7/10 – פרשת דרכים • פרק 1 • ברבור שחור

הקדמה

ב-7 באוקטובר 2023, התרחש האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל והעם היהודי מאז השואה. אנחנו עדיין חיים בתוך גלי ההלם המתרחבים של האסון הזה, ואנחנו חשים בהם יום יום. ועם זאת, למרות גודל האסון, הוא יכול להוות נקודת מפנה חיובית למהלך חיינו כאן.

האסון הזה הראה כמה אנחנו שבירים. הוא הראה גם עד כמה אנחנו רחוקים מן הדימוי שציירנו לעצמנו, ושגם שכנינו ובעלות בריתנו האמינו בו. ובכל זאת… האם אפשר למנף את האסון כדי לבנות מתוכו ישראל טובה וחזקה מזאת שהייתה ערב האסון?

אנחנו עומדים בצומת דרכים קריטי. ישנה אכן דרך שמובילה להתאוששות. אך אם נמשיך ללכת בדרך בה הלכנו עד כה, נגיע בוודאות לחורבן בית שלישי.

"ברבור שחור"

עד המאה ה-17 לא ידע העולם המערבי על קיום ברבורים שחורים. אז, להפתעת האירופים, התגלו ברבורים שחורים באוסטרליה שזה עתה יושבה.

מאז, משמש המושג "ברבור שחור" כדי לתאר תופעה בלתי צפוייה ומשנת תודעה. הראשונים שעשו שימוש במושג הזה היו הפילוסופים דייויד יום במאה ה-18, וג'ון סטיוארט מיל במאה ה-19. במאה ה-21, פיתח נאסים טאלב, מומחה לניהול סיכונים, את תאוריית "הברבור השחור" שלו.

התיאוריה מתייחסת להשפעה העצומה של אירועים חריגים שקשה לצפותם, אך ניתן להניח בוודאות גבוהה שיקרו. טאלב מתמקד בעיקר בתחום הכלכלה הבינלאומית, אך התיאוריה שלו תופסת גם בתחומי חיים אחרים. טאלב ממליץ להתייחס לאפשרות של "ברבור שחור" בתחום מסוים כאל ודאות, ולהיות ערוך להתמודד איתה.

ב-2008, קרסה הבורסה העולמית ב"ברבור שחור" משלה. באותו זמן, הניבה קרן הגידור "יוניברס", שטאלב היה יועץ שלה, תשואה של 65%. התיאוריה של טאלב הביאה תוצאות. "ברבור שחור" מייצג את מה שהמתמטיקאים קוראים לו "נקודה סינגולרית". הוא קוטע את רצף המאורעות שקדם לו, ומשבש את הליניאריות של התפתחותם.

ה-7 באוקטובר היה "ברבור שחור"!

כפי שנראה בהמשך, התהליכים שעברה מדינת ישראל בעשרות השנים האחרונות היו הרסניים. המשכם של תהליכים אלה, היה מוביל בוודאות לריקון הדמוקרטיה הישראלית מתוכנה, לקריסה צבאית, לאובדן יכולת המדינה להגן על עצמה, לקריסה ערכית וכלכלית, ובסופו של דבר לחורבן בית שלישי.

הופעת "ברבור שחור" בנקודת הזמן הזאת, יכולה לאפשר למדינת ישראל לשנות כיוון ולעלות על מסלול של שיקום והבראה

הסיבה היא שה-7 באוקטובר הביא מיליוני ישראלים להתפכחות ולהכרה בכישלון העמוק של כמעט כל התהליכים שעברו על ישראל בשנים האחרונות, וכמעט כל אספקט של התנהלות הממשלה הישראלית.

ההתפכחות הזאת לא פסחה על חלק גדול מאלה שהצביעו לקואליציה הנוכחית בשנים האחרונות. זאת התפתחות שיכולה להוביל לתיקון המתבקש.

הכשלים והתהליכים המסוכנים שמדינת ישראל עברה בעשורים האחרונים.

את סידרת המאמרים הזאת נתחיל במניית הכשלים והתהליכים המסוכנים, שליוו את ישראל בשנים שלפני ה-7 באוקטובר 2023. המשך ההליכה כמעט בכל אחד מאלה לבדו, היה מספיק כדי להביא את ישראל לחורבן בית שלישי. מפני אורכה של סידרת הכשלים תידרש קצת סבלנות למנות אותם.

נמנה כאן את הכשלים המרובים, לאו דווקא בסדר החשיבות שלהם, שכן כולם קריטיים. כאשר נסיים,  ננסה להבין כיצד ניתן לצאת מן "הברבור השחור" של 7 באוקטובר לדרך של התאוששות וצמיחה.

