דורון וינברג מסיים את תפקידו כמנהל ביה"ס טשרניחובסקי בחיפה

(חי פה) – מנהל בית הספר "טשרנחובסקי" בכרמל הצרפתי, דורון וינברג (55), מסיים את פורש מניהול בית הספר לאחר 18 שנים בתפקיד. כמנהל ביה"ס התמודד גם עם לא מעט אתגרים, מלחמות, קורונה ועוד, ולא פחות מכך עם שינויים שחלו בתלמידים לאורך השנים.

מה אתה משאיר אחריך אחרי 18 שנות ניהול?

"ב-18 שנים בניתי צוות מאוד איכותי, מקצועי ושיודע ללמד. לא פחות חשוב זה שהצוות אוהב ילדים, שזה דבר שמאוד הקפדתי עליו. בנוסף, בניתי מודל "פה-אתיקה" (מודל שנועד לפתח את יכולת התקשורת הבין-אישית של התלמידים). זה היה מהלך רב שנים, יחד עם אגף הפיתוח של משרד החינוך. בניית המודל נעשתה בשיתוף מומחים, כשמדובר במודל שנותן מענה לילדי דור האלפא, שנולדו למציאות של מסכים.

בנוסף למודל, בנינו את בית הספר עם נחל אקולוגי זורם שאורכו 15 מ', מרחבים לשיח באמצע בית הספר, אדמה שאיתה אנחנו מפסלים אותיות ועמדת טאבון. ממול בנינו את כיתת פה-אתיקה, שכולה מחומרים טבעיים. בנינו אותה בהתאם למודל החינוכי שלנו, כשיש בה במה מוגבהת, כך שהתלמידים יוכלו לדבר מול אנשים. על הבמה יש נדנדה מיוחדת, שמאפשרת לתלמידים ללמוד תוך כדי ישיבה על הנדנדה ויש גם אופניים לשם אותה מטרה. זה חלק מהתפיסה שלנו, שמעודדת הקשבה אחד לשני ועבודת צוות.

אני מאוד גאה בכך שהייתה לי הזכות להוביל את קהילת בית הספר במשברים מאוד מורכבים. קודם כל, בשנת 2006 במלחמת לבנון השניה עסקנו בצביעת קיר בבית הספר. זה היה בשנה הראשונה שלי כמנהל. המשבר השני היה קורונה והשלישי היה המלחמה הנוכחית. הצלחנו לתת מענה להורים, תלמידים ומורים בכל אחד מהמשברים.

לאורך השנים הצלחנו לתת מענים להרבה תלמידים ותלמידות, השקענו רבות בתחום הריגשי ובתחום הלימודי, חיזקנו את המיומנות הרכות של התלמידים, כמו הקשבה ודיבור מול קהל, הפעלנו גם תכנית לתלמידים מצטיינים".

עם אילו עוד אתגרים התמודדת?

"התמודדתי גם עם אתגר שאינו עומד בקנה אחד אם המשברים הלאומיים שציינתי – ניהול בית ספר באזור שבו פוטנציאל רישום התלמידים החדשים הוא לא גדול בשל שינויים דמוגרפיים וגם לאור העובדה שלהורים יש לא מעט אפשרויות לרשום את ילדיהם לבתי ספר טובים בנוסף לטשרניחובסקי. המציאות הזו דחפה אותנו בביה"ס לפתח ייחודיות משמעותית".

איך קיבלת את ההחלטה לסיים את עבודתך בבית הספר?

"אני 24 שנים במערכת החינוך ואלה היו שנים מאוד יפות. 6 השנים הראשונות היו בבית הספר ה-6 שנתי "חוגים", שאני בוגר שלו. בחוגים עבדתי כמורה, מחנך ורכז שכבה בתיכון, ובשנה האחרונה שלי בבית הספר החלפתי את מנהל החטיבה העליונה. אני חושב שהגשמתי את כל היעדים שהצבתי לעצמי וזה זמן טוב לצאת לדרך חדשה. יש לי אפשרות לפרוש ולעשות עוד דברים חשובים".

מה אתה מתכנן לעשות מעכשיו?

"אני משתלב בעמותת מופ"ת, שפועלת ברחבי הארץ כ-30 שנה ומקדמת מצויינות בחינוך. העמותה היא חיצונית למערכת החינוך ועיקר פעילותה בחטיבות הביניים ובתיכונים. העמותה מפעילה כיתות מופ"ת (שמטרתן לעודד תלמידים בעלי מוטיבציה לימודית וזיקה ללימודי מתמטיקה ופיזיקה להגיע למצוינות לימודית, אישית וחברתית) ומלווה מנהלים וצוותים. אני אשתלב בצוות שמוביל כניסה לבתי הספר היסודיים, שזה דבר חדש בעמותה. הדבר השני הוא שאהיה יועץ ארגוני. בשלב הראשון אעבוד עם מנהלי בתי הספר וצוותי החינוך, כיוון שלמדתי ייעוץ ארגוני. אגף החדשנות של משרד החינוך הסמיך אותי לתכנית מיוחדת להיות מאמן חדשנות בחינוך ואני אשלב את זה עם הייעוץ הארגוני. הדבר האחרון, כדי לשנות אווירה, הוא להדריך טיולים לחו"ל במסגרת חברת אשת טורס, כשקודם כל אדריך טיולים למונטנגרו.

