(חי פה בחינוך) – 11 שנה שקהילת יד ביד מאמינה בדו קיום הלכה למעשה ומממשת את החזון. חיפה נחשבת עיר, שהיא דוגמא מוצלחת לדו קיום, ועדיין האם יש קשר אמיתי בין תושבי חיפה המוסלמים, הנוצרים והיהודים?
בחיפה, בחודש דצמבר, כל שנה כמעט, כל תושבי העיר יורדים למושבה הגרמנית וקונים מהמוכרים את מה שהם מציעים. אפשר גם ליהנות מהכיכר המרכזית, שיש בה בכפיפה אחת צלב, ירח וחנוכיה, אבל יש אנשים, שמאמינים שדו קיום הוא באמת להכיר את האחר, את תרבותו ואת שפתו, ולא רק לקנות ממנו חומוס.
יהודים וערבים מגדלים את ילדיהם ביחד
"קהילת הורי יד ביד חיפה היא קהילה גדלה והולכת", אמרה היום הרכזת הקהילתית של יד-ביד חיפה, רבקה סלם-זינגר. "זו קהילה של הורים יהודים וערבים, המגדלים את ילדיהם ביחד במערכת החינוך הצומחת, ומבטיחים לעצמם נקודות מפגש ועשייה רבות ומגוונות, שלא רק סביב הגן ובית הספר.
בשנתה האחת-עשרה, קהילת יד ביד מונה כבר כ-350 מבוגרים ויש לה כבר מסורת של עשייה ופעילות מגוונת. כמדי שנה, הקהילה תפתח את שנת הלימודים בהשתתפות בטקסי מערכת החינוך ובהוצאתו לפועל של מבצע איסוף וחלוקת תרומות ציוד לימודי למשפחות מעוטות יכולות.
מבחינתנו, למודל של קהילה משותפת יהודית-ערבית יש תפקיד וחשיבות אמיתיים לחיזוק והידוק ההיכרות, האמון והחתירה לשיוויון בין יהודים וערבים בעיר, ואנחנו מקווים כי משפחות רבות יבחרו להצטרף אלינו וכי קהילות משותפות נוספות יראו בנו מודל המדגים כיצד הדבר אפשרי וקורה בפועל".
איך הכול התחיל?
קהילת ידי ביד התחילה מגני הילדים, שבהם הילדים שוחחו בעברית ובערבית וחגגו את החג היהודיים והמוסלמיים. ברגע שהשכבה הראשונה סיימה את גן החובה, היה צריך להיערך ולפתוח כיתה א'.
העירייה מצאה פיתרון עבור קהילת יד ביד ובמשך 4 שנים הילדים למדו בבית הספר אחמדיה בשכונת כבביר. בכל כיתה יש שתי מחנכות, כשאחת מהן דוברת ערבית והשנייה דוברת עברית. לא רק שהילדים היהודים למדו לדבר ערבית עם השנים ורכשו חברים, אלא שחלקם ממש תפס את המבטא.
זה שהילדים הערבים למדו עברית, זה קצת פחות מרשים, כיון שכמעט כל ילד ערבי במדינת ישראל לומד עברית מתחילת בית הספר היסודי והשליטה שלהם בשפה עולה לאין שיעור מהשליטה של התלמידים היהודים בערבית.
ההורים היו מאוד מרוצים מכך שהכיתות של המסלול הדו לשוני היו בבית הספר בשכונת כבביר, כיון שהלימודים באחמדיה מתקיימים בערבית וכך הילדים השתלבו היטב. הבעיה היחידה הייתה הצפיפות בבית הספר, שלא היה יכול להכיל גם את תלמידי בית הספר אחמדיה וגם את הכיתות של המסלול הדו לשוני. העירייה נדרשה למצוא פיתרון, כיון שמבנה בית הספר לא יכול היה לתת מענה למסלול הדו-לשוני.
ד"ר מרב בן נון: כשאני שומעת את בני מדבר ערבית ועברית עם חבריו בצורה טבעית אני שמחה על המסלול בו הוא לומד
ד"ר מרב בן נון הייתה בין מקימות הקהילה. בנה אסף לומד בבית הספר והתחיל את המסלול הדו שפתי עוד מהגן.
