלב הקדוש" בחיפה. שם, חייה הצטלבו עם אלה של כמיל שחאדה והם הקימו את ״בית החסד״. המוסד סיפק מגוון שירותים, כולל מזון, בגדים, סיוע רפואי ותמיכה נפשית.
לאחר מותו של כמיל שחאדה בגיל 46, בשנת 2000, הוקמה עמותה על שמו כדי להמשיך את פעילותם החשובה של בני הזוג שחאדה. העמותה ממשיכה לספק סיוע לנזקקים בחיפה והסביבה.
אגנס הייתה מעורבת בכל היבט של הקמת וניהול בית החסד. היא הקדישה את זמנה ומאמציה לטיפול באנשים שנזקקו לעזרה, סיפקה אוזן קשבת, תמיכה נפשית ומענה לצרכים הבסיסיים של כל מי שפנה אליה.
מורשת של נתינה
כמיל שחאדה קיבל את אות הנשיא למתנדב בעבור הקמת ״בית החסד״, בו ניתן שרות ללא הבדל דת, גזע ומין. אשתו, אגנס שחאדה קיבלה את תואר ״יקיר העיר״ של חיפה בשנת 2001.
בנם של אגנס וכמיל שחאדה, ג׳אמל שחאדה, מלבד היותו קונסול כבוד של שווייץ בישראל, ממשיך את מורשת הוריו והוא מנהל כיום את מוסד ״בית החסד״ על מגוון פעילויותיו.
תודות
תודתי נתונה בזאת למר ג׳מאל שחדה אשר הקדיש לי מזמנו וערך לי סיור בכנסייה ובבית החסד ובמהלכו חלק עמי מידע על הוריו, כמיל ואגני שחאדה.
קוראים יקרים,
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.
צריך להודות לאליאס, שהוא בעצמו מנהל בית החסד, בן אדם מדהים. אשר מפעיל את המקום, ודואג למשפחות נזקקות בעיר, למזון ובגדים, ישר כוח אליאס היקר
באיבו כותבים עם א ןלא עם ע
אכן, תודה, נתקן כמובן, שבוע טוב!
תודה על ההסבר המעניין , באמת מקום מיוחד מאוד, מקום של חסד.
רק למה כתבת "בעקבות מלחמת העצמאות, האוכלוסיה הערבית נטשה את האזור ועברה להתגורר ברובה בואדי ניסנאס." ? למעשה רוב האוכלוסיה הערבית כשבעים אלף עזבו את חיפה ללא אפשרות לחזור לבתיהם , ורק כשלושת אלפים נותרו ונדרשו על ידי ההגנה לעזוב את מקום מגוריהם ולעבור כולם לואדי ניסנאס כדי שלממשל הצבאי יהיה קל לשלוט בתנועותיהם . כלומר לא מדובר ברוב האוכלוסייה הערבית שעברה לואדי כי היא כבר לא היתה פה, וזה גם לא היה מעבר מרצון.
תודה על המידע המשלים. אכן, פצעי מלחמת העצמאות עדיין לא הגלידו. שבוע טוב!
"בית החסד"קיבל ללינה תירים שרכושם נגנב,צעירים (לא קטינים)שנזרקו מהבית וכל מיני תמהונים.בלי הבדל דת ומגדר!
שרתתי כחוקרת.משטרה שנים.
מעולם לא סורבתי."תני קפיצה איתם."והתקבלו תמיד.
אנשי חסד של אמת
תודה על תגובתך, שבוע טוב!
כל הכבוד לך ד"ר דוד בר און על הכתבה הזאת.שבת. שלום ומבורך לך דוד.
תודה לך , רפי יקר, שבוע טוב!
מקום יפה שווה ביקור
מקום יפה.
תודה על תגובתך, שבוע טוב!