אנחנו כולנו שומרים על שגרה ואי אפשר לנתק את זה מההקשר הלאומי. יצא לי להוביל צוות ותלמידים בתקופת המלחמה. צריך לבודד את הילדים מהמציאות במלחמה. אני מקווה מאוד שלא ירחק היום וכל החטופים שלנו יחזרו. זה היה חלק מהמציאות בבית הספר, מצד אחד להיות עם עין פתוחה על הצוות והתלמידים ומצד שני חשוב מאוד לייצר מציאות של למידה וקידום הילדים. הימים הראשונים שאתה צריך להתרומם מהחדשות הנוראיות ולהיות עם מרץ בשביל הילדים, ההורים והצוות הם ימים מאוד מורכבים".

אילו אתגרים עומדים לדעתך בפני מערכת החינוך?

"אנחנו חווים מציאות שיש בה לא מעט אתגרים. זה נובע מחוסר היציבות של הממשלות במדינה שלנו. אין תכנית ארוכת טווח למערכת החינוך בשל התחלופה של שרי החינוך ומנכ"לי המשרד. כתוצאה מכך, על אף שאנשים בתוך המערכת נותנים את ה-100% שלהם, אנחנו נתקלים בבעיות כמו מחסור במורים, כיוון שפחות ופחות אנשים רוצים להגיע למערכת. המנהלים עובדים מאוד קשה כדי לאתר אנשים איכותיים. קשה מאוד למצוא את המתאימים והמתאימות. אתגר נוסף הוא אותם הילדים שמוגדרים כדור האלפא, ילידי 2009 והלאה, אלה ילדים עם מיומנויות קשב אחרות, הם מאבדים קשב מהר מאוד וקשה לעניין אותם. חלק מהם היו בגן בתקופת הקורונה ויש להם חסר במיומנויות חברתיות בסיסיות, כמו לוותר אחד לשני, דבר שמחייב את הצוותים החינוכיים לחפש את הדרכים הנכונות לטפל בזה. השנה הייתי בכל הפסקה בחוץ ולימדתי ילדים איך לשחק, לצד המחנכות והמורים.

צריך גם להתייחס להזדמנות שמשרד החינוך נתן למנהלי בתי הספר – השינוי שמשרד החינוך הוביל בכל הקשור לתכנית גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית). כתוצאה מכך יש לנו יכולות משמעותיות יותר, למשל בתחום הכלכלי. מנהלי בתי ספר יכולים לקנות טיפולים רגשיים לתלמידים בתוך בתי הספר. מנהלים יכולים להביא לתלמידים תגבור לימודי של מורות להוראה מתקנת. מקבלים תקציב וקונים תכניות על מנת לחזק את הקהילה. קנינו תכנית של CBT לתלמידים. זו הזדמנות גדולה למנהלים ולצוותים לתת מענים משמעותיים ובהיקף משמעותי. כל תלמיד מרוויח מזה משהו. עומדים לרשות המנהלים משאבים שיכולים לשרת את כלל התלמידים".

אתה זוכר מנהל או מורה שהיו משמעותיים עבורך כתלמיד?

"המורה המשמעותית בשבילי היא ניצה טל, שחנכה אותי בכיתות י"א-י"ב ובהמשך שימשה כמנכ"לית בית הספר חוגים. ניצה הייתה מאוד אנושית, רגישה וקשובה לתלמידים, מקצועית ומעניינת. היא הייתה דמות שהולכים אחריה. היא זו שקלטה אותי כמורה שחזר לבית הספר אחרי 9 שנים, והיא שהמליצה לי לצאת לקורס מנהלים. היא בהחלט מורה, מחנכת ומנהלת שאני חייב לה הרבה.

מה תאחל לבא אחריך ולצוות?

"אאחל לבא אחריי בתפקיד הצלחה והנאה מהניהול – ברגעים המשמחים והמספקים, וגם ברגעים המאתגרים שבאים מעת לעת. אני מאחל לצוות שימשיך ליהנות מהעבודה בבית הספר טשרנחובסקי, ושיביא את האנרגיות הטובות והמקצועיות לילדים. בכלל, אני מאחל לכל הקהילה שנים טובות ושיהיה טוב למדינה שלנו".