"לי, כחיפאית שגדלה והתבגרה בעיר והחליטה להקים בה משפחה, היה צער גדול לא רק על חוסר ההיכרות שלי עם השפה הערבית, אלא גם ובעיקר על חוסר ההיכרות, במהלך שנים ארוכות, עם שכניי החיפאיות והחיפאים הערבים", מסבירה בן נון, "את המציאות הזאת של עיר שילדיה גדלים בלי להכיר, להפגש, לבנות אמון וגשר באמצעות שתי השפות ובאמצעות דיאלוג רב-תרבותי, בית הספר שהקמתי עם חברותיי וחבריי משנה.
היום, כשאני שומעת את בני הצעיר מדבר עם חבריו עברית וערבית באופן טבעי, לא היררכי ושוויוני, אני גאה בו מאד ומאושרת שהצלחתי לסלול עבורו דרך חינוכית, שלא רק מאפשרת חווית לימודים דו-לשוניים מאתגרת ומצמיחה, אלא גם יכולת להקשיב, להכיל דעות מגוונות ולהכיר ולהביע את הזהות הייחודית שלו ושלנו באופן בוגר ומגובש".
כיף לו עם החברים שלו, הערבים והיהודים
כששואלים את בנה של בן נון, אסף, על הלימודים בבית הספר, הוא לא כל כך מבין מה מיוחד בצורת הלימוד הזו, כיון שהוא לא חווה מעולם צורת לימוד אחרת.
מבחינתו, כיף לו עם החברים שלו, הערבים והיהודים, שמלווים אותו עוד מהגן ולדבר בכיתה בערבית ובעברית זה הדבר הכי טבעי בעולם. עוד מהגן הוא חוגג בכיתה חגים של שלוש הדתות, וגם זה לא דבר מיוחד עבורו. מה שכן הוא אוהב את בית הספר ואוהב את החברים, שלומדים איתו, ואולי זה משהו שאי אפשר למצוא בקרב הרבה תלמידים בחינוך הציבורי.
אי אפשר להשיג כלום בלי קצת מאבקים והפגנות
המבנה בבית הספר חופית
הפיתרון היה בית הספר חופית ברחוב החיננית בשכונת שער עלייה. ההתחלה לא הייתה פשוטה. הורים וחלק מתושבי שכונת שער עלייה ערכו הפגנות נגד שילוב המסלול הדו לשוני בבית הספר, וגם ההורים מהמסלול הדו לשוני לא התלהבו לשלוח ילדים מכיתות א' עד ה' למקום, שבו הם הרגישו שהילדים לא רצויים.
ההורים מבית הספר חששו מכך שקהילת יד ביד חוגגת גם את החגים המוסלמיים ולא ידעו איך זה ישפיע על ילדי בית הספר. בסופו של דבר, הילדים מהמסלול הדו לשוני הפכו להיות חלק מבית הספר והלימודים התנהלו ללא הפרעות.
מתחילים את חטיבת הביניים
השנה, השכבה הבוגרת של ילדי המסלול הדו לשוני מתחילים ללמוד בכיתה ז'.
"השנה תפתח כיתה ז', שתהווה את הבסיס לחטיבה על-יסודית", אומרת סלם-זינגר, "המסלול ייפתח בבית הספר עירוני א' בקריית אליעזר ויכלול מערכת חינוכית ולימודית ייחודית המבוססת על עקרונות החינוך הדו-לשוני, בהתאמה לחזון הכולל של בית הספר.
תלמידי היסודי ימשיכו ללמוד בשנה הקרובה בבית הספר חופית ובספטמבר 2023 יעברו לבית ספר משלהם – בית הספר מזור בקריית אליעזר.
שיתוף הפעולה בין מנהלת בית הספר עירוני א', יפית כהן, לבין הצוות המקצועי של מערכת החינוך הדו-לשוני, הצליח לייצר מודל המציע לתלמידות ולתלמידי הכיתה מתווה לימודי בהובלת שני מחנכים – גיא אלוני ודועאא עודה, שניהם אנשי חינוך מנוסים במודל הדו-לשוני.
בנוסף להובלה בידי שני מחנכים, יהודי וערביה, המסלול מציע גם העמקה בלימודי שתי השפות, בתכניות לימוד ייחודיות הנסמכות על מודלים של פדגוגיה מתקדמת ובעיקר ביחס אישי, גישה דיאלוגית ותפיסה רב-תרבותית".
