היום הוא היום, לי, הכי עצוב השנה.היו מלא ימים עצובים.
אבל כמוהו?
עדיין לא היה.
אין מילים שיכולות לתאר
מה שהלב אומר, והלב מדבר אמת עטופה בכריכה שחורה.
אין צבע שחור שיכול לתאר את עומק השכול ובעיקר את הבדידות שהלב נושא והכעס המוחזק באיפסון עמוק,
מחכה שמשהו יקרה,
שנישא את החטופים על כפיים ונודה בסכלותנו, ביהירותנו ובחוסר האונים שלנו.
כולנו נישא בדין על שנה שלמה, שעברה עליהם ביסורים.
לעולם לא נשכח
לעולם לא אסלח לכל מי שנהג את המדינה שלנו לתוך הסבך.
אנחנו כבר לא בני 20 וידענו מאורעות חמורים, וחיינו בצל המלחמות והפיגועים.
מגה פיגוע זה, יכה אדוות שיגיעו רחוק ואולי, כשהם ישובו אל חופינו
נוכל לראשונה לסלוח לעצמנו.