ירדנה ברקו, בת 55, נשואה, אם לשלושה וסבתא לשניים עבדה עד לפני כארבע שנים כמזכירה ראשית בבית הלוחם ואז נראה היה כי עולמה חרב, לאחר שעברה שני אירועים מוחיים בהפרש של מספר חודשים. האירוע המוחי השני גרם לשיתוק בפלג גופה השמאלי. היא עברה תהליך שיקום ממושך שהחל בבית חולים בני ציון ולאחריו במרכז לשיקום נוירולוגי של כללית בקרית ביאליק שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וריפוי בדיבור. בנוסף, השתתפה גם בקבוצת "ניהול עצמי" המבוססת על גישת העצמה הנפוצה בעולם בהקשר לטיפול במחלות כרוניות בהנחיית חגית הראל-כץ – מרפאה בעיסוק המסייעת להתמודדות עם הקושי בחזרה לתפקוד לאחר האירוע.
ירדנה, שהמטפלים, שלה ציינו כי תכונותיה האישיות של בלטו לאורך כל תהליך השיקום וללא ספק היוו בסיס יציב ומקדם בהתמודדות, מינפה את שלמדה וכיום היא שותפה להנחיית קבוצות דומות לאנשים לאחר אירוע מוחי המתקיימות במרכז השיקום (במסגרת מחקר הנעשה בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה), ומבצעת תפקיד זה בהתנדבות.
ירדנה ברקו: "המכון הוא כמו בית, טופלתי כאן בצורה מדהימה על ידי הפיזיותרפיסטים, הריפוי בעיסוק, מה שהרים אותי בצורה בלתי רגילה. ההשתתפות בקבוצת "ניהול עצמי" נתנה לי המון כלים להתמודד עם דברים שלא ידעתי לעשות אותם. לאחר האירוע הייתי כאילו בתוך "בועה", שבעצם לא ידעתי מה עושים. כל כלי שקיבלתי במקום הזה עזר לי להתרומם. למדתי לנהל את החיים שלי בתוך הבית, חזרתי לנהוג.. חזר לי הביטחון. הייתי ב-top ונפלתי לקרקעית. אמרתי לעצמי – אני לא אשאר שם, אני מתרוממת. התמדתי מאד ללכת לטיפולים, לכל מקום שנתן לי כוחות".
"בתור שותפה להנחייה של קבוצת ניהול עצמי הרגשתי שנתתי למשתתפים כלים להתמודד. כמי שחוותה את התהליך, הם יודעים שאני מבינה את הכאב שלהם ומעריכה את ההתקדמות שלהם. השתדלתי להראות להם שלכל דבר יש פתרון. הסברתי שאנחנו צריכים לחזור להיות עצמאים ונתתי דוגמאות מעצמי. חשוב היה לי לדבר גם על בני המשפחה שמתמודדים אף הם עם מצב חדש. הדגשתי כי חשוב לזכור לומר להם תודה, לדעת איך להיעזר בהם. אם כל אחד ייתן מעצמו קצת ואפשר לתת קצת, זה יוריד הרבה מהסובבים אותנו, ייתן לנו ביטחון וירים אותנו כך שלא ניפול. ההנחיה בקבוצה מילאה אותי בכוחות, נתנה לי תעסוקה ומילאה חלל במהלך השבוע".