"את השנה עומדים לפתוח במסלול 20 תלמידי כיתה ז' והכוונה היא לייסד ולבסס מסלול צומח, אליו יעלו תלמידי היסודי הדו-לשוני, יהודים וערבים, באופן טבעי, לצד הקליטה של תלמידים ותלמידות נוספים בגילאי חטיבה, בהתאם למאפייני המודל הייחודי".
מספר מוסד של משרד החינוך לבית הספר של המסלול הדו-לשוני
מאבק נוסף שהסתיים בהצלחה הוא המאבק על בית ספר לקהילה. משרד החינוך טען שעל מנת לקבל מספר מוסד ובית ספר רק למסלול הדו-לשוני מספר התלמידים שיש לקהילת יד ביד לא מספיק. אנשי הקהילה טענו, שיש להם עוד הרבה ילדים, שרוצים להירשם לבית הספר, אבל אין מספיק מקום בכיתות ולכן נוצר הרושם השגוי, שאין להם מספיק תלמידים. בסופו של דבר, משרד החינוך עדכן את הקהילה שבעוד שנה, ספטמבר 2023, יפתח בית ספר עצמאי לקהילת יד ביד.
מנהלת בית הספר ג'יזל עסבאוי: בזכות התמיכה של קהילת יד ביד בעוד שנה יהיה לנו בית ספר משלנו
שיח רגשי עם כל תלמיד ותלמיד
״יש לנו 168 תלמידים מכיתה א׳ עד ו׳״, אמרה מנהלת המסלול הדו לשוני בבית הספר חופית ג׳יזל עבסאוי, ״התפיסה החינוכית שלנו שמה את התלמיד במרכז. לכן יש לנו שתי מחנכות בכל כיתה ודגש על שיח רגשי עם כל תלמיד ותלמיד.
כל תלמיד עושה רפלקציה (התבוננות אישית) על ההתקדמות שלו. צורת הלימוד שלנו מאפשרת לכל ילד לבטא את היכולות שלו ולחזק את בטחונו העצמי. חלק מהלמידה נעשה באמצעות pbl, למידה מבוססת פרויקטים. אנחנו גם עובדים עם פדגוגיה מבוססת מקום (pbe).
יש דגש בבית הספר על הכרת התרבות והמסורת של שני הצדדים.
בשנה האחרונה, כיתה ו׳ במסלול הדו לשוני עשתה פעילות משותפת עם כיתה ו׳ בבית הספר חופית spoken word (הטחת שירה) ושתי הקבוצות אהבו מאוד את הפעילות הייחודית והמשותפת.
אנחנו מאוד נרגשים לקראת המעבר בעוד שנה לבית ספר שמיועד רק למסלול הדו לשוני בבית הספר מזור בקריית אליעזר. זה לא היה קורה בלי הקהילה שלנו, שתומכת ועוזרת ומעודדת לאורך כל הדרך, וכמובן משרד החינוך והעירייה, שלוקחים אחריות על החינוך הדו לשוני בעיר חיפה״.
מיכל תודה על הכתבה , מעניין מאד, יישר כוח
באירופה כולם לומדים יחד ובשפה אחת.
אין באף מדינה שתי שפות חינוך, ארבעה זרמי חינוך, מערכות חינוך נפרדות עם תכנים נפרדים.
באיטליה כולם לומדים באיטלקית, בצרפת בצרפתית, בספרד בספרדית, בפורטוגל בפורטוגזית.
אין דו לשוני, אין תלת לשוני. כל מדינה מבינה את החשיבות שתלמידיה מכל המגזרים הדתות והשפות ילמדו יחד שפה אחת.
כך צריך גם להיות בישראל. ללמוד בעברית בבית ספר עברי, ואחרכך ללמוד שפה שנייה ערבית.
מדינה חפצת חיים סוגרת את מערכות החינוך הנפרדות, מפריטה את בתי הספר ודורשת מהם ללמד בעברית.
מדינה חפצת כור-חיכוך מלא בילדים עם משברי זהות שתלמד הלאה דו-לשוני או חד-מגזרי.