כשל #1 – בניין הכוח הצבאי

ה-7 באוקטובר חשף עובדה מדהימה – צה"ל לא נבנה נכון מול האיומים על מדינת ישראל.

למרות שניתן היה לצפות את האיומים הללו מראש, מסתבר שצה"ל, בסד"כ הקיים, מתקשה להגן על ישראל ולהילחם במספר חזיתות לאורך זמן. הכוח הסדיר קטן בהרבה מהנחוץ, וכמוהו גם כוח המילואים.

התפיסה של "צבא קטן וחכם" ששלטה בכיפה במשך שנים, קרסה.

לפתע גילינו שלחימה מלאה אפילו בשתי חזיתות בלבד, היא יותר ממה שצה"ל מסוגל להכיל. היו שלא הכירו בכך ודיברו על פתיחת חזית בצפון כבר באוקטובר 2023. כולם חזרו מהר מאוד לקרקע המציאות.

ישראל בנתה מערכת הגנה רב שכבתית, ש"כיפת ברזל" היא שכבת ההגנה התחתונה שלה. המערכת הוכיחה את עצמה כהצלחה הגנתית. עיקר מטרתה הייתה לספק מרחב נשימה להחלטות אסטרטגיות של תקיפה ומניעה. אך המערכת הפכה מכלי חשוב למטרה בפני עצמה, כאשר הנהגה מדינית הססנית ודחיינית ניצלה אותה דווקא כדי להימנע מלקיחת החלטות קריטיות.

טבעת החנק שבנתה איראן בסבלנות סביב ישראל הייתה בדרך הנכונה מבחינתה. מי ששיבש את החישובים של האיראנים היה החמאס שפתח במערכה משלו, ומנע את התיאום ואת "התלכדות החזיתות". לולא היה החמאס חורג מן החזית האיראנית, ייתכן שישראל הייתה קורסת במתקפה משולבת במספר חזיתות.

גם כך לא היינו רחוקים ממצב כזה. נראה שרק התערבותו הנחושה של הנשיא ביידן מנעה את האפשרות הזאת. בנוסף לכל זה, הסתבר גם שהנוכחות האזרחית ביהודה ושומרון מרתקת אליה חלק עצום מהסד"כ הצה"לי. בבוקר ה-7 באוקטובר, למשל, הוצבו שני גדודים מול רצועת עזה, ו-32 גדודים ביהודה ושומרון.

כיצד ייתכן שנזקקנו ל-7 באוקטובר כדי להבין שבניין הכוח של צה"ל היה מופרך מיסודו? היכן היו במשך כל השנים הרמטכ"לים, שרי הביטחון וראשי הממשלה, שהביטחון הלאומי מופקד בידיהם?
לא ברור!

כשל #2 – ה"הכלה"

אחת התפיסות האסטרטגיות שעמדו בבסיס המדיניות של מדינת ישראל בשנים האחרונות היא ה"הכלה" – ניתן להכיל את התעצמות הטרור על גבולותינו. כל שצריך לעשות הוא לסבול קצת טילים ורקטות, "לכסח את הדשא מדי פעם" ולצפות שאויבינו יהיו מורתעים מן ההתנהלות הזאת.

זה כמובן לא קרה!

מאז מלחמת לבנון השנייה (2006), ועליית חמאס לשלטון ברצועה בסמוך לכך, נמנעה ישראל מלטפל במפלצות הגדלות על גבולותיה באופן אפקטיבי, שלא לדבר על טיפולה הכושל באיראן.

כשל #3 – "החמאס הוא נכס"

התפיסה, בקרב חלק ממקבלי ההחלטות, הייתה בכלל ש"חמאס הוא נכס". היום זה נשמע מטורף, אבל הדברים נאמרו במפורש על ידי אנשים כנתניהו וסמוטריץ'.

כדי להשביח את "הנכס" הזה, נרמסה הרשות הפלשתינית, שהתנהלה בשיתוף פעולה בטחוני עם ישראל. הרעיון היה שכדי למנוע הקמת מדינה פלשתינית, ולאפשר סיפוח זוחל של שטחי יהודה ושומרון עדיף:

1. לבצע "הפרד ומשול" – טוב לנו לשמר סכסוך מדמם בין הרש"פ לחמאס.
2. "חמאס הוא נכס" – טוב לשמור על חמאס. שכן הוא גוף כל כך קיצוני שאף גורם בעולם השפוי לא יתמוך בו לעולם. ובנוסף, הוא הרי ממילא מורתע.

ספק אם היה היגיון כלשהו בהנחה הראשונה, אך ההנחה השנייה הייתה כשל אסטרטגי אדיר, שאת המחיר הנורא עליו שילמנו ב-7 באוקטובר. בפועל, היום נראה שהאסטרטגיה הכושלת הזאת, דווקא קידמה מאוד את חזון המדינה הפלשתינית.